נאות יעקב חלק א נז

דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי מ"מ מצינו לענין חמץ דאפילו למ"ד לאו כממון דמי פקדון דחייב באחריותן עובר עליו בבל יראה מדכתיב לא ימצא מ"מ וכדאמרי' בפ"ק דפסחים וכיון דלענין חמץ אחשביה רחמנא ממוניה איכא למימר גבי הקדש נמי דרבי רחמנא דכל דאיכא שייכות בגוויה דחשיב ממוניה דאחריות נמי חשיב ממוניה לא כן בטעמא דאילו בעי מתשל דלא מצינו בשום דוכתא דרבי קרא גבי הקדש דכתיב לה' שיחשב ממונו מטעם דאי בעי מתשל אשר ממנו נלמוד לענין מחרים את קדשיו ועוד י"ל דכיון דקי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ומאי דאי בעי מתשל גבי הקדש לא חשיב ממוניה האי דקתני מתני' דאם נדר נותן את דמיה היינו בהצטרף הני תרי טעמי דבכי האי גוונא אית להו לבעלים שייכות טובה כיון דחייב באחריותם וגם אילו בעי מתשל עלויה אבל בהיות טעם א' לבד וכמו בנדבה דליכא אלא טעמא דאי בעי מתשל לבד כיון דלענין הקדש לא חשיב ממונא בעלמא בהאי טעמא לבד לא חשיב שייכות כהוגן לחייבו בדמיה לגמרי: אשר עפ"י דרך זה אפשר ליישב מה שפי' הרמב"ם ז"ל בההיא דתנן בספ"ח דשקלים המקדיש שקלים עכורים הרי הם קדש ר"מ אומר שקלים קדש בכורים אינם קדש ע"כ ופי' הר"מ ז"ל דהכונה דאם הפריש שקלים ובכורים ועדיין הן ברשותו והקדישן לב"ה ת"ק סבר דבין שקלים ובין בכורים הן קדש כיון דחייב באחריותן כל זמן שהבכורים לא הביא אותם להר הבית והשקלים כל זמן שלא הגיעו ליד הגזברים וכל דחייב באחריותם ממוניה חשיב להתחייב בדמיהם אם הקדישן לב"ה כדין אם נדר עולה והקדישה דנותן את דמיה ור"ש סבר דדוקא שקלים חייל קדושת ב"ה בהם אבל בכורים לא חייל קדושה בהם ע"כ ופירושו תמוה דאם פי' המשנה כן מ"ט דר"ש דמחלק בין שקלים לבכורים כיון דשקולין הם דבשניהם חייב באחריותם אשר מטעם זה דחה ר"ע ז"ל פי' זה ופי' הוא ז"ל דהכונה הוא לענין מפריש שקלים ובכורים בזמן הזה דאין בית אם קדשי או לא קדשי

אמנם לפי האמור אפשר לומר דה"ט דר"ש דבכורים לא קדשי משום דס"ל כהך דינא דהנודר עולה והקדישה דנותן את דמיה ה"ט משום דאית לבעלים שייכות טובא בגווה דחייב באחריותה וגם אי בעי מתשל עלויה ומש"ה במקדיש שקלים נמי תקדש כיון דאיכא בהו הנהו תרי טעמי אבל בבכורים נהי דשייך אחריות מ"מ הואיל ובעי מתשל לא שייך בהו דהא לאו בידו לאתשולי דעיקר בכורים הוא מפירות שביכרו בראשונה דבעינן מראשית כל פרי האדמה וכן סדר הפרשת בכורים דאדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול ענבים שבכרו וכו' קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים וכמ"ש הרמב"ם בפר' ב' מה' בכורים דין י"ט וכן נמי קי"ל דאם הפריש בכוריו ונאבדו קודם שיגיעו להר הבית והפריש אחרים תחתיהם מביא הב' ואינו קורא וגם אינם חייבים עליהם חומש כבכורים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' מ"ב דין ט' ולא אחרי' דאעפ"י שנאבדו הראשונים יתשיל עליהם ע"י פתח או חדטה והו"ל כמי שלא הופרשו מעיקרא ויפריש אחרים תחתיהם ויהיה להם דין בכורים לגמרי אלמא לא שייך התשלה בבכורים דבעינן ראשית וליכא וכיון דלא מצי מתשל אם הקדישן אינם קודש ודוק

שוב ראיתי דעדיין פי' הרמב"ם ז"ל תמוה דאף אם נניח הנחה זאת דבעינן תרתי דליהוי ביה אחריות ואי בעי מתשל היינו לדידן דקי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי אך לר"ש דאיהו סובר בעלמא דבר הגורם לממון כממון דמי לכמה דינין כדאמרי' בפ' מרובה (דף עא ע"ב) גבי גנב קדשים מבית הבעלים דר"ש אומר דקדשים דחייב באחריותם חייב בתשלומי ד' וה' אלמא קסבר ר' שמ' דבר הגורם לממון כממון דמי. וגדולה מזאת אמרו בב"מ (דף עו ע"א) עלה דמתני' דקתני גנב והקדיש וטבת דפטור ופריך התלמודא מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו להקדש ומשני דר"ש היא דסבר דבר הגורם לממון כממון דמי אלמא משמע דלר' שמעון כל שחייב באחריותו ממונו ממש הוא ומשום הכי כל שאחריותו עליו מה שהקדישו לא חשיב כמכרו כיון דעדיין ברשותו הוא וא"כ מ"ט דר' שמעון דבכורים לא קדשי הא כיון דחייב באחריותם ממונו הוא ולא שייך למימר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

שוב ראיתי דלא קשה מידי דע"כ לא קחשיב ר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי אלא כגון גונב קדשים דחייב משום דכיון שמחמת הגנבה מתחייבין הבעלים באחריותם נמצא דהגנב שגנב קדשים אלו הו"ל כגונב ממון בעלים וכן אם גנב והקדיש דלא חשיב מכרו היינו משום דבעינן מכירה חלוטה שלא ישאר למוכר שום זכות בגווה וכל שחייב באחריותה שייכות אית ליה בגווייהו ולא חשיב מכירה אבל בבא להקדיש את קדשיו שחייב באחריותם הא כל זמן דאתנהו בעינייהו אין אנו יכולין לומר דממוניה הוא דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה דמשום אחריות לא חשיב ממוניה וכן נראה בהדיא פ"ק דפסחים (דף ה ע"ב) גבי ברייתא יכול יקבל פקדונות מן הגוים ת"ל לא ימצא ופריך בלישנא בתרא א"ד הניחא למ"ד לאו כממון היינו דאיצטריך לא ימצא אבל למ"ד כממון דמי לא ימצא למה לי ומשני סד"א הואיל כי איתיה הדר בעיניה לאו ברשותיה קאי קמ"ל הרי בהדיא דאפי' לר"ש כל שאנו דנין כדאיתיה בעיניה אי משום אחריות חשיב ממונו אם לאו קרא דלא ימצא הוה אמינא דלא חשיב ממונו

איברא דללישנא קמא דאיתא התם נראה להיפך דלר"ש לא שאני ליה אם אנו דנין על כי איתיה בעיניה ואפשר דהרמב"ם ז"ל פי' מתני' דשקלים לפי האמת דקי"ל כלישנא בתרא

והנה ראיתי להרב תי"ט ז"ל שכתב ליישב פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל דה"ט דר"ש דדוקא שקלים שהם קדשי מזבח הם קדש אע"ג דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דחדוש הוא שחדשה תורה בקדשים דחלים על הקדשים מקרא דכל חרם לה' ודוקא דבר שהוא קדש אבל בכורים דמתחלתן אין בהן קדושת קדשים אלא לכהן יהיה אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עכ"ד: