נאות יעקב חלק א נה

אדם מוציא דבריו לבטלה אין חילוק בין אומר עלי לאומר הרי זו דאפי' באומר בהמה זו עולה מתרצינן דבוריה דדמיה קאמר דאינו מוציא דבריו לבטלה דומיא דהמעריך פחות מבן חדש דאע"ג דאמר ערכי עלי מאדנינן דיבוריה דדמיו קאמר ומאי דמחלק רב אשי בין החומר עלי לאומר הרי זו קאי למימרת רב דקאמר לענין הלכה המקדיש בהמת חבירו נותן את דמיה כשיטת ר"מ דעלה קאמר רב אשי דלענין הלכה ליתא להך דינא דקאמר רב לדידן דקי"ל כרבנן אלא באומר הרי עלי עולה אבל באומר הרי זו לא. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל גבי הא דר"א שכתב וז"ל והוא דאמר עלי דמי בהמת חברי זו עלי וכו' עכ"ל דאם איתא דרב אשי אליבא דר"מ קאי הא באומר דמי בהמת חברי עלי לכ"ע אפי' רבנן מודו שמתחייב בדמים וכמו שמתבאר מסוגיא דערכין (דף כ) הנז' כיון שבפי' מתחייב בדמים אלא עכצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דר"א אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו קאי וע"כ הוצרך לפרש דמיירי באומר דמי עלי דבלאו הכי אינו מתחייב בדמים לרבנן וכמו שמתבאר מסוגיין דערכין הנז'

והנה בסוגיין דתמורה מייתי שם התלמוד לאותובי לר"ה הברייתא דקתני קדשי ב"ה שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים לא ע"כ ח"כ שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לקדשי ב"ה לא עשה כלום ע"כ ופי' רש"י דבשלמא קדשי מזבח יש בהן ט"ה לתנן לכ"כ שירצה להקריבה אבל בקדשי ב"ה לא שייכא בהו ט"ה וכן חרמי כהנים אין לו שום חלק בהם ואפי' ט"ה דאינו רשאי ליתנן אלא לכהן שבאותו משמר עכ"ל. ויש לחקור דא"כ איך פסיק ותני דקדשי ב"ה אינן נתפסין בשום אופן דהתינח במתפיס קדשי ב"ה שהם נדבה דאינו חייב באחריותן אבל בקדשי ב"ה הבאים בנדר אם נדר כך וכך לב"ה והפרישם אמאי אינם נתפסים להתחייב בדמיהם כדין קדשי מזבח דתנן אם נדר עולה נותן את דמיה דכיון דחייב באחריותן כשלו דמי להתפיסה לב"ה להתחייב בדמיהם ובשלמא בחרמי כהנים ניחא דכבר למדונו רבותינו בעלי התוס' ז"ל דבחרמי כהנים לא שייך נדר כי אם בנדבה כאומר חפץ זה חרם אבל בקדשי ב"ה ק' טובא

וראיתי להר"ב משנה למלך ז"ל בפ"ו מה' ערכין הלכה ח' שעמד בזה וכתב וז"ל ואפשר דלא שייך בקדשי ב"ה האי מלתא משום דמדאפרשיה נפטר מנדרו דדוקא באומר הרי עלי עולה כל כמה דלא זכה מזבח לא נפטר מחיובו אבל האומר הרי עלי לב"ה מכי אפרשיה אף שלא בא לידי גזבר נפטר מחיובו דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל

ודבריו תמוהים בעיני דבר"פ שלוח הקן (דף קלט ע"א) מייתי שם תלמודא פלוגתא דר"י ור"ל באומר מנה זה לב"ה ונגנבו או נאבדו דר"י אמר חייב באחריותן עד שיבואו ליד הגזבר ור"ל אמר אינו חייב באחריותן דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה ומוקי פלוגתייהו התם דמיירי באומר הרי עלי מנה והפרישם אם חייב באחריותם דר"י ס"ל דחייב באחריותם כקדשי מזבח ור"ל ס"ל דשאני בקדשי מזבח דמחוסר הקרבה אבל קדשי ב"ה דלאו מחוסר הקרבה לא מחייב מטעם דכל היכא דאיתיה וכו' וידוע הוא דהלכה כר"י לגבי ר"ל דלא מחלק בין קדשי מזבח לקדשי ב"ה ומה גם דאפי' לר"ל הא אמרינן התם ה"מ בנגנבו או נאבדו דאיתנהו בעולם וכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה אבל בליתנהו בעולם כגון דמת השור וכיוצא חייב באחריותם וא"כ נמצא דלכ"ע בנדר דקדשי ב"ה משכחת לה דחייב באחריותם והנה כי כן ק' טובא לפי טעם רש"י דקדשי ב"ה ה"ט דאינו מתפיס משום דלא שייך ט"ה אמאי קא פסיק ותני דאינו נתפס הואיל ומשכחת לה בנדר. ודוחק לומר דס"ל לרש"י ז"ל דהברייתא מיירי בקדשי ב"ה הבאים בנדבה בלבד דומיא דחרמי כהנים דקתני אינם נתפסים וע"כ ח"כ לא שייכי אלא בנדבה. וה"נ קדשי ב"ה מיירי בהכי דא"כ במתני' דקתני התם אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה אין משנין אותה מקדושה לקדושה ומקדישין אותם הקדש עלוי אמאי פרש"י ז"ל שם דמקדישים אותם הקדש עלוי קאי לקדשי מזבח בהיות שאפשר לפרש מתני' כפשטא דקאי אשניהם אקדשי ב"ה ואקדשי מזבח שהזכיר כיון דקדשי ב"ה נמי שייך בהם הקדש עלוי כשהם בנדר וצ"ע

והנה מה שפי' רש"י ז"ל דה"ט דקדשי ב"ה משום דלא שייך בהו ט"ה היינו משום דאזיל לשיטתיה שפי' במתני' שם דט"ה דנדבה הוא דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבריה כדי ליתן לב"ב כהן עולתו להקריבה ויהא העור שלו והך ט"ה לא שייך בקדשי ב"ה אך התוס' שם הכריחו דפי' ט"ה היינו ט"ה דהקרבת דורון לקונו ולפי זה הק' על רש"י ז"ל דגם בקדשי ב"ה שייך ט"ה דהקרבת דורון וכת' הם דטעמא דלא שייך התפסה בקדשי ב"ה משום דבקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותם כשהוממו אבל בקדשי ב"ה שהקדישו אין לבעלים עליהם יותר משאר בני אדם ולפיכך אין בידו להתפיסם ולפי שיטתם א"ש דמטעם זה קא פסיק ותני דקדושת ב"ה אינם נתפסים כלל אפי' אותם הבאים בנדר דחייב באחריותם דקדשי מזבח שאני דיש שם הבעלים עליהם לפדותם כשהוממו

הן אמת דטעם זה לא הבנתיהו כלל דאם הכונה לומר דבקדשי מזבח איכא שייכות לבעלים לפדותם כשהוממו יותר משאר ב"א דבידו לפדות כשהוממו מה שאין אחר יכול לפדותו משא"כ בב"ה דהבעלים ושאר ב"א שוים דכולם יכולים לפדותו הא ליתא דמלתא דפשיטא היא דאין שום הפרש בזה בין קדשי מזבח לקדשי ב"ה דכל דבר העומד לפדות יד הבעלים ושאר ב"א שוים דכולם יכולין לפדות אלא שהבעלים מוסיפין חומש מה שא"כ שאר בני אדם וכמו שמפורש מדברי הרמב"ם ז"ל מה' ערכין דין ד' יע"ש ופשוט הוא ואם הכונה לומר דבקדשי מזבח יש הפרש דהבעלים קודמין לכל אדם מה שא"כ בקדשי ב"ה דליכא שום קדימה לבעלים הא נמי ליתא דבקדשי ב"ה נמי הבעלים קודמים לכל אדם וכמו שמפורש בפ"ק דבכורות (דף יג ע"א) וקי"ל נמי דכופין לבעלים לפתוח הוא ראשון וכמו שמפורש ברפ"ח דערכין (דף כז ע"א) ופסקו הרמב"ם פ"ח מה' ערכין בדין ג' וז"ל המקדיש את בתו או בהמה טמאה שלו או שאר מטלטליו הרי אלו נערכין בשווייהן בין טוב בין רע ואם