נאות יעקב חלק א נג

תלמודא דה"ט דלא תני לה דלא קתני אלא כגון מתפיס ב"ה או חרמי כהנים דבכל גוונא לא עשה כלום כיון דליכא בהו ט"ה כמ"ש רש"י שם אבל בקדשי מזבח שהתפיס לחרמי כהנים כיון דאיכא גוונא דמה שעשה עשוי כגון קדשים קלים דתפסי בהם חרמי כהנים עד כדי שיעור ט"ה שבהם לא קתני לה ועוד קשה דאמאי איתותב ר"ה מברייתא דקדשי מזבח שהקדישו לחרמי כהנים מה שעשה עשוי הא כיון דר"ה קרא דכל חרם קדריש ע"כ מוקי הך ברייתא בקדשים קלים דחייל ח"כ עליהם עד כדי שיעור ט"ה שבהם דוקא אך לא להתחייב בדמי כולן אם נדר או דמי טובתה דהקרבת דורון לקונו אם נדבה דלענין זה הרי אמעיט מקרא דלה'

ועוד יש לעמוד דא"כ הוא דבקדשים קלים כיון דאיכא ט"ה אם התפיסן לב"ה תפסי על גופן מן התורה עד כדי ט"ה שיש בהם כאמור איכא למידק מההוא דאמרי' בסוגיין דערכין דפריך תלמודא לר"י בן בתירא דלדידיה קרא דכל חרם וכו' מפיק ליה לומר דסתם חרמים לב"ה דחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים מנ"ל ומשני סבר לה כר' ישמעאל דמפיק הקדש עלוי מקרא דכל הבכור תקדיש ואם איתא מה ילפותא איכא מדין בכור לומר דחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים להתחייב בדמי כולן אם הוא נדר ובדמי ט"ה דהקרבת דורון אם נדבה כיון דקי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי והך ט"ה דהקרבת דורון לא חשיבא ט"ה כט"ה דעלמא דשאני בכור דשפיר תל קדושה על גופו לפי ס"ה שכו כיון דממון הוא לא כן הכא דלא שייך לומר דליחול קדושה על גופן וא"כ מנ"ל לומר שמתחייב לדמיהן ואפי' אם נאמר דלמ"ד ט"ה א"מ אפי' דאחשבה לא הוי ממון דלא כמ"ש מ"מ תקשי למ"ד בעלמא ט"ה ממון

אשר פ"כ נלע"ד דטעמא דעולא דקאמר דהמתפיס עולה אין בה אלא כדי עיכוב גזברין לאו היינו טעמא מפני דעולה אין בה ט"ה בבשרה בין בנדר ובין בנדבה דאפי' את"ל דבנדבה שפיר איכא ט"ה וטובת הנאה דהקרבת דורון חשיבה ט"ה כנותן מתנה לחבירו דאסיקנא לעיל דחשיבא ממון כל שאינו מחויב ליתנה לכ"ע מ"מ ה"ט דלא תפיס קדושה בגופה אפי' עד כדי ט"ה משום דכיון דעיקר ההקדש הוא ע"י אמירה בעלמא וחידוש הוא שחידשה התורה בהקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משא"כ בהדיוט הבו דלא להוסיף עליה והיינו דוקא במקדיש דבר חולין דבא להוציא מרשות הדיוט לרשות הקדש אבל במקדיש קדשים לב"ה לא אמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיון דבא להוציא מרשות הקדש לרשות הקדש דכיון דהכל הקדש מאי אולמי דהאי מהאי וחשיב מהדיוט להדיוט דאינן קונין באמירה לבד. וע"פ זה ארש דלא משני תלמודא לר"ה דהברייתא דחל על חרמי כהנים דמיירי בקדשים קלים דאיכא ט"ה ליתנן לכ"כ שירצה שהרי אפי' דאית בהו ט"ה צריך לרבינהו מקרא דכל חרם דכיון דהוא לא נתחייב בדמים כי אם הקדיש גוף הקרבן לט"ה דאית ביה וגוף הקרבן אינו נתפס להקדש כאמור איצטריך קרא לומר דאף דאינו חל בגופו מתחייב בדמים וחרמי כהנים הא ממעטינהו קרא דבחרמי כהנים פשיטא דאין אנו יכולין לומר דליתי בגופן טפי ממתפיס לב"ה כיון דס"ס אזיל לכהנים לבסוף ועפי"ז יש ליישב מה שהקשינו דלמ"ד ט"ה ממון מה מייתי ר' יהודה בן בתירא מקרא דתקדיש דבכור כיון דשאני התם דאיכא ט"ה דהא לפי האמור אף דאיכא ט"ה וחשיבא ממון עכ"ז לא תפיס קדושה בגוף הבכור אפי' עד כדי שיעור ט"ה וכיון שכן מאין הרגלים שיתחייב המקדיש בדמי ט"ה כיון שהוא לא קבל ליתן דמים כי אם גוף הבכור רצה להתפיס וכיון דהתפסה לא אפשר אף חיוב ליכא ועכ"ל לומר דחדוש הוא שחידשה תורה במקדיש את קדשיו דאף דאיהו לא איכוון לחייב בדמים חשיב כמי שמקבל ליתן דמיה דאף ע"ג דפ"ה עצמה לא תפסה קדושה בה מתחייב בדמים וה"ה במקדיש את נדרו ואת נדבתו שמתחייב בדמיה אעפ"י שלא חלה קדושה עליהם

שוב ראיתי דעדיין קשה דאפשר דשאני בכור דאי לא דגוף הבכור היה הקדש ולא מצי להקדישו לקדושה אחרת באמירה בעלמא שפיר היה תופס קדושה עד כדי ט"ה דאית ביה כיון דט"ה ממון וא"כ השתא נמי נהי דמצד שהיא הקדש אינו חל ההקדש על גופו לעכב שלא יקריבנו מ"מ לגבי ט"ה של הבעלים הרי זכה בה ההקדש באמירה בעלמא דדוקא לענין שלא יעכב מלהקריבו לא חייל ההקדש משום דיד ההקדש על העליונה אבל להוציא מרשות ההדיוט חל ההקדש לשלא יוכל לחזור בו מידי דהוה למקדיש דבר חולין בעלמא דלא מפני שהוא הקדש יפה כח ההדיוט שלא לקיים דבורו ואע"ג דהוו תרתי דסתרן לית לן בה דהאי כדיניה והאי כדיניה וא"כ מנין לנו לומר דמקדיש את קדשיו אם נדר נותן דמי כולה ואם נדבה נותן את טובתה דבשלמא בנדבה נוכל לומר דר"י ס"ל דטובת הנאה דהקרבת דורון לקונו חשיבא ט"ה גמורה כט"ה דנותן מתנה לחבירו דחשיבא ט"ה של ממון ודמי לבכור אך אם נדר שנותן את דמיה מעל כיון דקי"ל דלא כר"ש דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי. ואפשר לומר דר"י סבר כר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי אף בנדר שחייב באחריותה כממונו דמי ומ"ה אי לאו דאין קדושה חל על קדושה היה תופס קדושה בכולה וא"כ הרי דומה לבכור דחדית לן קרא גביה דאע"ג דאינו תופס קדושה בגופו לעכבו מלהקריבו מ"מ מתחייב בדמיה וה"ה בנד' שמתחייב בדמיה

שוב ראיתי דעדיין יש לעמוד אמאי איתותב ר"ה מהברייתא ולא משני תלמודא דברייתא דקתני המתפיס לחרמי כהנים דמיירי בקדשים קלים דיש לבעלים ט"ה ליתנן לכ"כ שירצה וכיון דט"ה ממון היא שפיר חל ח"כ עליהם בגופן ממש עד כדי שיעור ט"ה דאית בהו בלא קרא דכל חרם וכו' דאע"ג דע"כ לא נתפס קדושת ח"כ לענין שלא יוכל להקריבם עד שיבואו ליד הכהנים כאמור מ"מ חל קדושת ח"כ עליהם ממש לדמי שיעור ט"ה דאית בהו ואל תתמה לומר דהיכן מצינו שיחול ההקדש על גוף הדבר לדמיו דוקא אך לא לענין מעילה שהרי בפ' השולח (דה לח ע"ב) אמרי' התם א"ר המקדיש עבדו יצא לחירות מ"ט גופו לא קדיש לדמי לא קאמר