נאות יעקב חלק א נ

אותה ומתחייב דמי שומה לב"ה אבל אין ההקדש חל על גופה לענין שתאסר לשוחטה עד שיפדנה נמצא דעולא גופיה דס"ל בעלמא דע"ה א"מ איהו גופיה פירש לן מתני' דלעולם אין ההקדש חל על גוף העולה כי היכי דלא תקשי ליה מתני' ומאד תמהני ממהרי"ט והרב מעשה חייא שהוקשה להם מתני' למ"ד ט"ה א"מ כאמור והעלימו עיניהם מסוגיא זאת

והנה לכאורה נראה דלמ"ד בעלמא ט"ה הויא ממון ה"ה לענין מחרים קדשיו דההקדש חל על טפה של עולה כיון דממון גמור חשיב ט"ה דאית ליה בגווה ועולא דקאמר דאין לה אלא עיכוב גזברין לשיטתיה אזיל וס"ל דט"ה א"מ

אשר עפי"ז עלה על דעתי ליישב פשט מאי דאמרי' בזבחים (דף קג ע"א) עלה דת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש ופריך מאי פרט לעולת הקדש ומשני א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לב"ה לא מיבעיא למ"ד קדשי ב"ה תפסי מדאורייתא אלא אפי' למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס ע"כ

דלכאורה קשה דמפשט סוגיין דתמורה מוכח דהך סברא דעולא דס"ל דלא תפסי מדאוריי' ליכא מאן דפליג עלה וכבר ראיתי לרש"י ז"ל שם שהרגיש מזה וכתב דמ"ד דתפסי מדאורייתא דקאמר היינו למאי דס"ד דתלמודא בסוגיין דתמורה דס"ד לומר דברייתא דקתני המתפיס עולה לב"ה אסור לשוחטה היינו מדאורייתא ומ"ד לא תפסי מדאורייתא היינו לפי המסקנא שם דאינו אסור כי אם מדרבנן יע"ש. והרואה יראה דפי' זה דחוק עד מאד אך לפי האמור אפשר לומר דס"ל לר' ינאי דלמ"ד טובת הנאה ממון ודאי דתפסי מדאורייתא

שוב ראיתי דהא ליתא וע"כ צ"ל כפי' רש"י ז"ל שהרי לפי סברא זאת דמ"ד לא תפסי מדאוריי' היינו משום דס"ל ט"ה א"מ א"כ איך קאמר ר' ינאי דאפילו לפי סברא זאת היינו דוקא בשר אבל עור תפיס מן התורה הא כיון דהקדיש הבהמה לעולה העור שלה נמי אינו שלו אלא עתיד להיות לכהן המקריב אותה ואין לו בה כי אם ט"ה דרשאי ליתנה לכל כהן שירצה להקריבה ויהיה העור שלו. ע"ד שפירש"י בסוגיין דתמורה במתני' דאם נדבה נותן את טובתה וז"ל ואם נדבה נמצא שאין לו אלא ט"ה דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבירו כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן להקריבה כדי שיטול את העור ולפי אותו ט"ה יתן לב"ה עכ"ל וכיון דאין צו בעור כי אם ט"ה איך תופס הקדש ב"ה בו. וע"כ נ"ל דטעמא דמ"ד דלא תפסי מדאורייתא לאו משום ט"ה א"מ דאפי' אם נאמר דבכי ה"ג דמתפיס לכ"ע ט"ה ממון פכ"ז מתפיס טולה לב"ה לא תפסי מן התורה ומשו"ה ס"ל לר' ינאי דהיינו דוקא בשר אבל עור תופס דס"ל דט"ה ממון הוא לענין זה לכ"ע אפי' לעולא מהטעם שיבא לפנינו בס"ד. ומאי דס"ל לעולא דהמתפיס עולה לב"ה לא תפיס מן התורה ה"ט משום דס"ל לעולא דהמתפיס עולה כיון דכולה סלקא לגבוה ואין לו בה כי אם ט"ה בעיר ליתנו לכל כהן שירצה ומפני זה חייל קדושה בעור הואיל וטובת הנאה כזאת חשיבא ממון וההקדש תל עליה אבל בגוף הבשר לא חייל הקדש דבשביל קדושת העור אינה נאסרת להקריבה קודם פדיון כיון דעיקר הקרב הוא הבשר ובבשר לא חלה קדושה עליה ומאי דקתני במתני' דאם נדר עולה וחייב באחריותה נותן דמי כולה היינו מגזרת הכתוב דאעפ"י שא"א שיחול על הבשר שום הקדש מן התורה דהא קי"ל בעלמא דלא כר"ש דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי וא"כ אפילו חייב באחריותה לאו ממונא הוא להקדישה מ"מ נותן רמי כולה וכן אם נדבה הוא דקתני דנותן את טובתה היינו מגזרת הכתוב שנתחייב בטובתה לא שההקדש חל כרי טובתה בגוף העולה דאעפ"י דיש לגבה ט"ה להקריבה לדורון לקונו אף עפ"י שאינו חייב בה וכל שאינו מחויב כבר כתבנו לעיל דלכ"ע ט"ה ממון י"ל דס"ל לעולא דע"כ לא אמרי' דהנותן מתנה לחבירו שאינו חייב ליתנה לו מה שנהנה ממנו במה שמחזיק לו טובה תשיב ממון היינו כין אדם לחברו דאיכא הנאה גופנית לא כן בהקרבת דורון לקונו דמה שעושה נח"ר ליוצרו אעפ"י שאין למעלה הימנו מ"מ לענין ממון כל שאינ' הנאה גופנית לא חשיבא הנאה כלל דהא קי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו וה"ט דקיום מצוה לא חשיבא הנאה ומשום הכי קפסיק ותני עולא דהמתפיס עולה אין ההקדש תופס בה בין נדר בין נדבה כיון דבעולה ליכא ט"ה כי אם בעור ובעור שפיר תופס קדושה

ולפי זה בדוקא נקט עולא המתפיס עולה משום דדוקא בעולה דינא הכי אבל המתפיס שלמים ובכור דיש לבעליו ט"ה גמורה בגוף הבשר דבכור בידו ליתנו לכל כהן שירצה וכן סתם שלמים יש בידו ליתנו לכ"כ שירצה כדי שיקריבנו ויהיה חזה ושוק שלו דלפי פרש"י שפי' בסוגיין דתמורה דנותן את טובתה היינו ט"ה שיש לו ליתנה להקריבה לכ"כ שירצה שיהיה הפור שלו ה"כ צ"ל דבשלמים דהעור לבעלים וליכא אומדנא זאת ט"ה דשלמים הוא משום חזה ושוק וכמ"ש מהר"י רוזאניס בפ"ו מה' ערכין סוף הלכה י"ב ע"ש וכל דאית לבעליו בהו ט"ה הו"ל ממון גמור והקדש חל על גוף הבשר עד כדי ט"ה מדאורייתא דומיא דעור העולה דתפיס בה מדאורייתא משום ט"ה דאית ביה

אשר עפי"ז א"ש מאי דלכאורה יש לדקדק בדברי עולא דנקט עולה ולא נקט המתפיס קדשי מזבח לב"ה סתם כלישנא דמתני' דהתם ובכן בלשון הזה היה נכלל כל גווני קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים. אמנם עפ"י האמור א"ש דדוקא נקט עולה דאילו שלמים ובכור תפסי מדאורייתא

הן אמת דכפי זה צ"ל דמאי דאמרינן במתני' דערכין דכל חרם קדש קדשים בא ללמד על קדשי קדשים ועל קדשים קלים עכ"ל לומר דעיקר קרא לא בא ללמד כי אם על קרשי קדשים דאדם מחרימן להתחייב בדמי כולה אם נדר עולה ואם נדבה בדמי טובתה הואיל ואין לו בהם ט"ה בגוף הבשר כאמור. וכן בא ללמד על קדשים קלים שאדם מחרימן להתחייב בדמי כולן אם נדר שלמים מגזרת הכתוב אע"ג דקי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. וכן בנדבה להתחייב לפי ט"ה דהקרבת דורון דהוי טפי מדמי ט"ה שיש לו ממה שיש בידו ליתנו לכל כהן שירצה להקריבו אבל