נאות יעקב חלק א מז

בו ממש דהא למ"ד ט"ה א"מ היורש יורשה וכמו שנראה מדברי רש"י בפ' האיש מקדש גבי מאי דמשני תלמודא דכ"ע ט"ה א"מ והכא בטבלים שנפלו מבית אבי אמו וכו' וכיון דהיורש יורשה נראה ודאי דלא הוי כדבר שאין בו ממש דאי הוי כדבר שאין בו ממש היכי מצי להורישו לבניו דבפ' מי שמת אמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום ופריך והא הלואתו לפלוני וכו' ומשני ר"פ הואיל ויורש יורשה משמע דדירה לבד אין היורש יורשה זהו תורף דבריו. ודבריו תמוהים בעיני טובא דמה שהביא דברי רש"י בפ' הא"מ ללמוד מהם דהיורש יורשה לע"ד אינן ענין לזה כלל דמה שכתב רש"י ז"ל שם דהיורש אית ליה ט"ה היינו דוקא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן דלמ"ד מתנות של"ה לאו כמי שהורמו דמיין הרי המתנות בעת שירש אותם חולין הוא וממון גמור הוא ושפיר יורש אותם ואע"ג דס"ס אחר ההפרשה אין לו בהם כי אם ט"ה וא"כ נוכל לומר מ"ל הורמו מ"ל לא הורמו וכדאמרי' בסוגיין דנדרים והוזכרה לעיל עכ"צ לומר דהתם שאני דנהי דכל שלא הורמו ממונו הוא מ"מ סברא הוא דאין לחייב את הגנב במתנות הואיל וס"ס אין לו בהם כי אם ט"ה ונמצא דהגנב לא חסרו לו שום ממון אבל לעולם דכל שלא הורמו ממון בעלים הוא ושפיר זוכה בהם היורש כיון דעכ"פ עדיין לא הוברר חלק המתנות ומלבד דחילוק זה ניתן ליאמר מצד עצמו יתר על כן יש לי ראיה לדבר מההיא דאמרי' בפ' ה"מ (דף נד ע"ב) עלה דפריך התלמודא לר"מ דמעשר שני ממון גבוה הוא מתני' מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב לזה במתנה ומשני הכא במ"ע כגון דיהיב ליה בטבלים וקסבר מתנות של"ה לאו כמי שהורמו דמיין ע"כ. הרי דמ"ש לר"מ שהופרש אינו ניתן במתנה ואין המקבל זוכה בו להחשיבו מעשרו ועכ"ז כל דיהיב ליה ניהליה בטבליה זכה בו אף דס"ס עומד להפריש הוא ולא אמרי' מ"ל הורמו מ"ל לא הורמו וה"ה הכא שפיר כתב רש"י דהיורש יש לו ט"ה כל שבאו ליה בטבלין וא"כ מנין לנו לומר דט"ה ממתנות שהופרשו בחיי הבעלים יורש יורשה

ועוד יש לתמוה בדבריו במה שהכריח דלא חשיב דבר שאין בו ממש מההיא דפ' מי שמת דמשמע מהתם מתירוצא דרב פפא דדבר שאין בו ממש אין היורש יורשה

ולע"ד אחר המחילה הא ליתא דהא ודאי נהי דדבר שאין בו ממש אינו ניתן במתנה מ"מ היורש יורשה דשאני ירושה דממילא קאתי דמה שניתק הממון מהמוריש ליורשו לא חשיב כשינוי רשות דמתנה דרשות אחר חשיב וכיוצא לזה מחלק תלמודא בפ' מי שמת דאע"ג דהמזכה לעובר ל"ק בירושה זוכה העובר מטעם דירושה ממילא קאתי יע"ש. ומאי דקאמר ר"פ הואיל ויורש יורשה דמשמע דמהאי טעמא ידור פלוני לא אמר כלום הואיל והיורש אינו יורש דירה לאו היינו לומר דמן הדין אין היורש זוכה בדירה אלא ה"ט דבדירת בית לא משכחת לה שיהיה לאדם דירה לחודא לכשיורישנה לבניו דאם מכר הבית ושייר הדירה לעולם אין שיורו שיור אם לא שנאמר כל דמשייר בעין יפה משייר ושייר בית לדירה וכגון דא שפיר יורש יורשה באופן דבדירה לחודה לעולם לא משכחת לה מציאות שהיורש יירשנה וכיון דמתנת ש"מ כירושה שווייהו רבנן מלתא דלא שכיח בירושה לא תקנו רבנן דליקני מן הדין במתנת ש"מ אבל לעולם דאם יהיה מציאות דהמוריש יש לו זכות באויר שאין בו ממש וכגון במוריש בית ומשייר האויר שעליה דקי"ל דמשוייר לו אף שלא שייר שעבוד בבית לאויר כיון דאויר אינו צריך שישאירנו בפי' דכל שלא כתב לו עומקא ורומא משוייר הוא ממילא בכה"ג ודאי דה"ה דיורש יורשה וכמ"ש כל זה באורך מהר"ש יונה בתשובה (סי' כח) והביא ראיה שם מדברי הר"ן והריטב"א שכתבו כן בפי' יע"ש באורך

ולע"ד יש להביא ראיה לדברי הר"ן והריטב"א ז"ל דהיורש יורש דבר שאין בו ממש מסוגיין דהגמ' הנז' דמדפריך התלמודא לר"מ דמעשר שני ממון גבוה ומי מצי יהיב ליה מתנה אלמא נראה דס"ל לתלמודא דלר"מ מעשר שני אף דזכותא אית לבעלים בגוויה לאוכלו בירושלים מ"מ כל שאין לו קנין בגוף הממון דכשאוכלו משולחן גבוה אוכל דבר שאין בו ממש מקרי לגבי הבעלים ודומה למאי דאמרי' ר"פ מ"ש בסוגיין דש"מ שאמר יאכל פלוני פירות דקל זה דלא אמר כלום וכתבו קצת מהפוסקים דה"ט משום דאכילה אין בה ממש כל שאינו מזכה לו גוף הפירות כי אם רשות שיאכל מזכה לו ומשו"ה מעשר שני אינו במתנה ועם כ"ז קי"ל דמעשר שני היורש יורשה וחייב חומש וכמו שמתבאר בפ"ק דקדושין (דף כד ע"א) דמוקי תלמודא התם ברייתא דר"מ אומר אשה פודה מעשר שני בלא חומש דבמעשר דאתא מבי נשא עסקי' ור"מ לטעמיה דאמר ממון גבוה הוא ולא קני ליה בעל ע"כ דנראה בהדיא דמעשר שני יורש יורשה וכ"כ הרמב"ם בה' מעשר שני ואם איתא דבר שאין בו ממש אין היורש יורשה אמאי יורש יורשו מ"ש ממתנה

שוב ראיתי דיש לדחות דשאני התם דגילה קרא ואם גאל יגאל איש ממעשרו לרבות את היורש כדאמרי' במס' זבחים (דף ו ע"א) ע"ש: אמנם הדין דין אמת דאפי' אם נאמר דט"ה דבר שאין בו ממש היא יורש יורשה כמ"ש בהדיא מדברי הר"ן והריטב"א ולעיקר הדין אשר אנו דנין בו דודאי ט"ה לא הוי דבר שאין ב"מ דקנין ב"ד אית להו לבעלים יש להביא עוד ראיה מההיא דפ' כל הגט שהזכרנו לעיל דפריך תלמודא עלה דמתני' דהמלוה מעות את הכהן וכו' והא לא אתו לידיה ומשני אמ"ר במכירי כהונה ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחרים ועולא אמר הא מני ר"י היא וכו' ופריך עלייהו אמאי לא קאמרי כשמואל ומשני מזכה ע"י אחרים לא קתני ע"כ. ואם איתא דלמ"ד ט"ה א"מ אין שום זכות לבעלים כי אם דבר שאין בו ממש לעולא דקסבר בעלמא ט"ה א"מ אמאי לא מוקי מתני' דשפיר חשיב כאלו אתו לידי כהן הואיל משעת הפרשה אפקרינהו רחמנא מינה לכל הכהנים ואינם ביד הבעלים כי אם פקדון של הפקר בידו וכל שהבע"ה מראין לזכות לאותו כהן הו"ל כמזכה אותם ע"י אחרים דט"ה דאית ליה בהן אין בו ממש ואינו דבר הצריך הוצאה מרשות לרשות דכל שמגלה רצונו שרוצה שיזכה פלוני כהן בהם הרי נסתלק מט"ה