נאות יעקב חלק א מד

והדבר קשה דלמ"ד ט"ה א"מ א"ש. אבל למ"ד ט"ה ממון ולדעת הריטב"א הוי ממונא לגמרי קודם נתינה מפני ט"ה שבו א"כ אמאי יאכילנה תרומה כיון דכל עוד שלא זכה בו שום כהן עדיין קנין כספו דישראל הוא וכי קא מאכילו תרומה קא מטי ליה הנאה לישראל שבהיותו מפוטם ושמן כן יתרבה הנאתו של ישראל בט"ה שבו וצ"ע

עוד יש לחקור למ"ד ט"ה אינה ממון אם הכונה לומר דכיון דליכא דררא דממונא דאינו יכול ליקח זוזי אינו ממון כלל דאין לו כי אם רשות ליתנן למי שירצה אבל אין לו שום זכות בגווייהו וכדבר שאין בו ממש דמי או דלמא דאית ליה זכות כל דהו בגווייהו כיון דבידו ליתנן למי שירצה וגם יכול ליקח זוזי באופן שיזדמן שירצה ליתן לא' מב' כהנים ובן בתו א' מהם דבכי האי גוונא מותר ליקח זוזי כדי ליתן לב"ב כאמור אלא דכיון דמלתא דלא שכיחא הוא לאו ממון גמור חשבינן לה אלא חשבינן ליה כפחות משוה פרוטה דאע"ג דאינה ממון ואינה יוצאה בדיינין מ"מ אסור לגזול פחות מש"פ מן התורה דממון בעלים הוא וה"ה ט"ה דין ממון פחות מש"פ יש לה ונפקא מינה מב' הצדדים דלהצד הא' כיון דא"מ נמצא דאין לבעלים שום זכות בגווייהו וישראל שנתן לחבירו במתנה תרומותיו ומעשרותיו כדי שהוא יזכה בט"ה שבהם לא זכה בהם דהא קי"ל דאין אדם מקנה דבר שאין בו ממש ודומה לדין מעשר שני דלר"מ דממון גבוה הוא ואין לבעלים בגווייהו כי אם הנאת אכילתו דלא מצי יהיב במתנה לאחר וכדאמרי' בפ' האיש מקדש (דף נד ע"ב) דפריך תלמודא למאי דקי"ל כר"מ מהא דתנן הפודה מ"ש שלו מוסיף חומש בין משלו בין שניתן לו במתנה מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב ליה במתנה ע"כ ולהצד הב' יש לומר דשאני מ"ש דאיכא קרא דקדש לה' דרחמנא הפקיעו מרשותו שלא יהא לו אלא רשות אכילה בעלמא ולא יהא לו זכות בגוף הדבר ומש"ה לא מצי יהיב זכות זה במתנה דאין אדם מקנה דבר שאין בו ממש אבל בתרומה ומעשר אפשר דלא מקרי דבר שאין בו ממש כיון דאית לבעלים כל דהו דררא דממונא שיכול ליקח זוזי באופן הנז' משא"כ במ"ש וכיון דיש לו קנין כ"ד שפיר יכול ליתן ט"ה במתנה

ונראה דהדבר תלוי במחלוקת ועיקרא דהאי מלתא תלוי בסוגיא פ"ק דמציעא (דף יא) דאמרי' התם עלה דחצירו של אדם קונה אמר עולא והוא שעומד בצד שדהו ואקשינן עלה מהא דתנן מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ואמר עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו כו' וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדים ומשני מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להו א ר"א לא קבלה אמר רבא שפיר עבד דלא קבלה וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא ט"ה א"מ להקנות בחליפין ה"נ ט"ה א"מ להקנותה באגב ולא היא מתנות כהונה, נתינה כתיבה בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא אגב קרקע נתינה אלימתא היא ושינויא אחרינא אני ר"פ דדעת אחרת מקנה אותו שאני. ונראה דכונת התלמודא דמעיקרא סבר רבא דשפיר עבד דלא קבלה דהא אליבא דעולא קיימינן דס"ל דט"ה אינה ממון וכיון דאינה ממון נמצא דאין לר"ג שום זכות בגווייהו כי אם רשות ליתנן למי שירצה והוי דבר שאין בו ממש ואין קנין שייך בו שהרי ממון כהנים הוא ולא שייך אלא סילוק והפקר בעלמא שיפקיר רשותו ובכן כהן הזוכה בהגבהה זוכה כזוכה מן ההפקר ולבסוף מסיק דלא היא דשאני קנין סודר אבל בקנין אגב ש"ד דאפי' למ"ד ט"ה אינה ממון קנין כ"ד יש לבעלים בגווייהו כדין פחות מש"פ ושפיר נקנה באגב דהא ודאי פמש"פ נקנה באגב כיון דעכ"פ ממון בעלים הוא וזה מתבאר מדברי רש"י ז"ל שם

איברא דיש לדקדק דר"פ דשני דעת אחרת מקנה שאני ומדין חצר הקנה להם ע"כ מאי דנייד משנויא קמא דבקנין אגב הקנה להם היינו משום דס"ל דאין לבעלים שום זכות בגווייהו כלל אפי' בדין פחות מש"פ דכפקדון ביד הבעלים דמי ומש"ה לא שייך קנין אגב אלא הגבהה או חצר כקונה מן ההפקר וא"כ איך קאמר דעת אחרת מקנה שאני הא אפי' נאמר דדעת אחרת שאני מ"מ הכא במתנות ליכא דעת אחרת מקנה דהא הכהן זוכה מדין חצר מן ההפקר כיון שהבעלים נסתלקו מט"ה דידהו וי"ל דמאי דנייד ר"פ משנויא קמא ה"ט משום דס"ל דנהי דט"ה חשיבא כפחות מש"פ ושפיר שייך בה קנין אגב מ"מ אין בהם זכות לבעלים אלא כדי שיעור ט"ה שבהם אבל גוף המתנות משעת הפרשה אפקיעינהו רחמנא מינייהו ואוקימנא ברשות כהנים כמ"ש לעיל שהוא סברת הר"ן והרשב"א אפי' למ"ד ט"ה ממון וא"כ איך בהקנותם ר"ג בקנין אגב יצא ידי נתינה הא מצד הקנאתו לא קנו הכהנים אלא הזכות שיש לו דהיינו ט"ה אבל גוף הממון לא זכו בגוף הממון בהסתלק מכאן ט"ה דבעלים אי אפשר לזכות בו שום כהן אם לא בהגבהה או בחצר כדין הפקר דהא ודאי בהקנאת ט"ה בלחוד אינו יוצא ידי נתינה דכל דכהנים אחרים יכולים להקדים ולזכות בהם ואין מוציאין מידם כיון דאינה ממון לא חשיב נתינה ועוד דבעינן נתינה גמורה באופן שיוכל הכהן להורישה אפילו לב"ב ישראל ובכי האי גוונא דאינו מקנה אלא ט"ה בלחוד אינו יכול להורישה לב"ב ישראל כיון דאיהו לא זכה בחייו בגוף המתנה אלא בט"ה וכמו כן מוריש ט"ה לבד ומש"ה לא ניחא ליה לר"פ בשינויא קמא ושני דדעת אחרת מקנה שאני דכיון דט"ה קנין ב"ד יש לבעלים כיון דאיכא דעת אחרת מקנה מצד שיעור זכות ט"ה דאית להו לבעלים זוכה הכהן מדין חצר אפי' שאינו בצד חצרו בגוף הממון דכיון דעיקר גוף הממון תלוי ומעורב זכייתו בט"ה דבעלים נמצא דבדעת אחרת דאיכא מצד ט"ה חשיב כדעת אחרת מקנה הגוף בעצמו לענין קנית חצר ובכן שפיר יצא ידי נתינה כיון דזכה בגוף המתנות

ולמ"ד דמדין אגב הקנה להם ס"ל דכל דמצד הקנאתו דר"ג בט"ה שבהם אין אחרים יכולים ליקח מן הדין לכתחלה דס"ס הרי זכה בט"ה נתינה אלימתא היא ושפיר יוצא ידי נתינה. ועוד דאפשר דאפילו אם לקחו כהנים אחרים קודם שיבא לידי הכהן מוציאין מידו דלא דמי לבע"ה שלקח ממנו הכהן של"מ דאין מוציאין אותו מן הדין דהתם שאני דס"ס אין לבע"ה אלא ט"ה