נאות יעקב חלק א מג

ל"ק א"כ מאי פריך אמאי לא קאמר עולא ורב כשמואל הא עולא סבר דט"ה אינה ממון ואפשר דרב נמי הכי ס"ל וכיון דס"ל דא"מ ואם לקחו אחרים של"מ בעלים אין מוציאין מידו איך אפשר לזכות להם ע"י אחרים כיון דהוי במקום שחב לאחרים דאלו איתרמי שתקפן כהן אחר אין מוציאין מידו ושמא י"ל דהכא מיירי במזכה להם ע"י כהנים אחרים דבכגון דא לא חשיב חב לאחרים דמיגו דזכי לנפשיה אי בעי לתוקפן לעצמו זכי נמי לחבריהם וכדקי"ל גבי המגביה מציאה לחברו דקנה חבירו מהאי טעמא ודוק

איברא דמדקדוק מתני' דמי שלקט את הפאה וכו' דקאמרי רבנן יתננה לעני הנמצא ראשון יש לדקדק שלא כדברי הר"ן דס"ל דאינו מחויב ליתן אלא למי שירצה דאם כן אמאי קאמרי רבנן יתננה לעני הנמצא ראשון דמשמע דעני ראשון הבא לפניו חייב ליתן לו ולא אמרו יתננה למי שירצה דמדקאמרי הכי משמע דמלתא אגב אורחייהו קמ"ל דחייב ליתן לעני ראשון והוי קצת כיהיב טעמא לדינייהו דקא סברי דאינו יכול לזכות בעדו דכגון דא חשיב חב לאחרים מכיון דמן הדין לא מצי יהיב למי שירצה דעני ראשון השואלו חייב ליתן לו

ועוד יש לתמוה על דברי הרב ז"ל אלו מההוא דתנן בפ"ה דפאה משנה ו' מי שאינו מניח את עניים ללקוט או שמניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע לא' מהם הר"ז גוזל את עניים ע"ז נאמר אל תסג גבול עולם ע"כ. ואם כדברי הר"ן אפי' בלקט שכחה ופאה יכול ליתן למי שירצה. וכן איכא למידק מההיא דפ' ח' דפאה מ"ו גבי מעשר עני בגורן היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה ע"כ וחי' המפרשים דאם רוצה להציל ליתן לקרוביו או למיודעיו נוטל מחצה ונותן מחצה ואינו יכול להציל הכל לקרובו או למי שירצה וצ"ע

והנה למ"ד ט"ה ממון יש לחקור אם הכונה הוא דכיון דיכול ליקח זוזי כאמור נמצא דיש לבעלים זכות בגווייהו לפי ט"ה שבהן אבל לעולם דגוף המתנות משעה שהפרישן ממון כהנים הוא דמשעה דאפקיעינהו רחמנא מרשותייהו אפקיעינהו לכהנים לא נשאר לבעלים זכות בגווייהו כי אם שיעור מה ששוה ט"ה שבהן או דלמא דהכונה הוא דכל שלא באו ליד כהן ממון בעלים הוא לגמרי אלא דחיובא רמיא ליה ליתנן ומשעת נתינה ואילך הוי ממון כהן ונפקא מינה דאם תפס כהן של"מ בעלים או אם ישראל אחר גנבם אי אמרינן דממון בעלים הוא לגמרי מוציאין מידם כל המתנות או שויין לגמרי כיון דממונא הוא ואי אמרי' דמשעת הפרשה לא נשאר שום זכות בגווייהו כי אם שיעור שיווי ט"ה שבהם אינם חייבים לשלם כי אם לפי ט"ה שבהם וכבר כתבנו לעיל דדעת הר"ן בסוגיין דנדרים גבי גונב טבלו של חבירו דלרבי משלם דמי טבלו היינו דמי חולין שבו לגמרי ודמי תרומות ומעשרות לפי ט"ה שבהם וכן כתב הרשב"א ז"ל בחי' ובסוגיין דקדושין בחי' יע"ש. וכן כתבו התוס' ז"ל פ"ק דמציעא (דף ו ע"ב) גבי תקפו כהן דאין מוציאין מידו אפי' למ"ד ט"ה ממון דאינו חוזר ליתן לבעלים כי אם דמי ט"ה שבו ע"כ

אמנם ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לקדושין בסוגיא דט"ה שכתב וז"ל ואפשר למ"ד ט"ה ממון דמי כולו דקאמר היינו דמי חולין לגמרי ודמי הנאה של תרומה ומעשר אם דלמ"ד ט"ה ממון חשוב הוא כאלו כולו שלו לגמרי משום ההוא ט"ה דאית ליה בגוויה וכדתנן המקדש בתרומות ובמעשרות ומשמע התם דומיא דכהן המקדש בתרומה ממש ולא בט"ה שיש לה בה וכן עיקר עכ"ל. נראה בהדיא דס"ל דקודם נתינה ממון בעלים הוא לגמרי אלא דחיובא רמיא עליה ליתנן. ודע דנפקא מינה לפי זה דלמ"ד ט"ה ממון הא דתנן בפרק לולב הגזול (דף לד) דאתרוג של תרומה לא יטול ואם נטל כשר דמיירי אפי' בישראל שהפריש אתרוג תרומה דכל עוד שלא נתנו לכהן יוצא בו דלכם קרינן ביה הואיל וקודם נתינה ממון גמור הוא

איברא דראיתי לרש"י ז"ל (בדף ל"ה ע"ב) עלה דאמרי' ואם נטל כשרה למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה שכתב וז"ל הרי יש בה היתר אכילה לכהן וישראל נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן עכ"ל דנראה מדבריו דס"ל דבתרומה שביד ישראל קודם שיתננה לכהן לא נפיק בה וכנראה דה"ט דס"ל דאינו ממון בעלים לגמרי כי אם שיעור שווי ט"ה בלבד כס' הר"ן ודעימיה ומש"ה לא נפיק דבעינן שכל גוף האתרוג יהיה שלו וליכא

הן אמת דמפשט דברי רש"י בסוגיין דנדרים וקדושין נראה דס"ל כס' הריטב"א דמשלם דמי תרומות ומעשר לגמרי וע"כ צ"ל דמאי דלא נקט רש"י ז"ל דנפיק בה ישראל בתרומה שלו היינו משום דאפשר דס"ל לענין הלכה כס' הרמב"ם ודעימיה דט"ה אינה ממון ולא חש לבאר מתני' כי אם אליבא דהלכתא ולמ"ד ט"ה ממון ה"ה דנפיק בה ישראל בתרומה שהפריש דלכם קרינן לפי סברת רש"י ז"ל והריטב"א ז"ל

ודע דיש סעד לס' רש"י והריטב"א דס"ל דקודם נתינה ממון בעלים לגמרי הוא מההוא דאמרי' בפסחים עלה דמתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט וכו' דקאמר תלמודא התם לימא בהא קמיפלגי דמ"ס ט"ה ממון ומר סבר ט"ה א"מ דלפי סברת הריטב"א ז"ל א"ש דלמ"ד ט"ה ממון שפיר עובר על בל יראה ובל ימצא אף דקי"ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים דהך חלה נמי קודם שיזכה בה שום כהן ממין בעלים הוא לגמרי דלדעת הר"ן ודעמיה דאין לו קנין גמור דהא אפקריה רחמנא לכהנים נהי דזכות כדי ט"ה אית ליה בגווה מ"מ לא קרינן בה שלך דסתמא דמלתא בעינן שיהא שלו לגמרי ובשביל ט"ה שיש בגוויה לא קרינן ביה שלך וי"ל לדעתם דשאני חמץ דבכל דהוא זכות דאית ליה בגוויה עובר וכדאמרי' פ"ק דפסחים (דף ד) דאפי' למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי בעלמא. לענין חמץ מודה דכממון דמי דלא ימצא מכל מקום במשמע יעו"ש

והנה לסברת הריטב"א איכא למידק דההיא דאמרי' בתוספתא בפ"י דתרומות והביאה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' תרומות ד"ט וז"ל פרתו דל ישראל שילוה בכור מאכיל תרומה שהבכור לכהנים ע"כ