נאות יעקב חלק א לח

יכול ליקח זוזי אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא שפיר מצי ליקח זוזי אפי' לכתחלה לא העמידו דבריהם במקום איסור תורה ומש"ה בההיא דנדרים לא יטלו כהנים המודרים אפי' במתנות הואיל ומדאורייתא שפיר חל הקונם עליהם כיון דמצי ליקח זוזי וחשיבי ממון גמור וכן בענין קדושין מקודשת הואיל ומדאורייתא חיילי קדושין וכן במקדיש את בכורו שפיר חל ההקדש על שיעור זה כיון דמן התורה יש לבעלים דררא דממונא ולא העמידו חכמים דבריהם על דין תורה להפקיע זכות ההקדש מעליהם וכן מתבאר מדברי רש"י ז"ל בפרק הזהב עלה דאמר ר"י דבר תורה מעות קונית שכתב וז"ל ונפקא מינה לענין איסורא כגון אם קידש את האשה לר"י הוו קדושין ע"כ. דהמתבאר מדברי רש"י הוא דאיירי בשקדש המוכר באותן מעות שקבל ולזה אמר אע"ג דמדרבנן ל"ק המוכר מ"מ כיון דמן התורה קנה במקום איסורא לא העמידו דבריהם

הן אמת די"ל דס' רש"י הלזו דכיון דרבנן הפקיעו קנין דמים כי קדש נמי אשה אמרי' דהמעות לאו דידיה נינהו דהפקר ב"ד הפקר וכן כתב הריטב"א בחי' שם על דברי רש"י הנז' וז"ל ואינו מחוור דכיון דמדרבנן אינו קונה הפקר ב"ד הפקר ואף לר"י אמר' דלית ליה רשות לאפקינהו עכ"ל. ולע"ד אי לא דברי הריטב"א הנז' הייתי אומר דאין טעמו של רש"י מפני שלא העמידו חכמים דבריהם במקום תורה דהא קי"ל הפקר ב"ד הפקר אלא דרש"י לשיטתיה אזיל דס"ל דלא עקרו חכמים קנין מעות לגמרי להיות בטל הקנין אפילו קודם שיחזרו המוכר או הלוקח אלא דמפני תקנת הלוקח שיטרח המוכר להציל תקנו שיוכלו לחזור בהם שכיון שביד המוכר לחזור אם יתייקרו טרח ומציל אבל קודם שיחזרו אחד מהם הקנין במקומו עומד דלמה יפקיעו קנין מעות לגמרי על מגן כיון דהם אינם חוזרים בהם ומפני כך ס"ל לרש"י ז"ל לענין דינא דאם נאנסו המטלטלין קודם חזרת הלוקח ברשותו נאנסו כמו שנראה בדברי רש"י בסוגיין שם (דף מז ע"ב) עלה דאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות וכמו שמתבאר מדברי התוס' שם ד"ה אי אמרת וכו'. ומתוך דברי הגהות אשרי בסוגיין דדעת רש"י ז"ל דאין הלוקח יכול לחזור בו אחר שנאנסו. נמצא לפי זה דלא עקרו חכמים קנין מעות לגמרי כי אם דוקא לענין חזרה אבל כל שלא חזרו בהם לא הפקיעו הקנין לגמרי אלא עשאוהו כמי שמקנה לחבירו ואמר לו קני מעכשיו אם לא אחזור בי עד ל' יום דבכה"ג אם לא חזר בו שפיר חל הקנין למפרע ולא אמרי' דכיין דבידו לחזור לא אפשר לחול הקנין מעכשיו וכ"מ מדברי רש"י ז"ל דר"פ האומר דקדושין גבי, האומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר ל' יום דתנאה הוי ופרש"י ז"ל דהתנאי הוא באומר מעכשיו יהיו הקדושין חלין אם לא אחזור בי עד ל' יום יע"ש. הרי מפורש דאית קנין בכה"ג דחל מעכשיו ולענין חזרה יכול לחזור בו. ואע"ג דראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שם שכתב בשם הרמב"ן על פי' רש"י הנז' וז"ל והק' עליו הרמב"ן שלא מצינו מקדש מעכשיו שיהא יכול לחזור בו לכך פי' הוא ז"ל דה"ק מעכשיו יחולו הקדושין אם באו ל' יום כלומר אם יקיים אותנו ה' ויגיעני לל' יום ע"כ. דנראה מדבריו דלא משכחת לה לומר שיחול מעכשיו ושיוכל לחזור בו דמלבד דהרשב"א ז"ל דחה את דבריו שם עוד יש לתמוה עליו שהרי בהדיא אמרי' בפ"ק דקדושין (דף יט:) ת"ר כיצד מצות יעוד אומר לה בפני ב' הרי את מקודשת אפי' בסוף שש וכו' משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו לאחר ל' ובא אחר וקדשה מקודשת וכו' דלענין יעוד לרבנן הוי כאומר התקדשי מעכשיו אם לא אחזור ע"כ. הרי כי חלו הקדושין מעכשיו וכ"ז שרוצה לחזור בו חוזר. ועוד א"ל לדברי הרמב"ן דלפי מאי דמדמה הא דיעוד למשל האומר לאשה מעכשיו ולאחר ל' יום נראה כפרש"י דהתנאי הוא מעכשיו אם לא אחזור בי נמצא דיש קנין בכה"ג דחל מעכשיו ויכול לחזור ולבטלו וכיוצא לזה אמרי' בפ' האשה שנפלו (דף עט ע"א) מיתיבי הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה נותנת שטר פסים לאחרים דברי רשב"ג וחכמים אומרים רצה מצחק בה עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה ע"כ הרי דיש מציאות קנין מעכשיו ובידו לחזור. והנה כי כן ה"ה הכא דחכמים עקרו קנין מעות לשיוכלו לחזור ועשו אותו כמקנה על תנאי אם לא יחזרו בהם קודם שיאנסו וא"כ אפשר לומר דמ"ש רש"י דלר"י אם קידש בו את האשה מקודשת מיירי כשלא חזרו בהם כלל לבסוף דבכי האי גוונא אגלאי מלתא למפרע דבשעה שקדשה בשלו קדשה. ולעד"נ דאפי' לדעת ר"ת שכתבו התוס' ודעמיה דס"ל דלר"י אם נאנסו נאנסו למוכר ויכול הלוקח לחזור בו אפי' אחר שרפה לאו היינו דעקרו חכמים עיקר קנין מעות לגמרי אפי' לא נאנסו ואפי' אינם חוזרין בהם דלמה יפקיעו קנין מן התורה על מגן בהיות שאפשר לתקן לעשות קנין מעות נמי שמתנה קני מעכשיו אם לא נחזור בנו ואם לא יאנסו קודם משיכה דבכי האי גוונא דיו כדי שיטרח המוכר ויציל הואיל וברשותו קיימי לאונסים

אשר עפ"י זה יש ליישב מ"ש הרמב"ם פ"ט מהלכות תרומות דין י' וז"ל יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח את הדמים אעפ"י שעדיין לא משך הלוקח הר"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות ואם מכר ישראל לכהן אעפ"י שנתן את הדמים הר"ז לא תאכל בתרומה עד שימשוך עכ"ל. והק' עליו דממ"ש כאן נראה דס"ל כרש"י ז"ל לדעת הריטב"א ז"ל דס"ל דלא העמידו חכמים דבריהם על דין תורה ואילו בפ"ו מה' מעילה דין ה' כתב וז"ל קנה בה חפץ ולא משך אם מן הגוי מעל ואם מן ישראל לא מעל עכ"ל. אלמא ס"ל דאף דמעות קונות מן התורה עכ"ז כיון דרבנן תקנו משיכה העמידו דבריהם על של תורה והפקיעו מעילה מן מעות הקדש הפך ממ"ש לענין תרומה

אמנם עפ"י האמור יתיישב שפיר דלפי האמור דמאי דעקרו חכמים קנין מעות היינו שעשו כקונה מעכשיו אם לא יחזרו ה"ט דכהן שמכר וקבל דמים דלא יאכילנה תרומה משום דאפשר שלא יחזרו בהם ובכן הקנין אינו זז ממקומו ונמצא בהמת ישראל אוכלת בתרומה למפרע ואם ישראל מכר לכהן וקבל דמים לא יאכילנה דאפשר שיחזרו בהם ונמצא מתבטל המקח לגמרי ואכלה