נאות יעקב חלק א לה

ז"ל וכמו שכתבנו משם ר"ח ודעמיה זלה"ה

עוד כתוב בדברי קדשו ז"ל ובהכי ניחא מאי דאמרי' פ"ק דבבא מציעא וכו' עד אלא ודאי דלא תליא הא בהא ודוקא גבי שבועה שייך הך טעמא אבל לא היכא דאין השטר כתובה יוצא מת"י ע"כ. ואני אומר דבהא מודינא למר דלדעת התוס' ז"ל דמוכח דס"ל דלא כריצב"א וסברי דחיישי' לצררי אפי' מחיים דבעל מטעם תנאי ב"ד צ"ל הכי כי היכי דלא תקשי להו מה שהקשה כת"ר ה"י דס"ל כתי' ב' שכתב הרמב"ן ז"ל בדברי ר"ח הנז' דלא אתמר חששת התפסת צררי כי אם לענין שבועה בעלמא אך לא להפסידה כתובתה על כך ומש"ה לא תירצו בתלמודא לרבנן לומר שאני תנאי ב"ד דאלים וגם ר"י א"ש דלא חייש לפרעון בעודה תחת בעלה אף דהוי תנאי ב"ד. אמנם אין בזה שום סתירה לדברינו דאדרבא כפי מה שהעלינו לעיל דקי"ל כר"י דבעודה תחת בעלה לא חיישי' לפרעון אף דאיכא ריעותא דנפילה א"כ לפי זה לדידהו שייך לומר דאף באלמנה שאין שטר כתובה יוצא מת"י וידעינן בודאי שלא נפרעה מהיתומים לא הפסידה כתובתה דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו אלימא גבי כתובה כס' ר"י ולא חיישי' לצררי אפי' בשעת מיתה דלא נאמר כי אם לענין שבועה וסברא זאת לא רחוקה היא כמו שכבר כתבו הר"ב כנה"ג ז"ל בא"ה (סי' סו) בהגה"ט אות ב' יע"ש. אבל מ"ש כת"ר בתוך דבריו וז"ל הנה מלבד דפי' זה א"א לומר על התוס' גם מדברי הרמב"ם ז"ל איכא תברא שכתב בפ' י"ח דאבדה וכו' לא כן אנכי עמדי דכבר הוכחנו במישור דלכ"ע לא חיישי' לפרעון בעודה תחת בעלה להפסידה כתובתה אף דאיכא ריעותא דנפילה ואף סברת הרמב"ם ז"ל כן היא ואפי' לדעת הש"ך ז"ל שהביא כת"ר דתרגם דברי אף בעודה תחת בעלה היינו דוקא משום דאיכא מיגו דב' כתובות כמ"ש לעיל בארוכה ולא נהוי ממהדורי מילי

עוד כתב כת"ר נר"ו וממוצא דבר אנו למדין דהאי חילוקא וכו' עד לפי הדברים הנתנין למעלה השתות יהרסון ע"כ ולדידי חזי לי דלפי הדברים הנתנין למעלה אין דבר סתר לי וככחי אז כחי עתה דודאי נ"ד אין זיווגו עולה לא לכתובת אשה ולא לשט"ח דעלמא ומה שהביא דברי ה"ה ז"ל שהקיש כתובה לשט"ח וכתב הרי הסת"ר מן התורה אני בעניי לא אדע כל הסתר מן התורה מנין שהרי כתב לעיל דמסתברא דה"ה ס"ל דהרמב"ם ז"ל מיירי בנתגרשה כדעת הסמ"ג דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו איך יכתוב ה"ה כדבר כזה דעינינו הרואות דשלמים וכן רבים מהפוסקים ז"ל פסקו כר"י דלא חייש לפרעון בעודה תחת בעלה דדין הכתובה כדין השט"ח ופשוט הוא וכל כי האי מלתא הוה צריך למודעי עיקרא דמלתא ולאו מלתא דפשיטא הוא ועוד דמה יתן ומה יוסיף דברו ה"ה ז"ל אשר באו סתומים וחתומים וקצר במקום שאמרו להאריך אחר שחילוק שלי הויא חילוקא דרבנן ורבים אשר אתי ובודאי דהעיקר אצלינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן למימרא דהרמב"ם ז"ל לא סבירא ליה הכי כמ"ש ומ"ש עוד דהכי הוא ג"כ גבי חששת דמחילה דבשט"ח בעלמא חיישי' למחילה כדכתב מהרשד"ם וכו' כבר כתבנו לעיל דדברי מהרשד"ם הם תמוהים והוכחנו מדברי הראשונים דלא חיישי' בשט"ח למחילה ולשמא הדרא מתנה למרא והנה כי כן לענין דינא כדברי הראשונים ז"ל נקטינן. ומה גם שמהאחרונים ז"ל נמי חולקים אמהרשד"ם ז"ל בזה כמו שהוכחנו בקונטרסי הראשון דהכי ס"ל למהרש"ך ז"ל דלא חיישי' למחילה ואף גם זאת מה שהביא כת"ר נר"ו מהר"ב פ"מ ז"ל דהכי ס"ל

עוד כתב מעתה אשימה עיני על דברי כת"ר וס' עד כבר נתבאר דהרמב"ם ז"ל לא פסק כר"י וכמ"ש הש"ך כמש"ל ולפי דברי הרמב"ם ז"ל ליכא חילוק בין שט"ח דעלמא לכתובה עכ"ל כל מה שכתב כאן לפי הדברים הניתנין למעלה אין צורך להאריך בהם הביאור ומ"ש דמי שם פה לאדם לומר דנ"ד לחלק יצאת וכו' דלא ראיה מכרעת ומוכרחת רק בסברא בעלמא אני אומר דאחר המחילה ליתא דמעולם לא עלה על דעתי להוציא ממון היתומים בסברא בעלמא כי כבר כתבתי בדברות הראשונות ראיה מוכרחת מהא דר"י בפ"ק דמציעא דמשם תורה יוצאה ולהיות השעה נחוצה לא יכולתי להביא ענין על בוריו ואמרתי לחכימי ברמיזא ואנכי הרואה שכת"ר נמי באו דבריו בחפזון בלא השקפה בדברי הראשונים ז"ל דכפי מה שהוכחנו לעיל כל הפוסקים ס"ל דהלכה כר"י דבעודה תחת בעלה לא חיישי' ודברי הר"ב ש"ך אינם סותרים לוה כמ"ש. ומה גם דלענין הלכה אין מקום כדברי הש"ך ז"ל בהיות שהראשונים מפרשים דברי הרמב"ם ז"ל דלא כותיה כמ"ש

עוד כ' מר ניהו נר"ו על דברי מהרש"ך ז"ל שהבאתי בקונטרסי וז"ל ליתא דטעם מהרש"ך ז"ל כאן משום מאי דכתב מר דכיון דנדוניא אינה כתנאי ב"ד וכו' עד כמ"ש המשנה למלך ז"ל ע"כ לא ידעתי מה רמז מצא בדברי לדון בדעתי דס"ל דה"ט משום דאינה תנאי ב"ד דמלתא דפשיטא הוא דלמ"ד דנדוניא אפילו שאינה בעין לא שייך שבועה כמו שסובר מהרשד"ם ז"ל ודעימיה ודאי דטעמייהו משום תנאי ב"ד אבל מהרש"ך ז"ל דנקט נדוניא בעין ודאי דסובב הולך כדעת ה"ה דס"ל דדוקא נדוניא בעין דחשיב כיחד לה את כתובתה ואני לא הבאתי דברי מהרש"ך ז"ל כי אם ללמוד ממנו דס"ל דכל דליכא למיחש לשבועה אף שאין השטר כתובה יוצא מת"י לא חיישי' ומינה נידון לנ"ד דלא שייך ביה שבועה דאינו כתנאי ב"ד

עוד כתב ומ"מ מדברי המ"ל אנו למדין דליכא חלוק וכו' לא ידעתי איך עושה עיקר דברי המ"ל ודוחה דברי מהרש"ך ז"ל בב' ידים ואיפכא מסתברא דלעולם צריך להפך וליישב דברי גדולי האחרונים שמהם אנו חיים ומה גם דרבים ושלמים הם בדעת מהרש"ך ז"ל כאשר כתבנו ולראות מר להרב המאסף ז"ל שאעפ"י שתמה על דברי מהרש"ך ז"ל כתב בסוף דבריו אפשר שהדין דין אמת

עוד כתב מר על הראיה שהבאתי דלא טענינן טענת מחילה מסוגיין דמציעא וז"ל ילפי הדברים האמורים לעיל אף דהמחילה לא שכיח מ"מ הכא דאין השטר יוצא מת"י וכו' ה"ה דחיישי' למחילה עכ"ל. ואני אומר דכפי הדברים האמורים למעלה כבר עלה