נאות יעקב חלק א כז

דמ"ש דקי"ל כרבנן דחיישינן לצררי היינו אחר הנפילה כמ"ש. אמנם בדברי הרשב"א דוחק לומר הכי דריהטא דלישנא משמע דלדידיה לא ניחא ליה בהני תירוצי דר"ת דמחלק בין סמוך למיתה למחיים או בין שבועה להפסד כתובה לגמרי כדכתיבנא ולי נראה דלא איצטריך להכי וכו' ומשה"נ כתב ומיהו קי"ל כרבנן דחיישי' לצררי דמשמע דה"ט דמאחר דר"י מאי דלא חייש לצררי בעודה תחתיו היינו משום דפליג אמתני' דהנפרעת מהיתומים וכו' לא קי"ל כוותיה אלא כמתני' דחיישי' לצררי ואפי' בעודה תחת בעלה חיישי' דלמא אתפסה צררי ואף קודם נפילה

אך זה תימא דזה סותר לדברי הרשב"א הנז' בתירוצא דר"פ דשם דחה בב' ידים פירש"י שפי' שמא התפיסה צררי בשעה שנשאה והעלה דלעולם ליכא למיחש אצררי דקודם נפילה וצ"ע. האמנם לדידן לא נפקא מידי דאף אם נאמר דכונת הרשב"א ז"ל הוא לומר דבעודה תחתיו נמי חיישינן לצררי אף מקודם נפילה אין שום סתירה לנ"ד דהרי אם כוונת הרשב"א הכי. ע"כ נראה דאיהו סבור דחיישינן לצררי אף מחיים דבעל לענין שבועה וכמו שהוא ס' התוספות פ' השולח שכתבו טעמא דחשש צררי משום תנאי ב"ד דלדידהו אפי' מחיים חיישינן וכמו שיבא לפנינו בס"ד ומשו"ה חיישינן לצררי לדידיה להפסידה כתובתה בנפל שטר כתובתה אבל במקום דליכא למיחש לצררי לענין שבועה ה"ה אפילו אתרע בנפילה לא חיישינן כיון דחזקה דאין אדם פורע אלימא גבי כתובה

והנה הרמב"ם בפי"ח מה' אבידה כתב וז"ל מצא כתובה אעפ"י ששניהם מודים לא יחזיר לאשה שמא נפרעה כתובתה זו או נמחלה ואח"כ מכר הבעל מנכסיו והרי הוא רוצה לעשות קנוניא על הלקוחות עכ"ל. ולכאורה נראה דמדקא פסיק ותני סתם ולא חלק בין עודה תחתיו לנתארמלה או נתגרשה דס"ל דאפי' בעודה תחתיו חיישינן ואפשר דס"ל כס' הרשב"א והריטב"א דס"ל דקיי"ל כרבנן דחיישינן לצררי לר"פ וה"ט משום דאסור להשהות בלא כתובה וחיישינן דהתפיסה צררי לאחר הנפילה או דס"ל כהצד הב' שצידדנו לומר דס"ל להרשב"א דאף בעודה תחתיו חיישי' לצררי דקודם נפילה משום דלדידיה חיישינן לצררי אף מחיים דבעל לענין שבועה ולפיכך סתם דבריו דאפילו בעודה תחתיו חיישינן שמא נתפרעה ע"י שהתפיס לה צררי כשנאבדה כתובתה או קודם שנפלה דעביד אינש דמתפיס צררי אף בעודנו בריא כיון דאית לה בתנאי ב"ד אבל לכ"ע אף לדעת הרמב"ם ז"ל כל דלא שייך למיחש אצררי מחד מהני תרי טעמי לא חיישינן לפרעון ואף שמדברי הרמב"ם אין הכרח לומר דס"ל הכי דאפשר לומר דשמא נפרעה שכ' היה טעמו משום דס"ל דכיון דנפלה איתרע וחיישינן לכל מאי דאפשר למיחש ואפילו לפרעון בחיי בעלה מ"מ כלל גדול אמרו דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכל מאי דאפשר למיהדר להשוות דעת הפוסקים ש"ד ועינינו הרואות לרבוותא הנז"ל דסברי דאפי' בנפילה לא חיישינן לפרעון בעודה תחתיו גבי כתובה אף דבעלמא סברי בשט"ח דחיישינן בנפילה אף לפרעון גו זמניה והנה כי כן עכ"ל לומר ושמא נפרעה דקאמר היינו פ"י התפסת צררי דקודם נפילה א לאחר נפילה כמ"ש: וחזי הוית להפמ"ג סוף עשין ע"ד הובאו דבריו בהגהות מיימונית שכתב וז"ל ובענין זה פסק הרמב"ם ז"ל ולקח שיטתו כר"י ולא כרבנן למאי דקאמר רבינא דהוא בתראה לעולם איפוך וכן פסק כר"י בההיא דתניא מצא שטר כתבה בשוק אעפ"י ששניהם מודים לא יחזיר שמא נפרעה וכו' בד"א בנתארמלה או נתגרשה אבל עודה תחת בעלה בין ר"י בין רבנן ס"ל דבזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה עכ"ל. נראה מדבריו בהדיא דס"ל דהרמב"ם ז"ל אזיל לשיטת ר"ח ז"ל ובעודה תחתיו לא חיישי' כלל כי אם חשש ב' כתובות ואע"ג דהרמב"ם ז"ל פסקיה למלתיה ולא חלק בין עודה תחתיו לנתגרשה דמשמע דבכל גוונא חיישינן לפרעון ולקנוניא י"ל דס"ל להסמ"ג דמסתמא דברי הרמב"ם מוציאות מתוכן דבנתגרשה מיירי שהרי לכ"ע בין לרבינא בין לר"פ לא חיישינן אפי' לרבנן כי אם לב' כתובות או שמא התפיסה צררי אחר הנפילה או קודם נפילה למשכון בעלמא אבל לפרעון גמור לא חיישינן דסתם התפסת צררי הוי למשכון וכמו שפי' רש"י ז"ל בסוגיין ועוד דע"כ ליכא למיחש לפרעון גמור כיון דלא ניתנה לגבות מחיים. וגדולה חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי דאינו פורע לשם פרעון גמור דאסור להשהות עמה בלא כתובה שהרי קי"ל דאין עושים כתובה מטלטלים אלא א"כ קבל הבעל אחריות עליו וכמו שפסק מרן בא"ה (סי' סה) יע"ש הרי דאפי' ליחד לה מטלטלין בדרך משכון לא מצי כי אם שיקבל הבעל אחריותם עליו וכ"ש פרעון גמור וא"כ ע"כ מ"ש התלמודא לר"פ דלרבנן חיישינן לצררי היינו חשש צררי בדוקא דחיישינן שמא התפיס לה צררי למשכון ולבטחון כתובתה קודם נפילה ואחריותם עליו או לאחר נפילה ולפי שעה התפיס לה משכון אף בלא אחריות דלפי שעה שפיר דמי וכמו שנראה מדברי מרן ז"ל שם

והנה כי כן לרבנן דחיישי לצררי וסברי דלא יחזיר לאו היינו טעמא דבהיות דחיישינן לצררי חשיב כפרעון גמור ונמחל שיעבוד הכתובה בפרעון שהרי אפי' נחזיק לודאי דהתפיסה צררי קודם נפילה כיון שאינו אלא למשכון בעלמא עדיין שעבוד הכתובה קיימת להיות שאר נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה או אפי' נחזיק שהתפיסה אחר הנפילה למשרי להיות עמה לפי שעה אף שלא אחריות מ"מ כל שנמצאת הכתובה חזרה הכתובה לחזקתה ועדיין שעבודה קיימת שהרי היא לא מחלה שעבודה במה שהתפיס לה כי אם משום דסברה שנאבדה לגמרי ולפי שעה נתרצתה אף בלא אחריות להיות שאח"כ תיכף ומיד יחזור לכתוב לה כתובה ויחזור שעבודה קמא כבראשונה אלא טעמייהו דרבנן דלא יחזיר משים דכיון דהבעל טוען שנתן לה משכון והאשה כופרת בהם לא יחזיר עד שתודה היא שקבלה משכון דאם יחזיר לה תו לא יהיה נאמן הבעל לטעון משכון נתתי לה כל שהשטר בידה

אמור מעתה דא"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל שמא נתפרעה וכו' ע"כ בנתארמלה או נתגרשה מיירי דסתמה