נאות יעקב חלק א כה

מלתא דלא שכיח לא טענינן להו ליתמי. ואני אומר מי שם פה לאדם לומר דנ"ד לחלק יצאת דלא דמי לכתובת אשה ולא לב"ח דעלמא ולהוציא מן היתומים בלא ראיה מכרעת ומוכרחת רק בסברא בעלמא ולפי מה שכתבתי דליתא דכיון דטענת ריעא דאין שטר בידה כל מאי דאפשר למיחש חיישינן. עוד כתב וז"ל ושבתי וראיתי דחי' זה שחי' יש חי' וכו' עד וכן כתב הנ"י בפ"ק דמציעא בסוגיין יותר מפורש יע"ש עכ"ל. כבר נתבאר דהרמב"ם ז"ל לא פסק כר"י וכמ"ש הר"ב ש"ך ז"ל כמש"ל ולפי דברי הרמב"ם ליכא חילוק בין שס"ח דעלמא לכתובת אשה

עוד כתב וז"ל הן אמת דאם הדבר כן וכו' עד ועם כ"ז כתב בסוף דבריו שאעפ"י שתמה עליו אפשר דהדין דין אמת עכ"ל. ליתא דטעם מהרש"ך לאו משום מה שכתב מר ה"י דכיון דנדוניא אינה בתנאי ב"ד מש"ה ס"ל דאפי' שטר ת"י גובה אלא טעמא דמהרש"ך הוא דבנכסיה אלים טפי לומר שלא נפרעה כיון שבידה ליטלם בע"כ אעפ"י שקבלם עליו כזוזי משום שבח בית אביה הו"ל כאלו יחדם לה ומש"ה אף שאין כתובתה בידה נוטלה אותם והטעם כדכתיבנא משום דהו"ל כאלו יחדה אותם תחת כתובתה וכמ"ש ה"ה פי"ח מה' אישות על מ"ש הרמב"ם ז"ל והנכסים עצמם שהן נדונייתא נוטלת אותם בלא שבועה כתב וז"ל ביאור דברי רבינו הוא שאותם נכסים שהכניסה לו הם בעין קיימין וכבר נתבאר בפי"ו שאם נתייחד לה קרקע או מטלטלין שלה קיימין שגובה אותם בלא שבועה וכו' ע"כ ובפי"ז כתב הרמב"ם ז"ל ייחד לה קרקע בכתובתה וכו' גובה כתובתה ממנה בלא שבועה ע"כ. הרי דאפי' על עיקר כתובה דאית לה בתנאי ב"ד איתא להאי דינא דייחד לה ולפי דעת מהרש"ך אף בהאי דינא דייחד לה אם אין שטר כתובה ת"י גובה את הכל וכמו שנסתפק בזה הר"ב פני משה ו"ל כמש"ל. באופן שלאו מטעם דנדוניא אינה בתנאי כתובה הוא מ"ש מהרש"ך דאפי' שאין כתובה בידה גובה נדוניא אלא משום דכיון דיחד לה הו"ל כאלו נפרעה כתובתה מאותם הדברים המיוחדים לה והרבנים הקשו עליו דבאין שטר כתובה יוצא מת"י ריעא טענתא ואפי' בדברים המיוחדים אינה נוטלת כי היכי דאמרינן בשטר חוב בעלמא כמ"ש הרב משנה למלך ז"ל

ובר מן דין קשה עליו דאכתי איכא למיחש למחלה כמו שהקשינו להר"ב פני משה ז"ל כמש"ל ומ"מ מדברי הר"ב משנה למלך אנו למדים דליכא חילוק מש"ח דעלמא לכתובת אשה אפי' בנדוניא דליתא בתנאי ב"ד) עוד כתב ח"ל איברא דעדיין צריכין ליישב וכו' הא ודאי ליתא דא"כ אמאי לא חיישינן למחילה בסוגיין דמציעא ומ' בשם כמה מרבוותא עכ"ל. ולפי הדברים האמורים לעיל אף המחילה לא שכיח מ"מ היכא דאין שטר כתובה יוצא מת"י חיישינן לה ומדברי ר' יוסי ליכא ראיה דר"י אף לטענה דפרעון דלא ריעא לא חייש כ"ש לחששת מחילה אבל לס' הרמב"ם דאפי' בעודה תחתיו חייש לפרעון ה"ה דחיישי' למחילה

עוד כתב וז"ל וחשבתי דרכי עוד לומר וכו' והואיל וקיום שטרות דרבנן כמ"ש הרדב"ז שם ע"ש עכ"ל מר קרי חדא והרי חדא הטעם משום חינא שכתב הרב שם ולא שייך בנ"ד ואפשר דלא נהגו להקל בכתובה אלא בהוסדם יחד כל הני טעמי ומ"ש כת"ר דאפילו חד טעמא מהני טעמי סגי בהא לא מודינא דלפי דברי כת"ר כל שטר היוצא מתחת יד אשה לא בעי קיום וא"כ דין קיום שטרות לא נאמר אלא לגבי אנשים וחלילה לומר כן ואף זו אמינא עינינו הרזאות בזמן הזה דנהיגי לקיים אף שטר כתובה וכן העיד הרב אליהו מוצרי הי"ו אשר יצק מים ע"י הרב משה חאיון ז"ל בעה"ק צפת ת"ו עיניו ראו לרבו דלא עביד עובדא להשביע אלמנה ולגבות גוביינה אם לא שנקיים קודם שטר כתובה ומ"מ כל זה אין אנו צריכין לנ"ד ואף דנהיגי הכי לגבות בלי קיום היינו היכא דשטר כתובה יוצא מת"י וליכא ריעותא מש"ה לא חיישינן לזיוף אבל היכא דאין שטר כתובה ת"י ידים מוכיחות דמחלה והשטר הראשון נקרע ואותו השטר שראו העדים מזויף הוא מש"ה נאבד וכל מאי דאפשר למיחש חיישי' עכ"ל: והרב המחבר זלל"ה חור וכתב על דבריו וז"ל

עיני ראו אור יקרות דברי רחימא דנפשאי רב אחאי הרב המובהק כמוהר"ר נר"ו. עיר וקדיש אשר לו אלהים קרובים. וכמו השחר עלה ויא"ר לנו או"ר בעד או"ר והדה בכתובים והנה מפיו יצא על הקונטרס אשר כתבתי להפך בזכות האלמנה בתוספת שהוסיף לה בעלה ככתוב שם מקולות מים רבים. ואשר להיות כי נטו אשורי מיני דרך אשר דרך בו כת"ר ה"י ולדידיה לא זכתה בה כלום. וחזר כת"ר ה"י לחזק דבריו ונתמלא הבית אורה כאור הירח וכוכבים. ואיידי דחביבא עלי' דידי מילי דמר ה"י דנהירין ליה שמעתתיה אשימה עיני אל כל המקום אשר ממנו חצב דלא כוותי ואתעלסה באהבים דרך שקלא וטריא לא להלכה למעשה וקודם בואי להשתעשע בדברי כת"ר ה"י ראיתי ונתון אל לבי לבא באר היטב עיקר ראיותיי וסמוכות שלי על המונח שהנחתי בקונטרסי כי באמת אמרו אני אמרתי בחפזי וכו' להיות כי אז היה רץ נח"ץ עלי דרך ולא עצרתי כח להשיב ולהרחיב דברותי רק בדרך קצרה מה שעלתה ממצודתי בדין יום או ימים. וזה החלי בס"ד

כי הנה בקונטרסי הנחתי הנ"חה סו"ברת דטעמייהו דהנהו רבוותא דסברי דאלמנה שאין שטר כתובתה יוצא מת"י דאינה גובה משום דנדון דידהו שייך לומר חשש התפסת צררי לענין צורך שבועה דכתובת אשה אית לה בתנאי ב"ד ולגבי תנאי ב"ד דאלים בטלה חזקה דאין אדם פורע גו זמניה וכמו כן לענין הפסד כתובתה אבל במקום דלא שייך התפסת צררי לענין שבועה כ"כ נמי כשאין שטר יוצא מת"י לא מרע לחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וסמוכין דאורייתא מסוגיין דפ"ק דמציעא גבי מצא כתובה וכו' דלר' יוסי דחייש לפרעון בנתארמלה או נתגרשה ואילו בעודה תחת בעלה לא חייש כלל ומלתא כבר אמורה כי דברי באו בקצור והן עתה עם לבבי אשיחה ואקדש את שיחותי לפני מכת"ר דברי הראשונים