נאות יעקב חלק א כג

שהיה שטר בידה ושללוה בדרך והביאה ראיה ב' עדים שהעידו שהודה הבעל בפניהם וגם שראו השטר בידה אח"מ בעלה וטענה שגנבוהו ממנה מקום יש לדיין להאמינה במגו דאי בעי אמרה דזכתה לה בהודאה בפ"ע לא שטר והיתה זוכה בעדות ההודאה מדין חוב בע"פ כדין חוב דעלמא וכיון דאיכא תרתי חדא דמיגו וחזקה שאין אדם פורע תוך זמנו האי ריעותא דאין השטר יוצא מת"י לא מרע לחזקה על מגו. וכיוצא לזה כתב הריטב"א פ"ק דמציעא (דף יז ע"ב) על הא דאמר ר"י הטוען אחר מעשה ב"ד וכו' הביא דבריו הר' בעל אסיפת זקנים ז"ל (דף נח ע"ד) וז"ל ויש שתירצו שלא אמר ר"י הטומן אחר מעשה ב"ד וכו' במקום שכותבין אלא כשאין שם עדים שכתב לה שתוכל היא לומר לא כתב לי שרציתי לסמוך על תנאי ב"ד ומגו דאי בעי אמרה שלא כתב לי אי אמרת כתב לי ואבדתיו ולא נפרעתי נאמנת וכו' ע"כ דון מינה לנדון דידן דכיון שאין כאן עדים שכתב השטר דאותם העדים שראו את השטר בידה אח"מ בעלה כיון שהיא מעצמה הראתה להם את השטר בינה לבינם והטוענים כנגדה אינם יודעים מזה כלום אינם מעלים ולא מורדים ויכולה היא לומר אבדתי את שטרי במיגו דאי בעי אמרה לא כתב לי ואדם אין מכחיש לה שאם היא לא תביאם לעדים מי יביאם ובכן אין שום סתירה לדברי הר"ם ז"ל בה' מלוה הנז"ל דהתם מיירי שיש עדים שנכתב שטר כמו שנראה מתחלת לשונו וליכא התם שום מיגו כנלע"ד לסניף בעלמא ותו לא מידי

והרב הפוסק הנז' חזר לכתוב ע"ז לסתור את דברי הרב המחבר וזה לשונו בקצור בדבר הנוגע לענין דינא

ואני בעניותי קודם בואי להשתעשע בדברי קדשו אחת שאלתי דמדברי הפוסקים משמע דבאשה שאין שטר כתובה יוצא מת"י חיישי' להתפסת צררי או לפריעה או למחילה כדמשמע מדברי ה"ה פי"ו מהלכות אישות שכ' וז"ל ודוקא כשהבעל טוען פרעתי או מחלה לי אבל אם הוא מודה ודאי חייב לפרעה. וכן יתבאר בפ' זה בדברי רבינו וידוע הוא שלעולם טוענין ליתמי עכ"ל משמע דליורש טענינן דלמא מחלה וכדתרגמה בס' התשב"ץ ח"ד (סי' חי) ובשלמא טענת צררי או פריעה ניחא דכיון דאית לה בתנאי ב"ד ואין שטר כתובה יוצא מת"י תלינן למימר פרע או אתפיסה צררי אבל מחלה מאין הרגלים לומר דכיון דהוא תנאי ב"ד דמחלה היא ואמאי ניחוש למחילה כלל ואף דקי"ל דכיון דאית לה בתנאי ב"ד חיישי' הוא פיתה אותה שתמחול לו מ"מ שנתרצית היא ומחלה מהיכא תיתי לחוש משום תנאי ב"ד ובפרט למ"ש כת"ר לקמן דטענת מחילה ריעא ולא שכיחא א"כ אמאי חיישי' דלמח מחלה

דמדברי ה"ב פני משה ז"ל ח"א (סי' עב) משמע דלכתובת אשה ליכא למיחש דמחלה שכתב וז'"ל גם עפ"י הנאה זו דאין השטר כתובה בעין נסתפקתי היכי לידיינוה דייני בקרקעות המיוחדים לכתובה דפי אמרי' אף שאין השטר כתובה בעין וחיישי' לפרעון אי נתפרעה מהני קרקעות הוא שנתפרעה וכ' וכי היכי דאמרי' כששטר הכתובה קיים לענין שבועה דלא בעיא וכו' ה"נ אפשר דאמרי' הכי לענין פרעון דלא חיישי' לפרעון ממקום אחר אף שאין השטר כתובה בידה וכו' לכן לא חפשתי יותר אולי נמצא ראיה לנטות ימין ושמאל עכ"ל. משמע מדבריו דס"ל דאם ליכא למיחש גם למחלה חיישי' דאי חיישינן מה בכך דייחד לה קרקעות מ"מ חששא דמחלה במקומה עומדת אלא ודאי דס"ל דבאשה שאין שטר כתובה יוצא מת"י לא חיישי' אלא לפרעון אבל לא למחילה ואף שכתב הוא ז"ל שם וז"ל אך אם אין השטר כתובה קיים ואיכא חששא שנתפרעה בחייה או דאתפסה צררי או דמחלה כיון שרגלים לדבר שלא נמצא השטר כתוב וצא מת"י עכ"ל. צריך לומר דהא דנקט מחלה לאו דוקא אלא משום דבההוא עובדא חיישינן אפרעון וצררי מש"ה חיישי' נמי אמחלה. והדבר קשה לשמוע דהכי הוכחנו מדברי ה"ה פי"ו מה' אישות דאף טענת מחילה טענינן ליורש וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ' י"ט מהלכות אישות וז"ל אין הבנים יורשים כתובת אמם ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מת"י אבל אם אין שם שטר כתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם כתובתה עכ"ל. הרי דאף היכא דליכא למיחש לפרעון חיישי' למחלה וכ"כ ה"ה שם וז"ל והוא סביר שאפי' מזונות תלוי בכך וכשאינה תחת ידם חוששין לכל מה שאפשר לחוש עכ"ל. הרי דלכל החששות אשר אנו יכולין לחוש חיישינן ואף דליכא למיחש לפרעון חיישי' למחילה

ואף דמדברי הרא"ם בס' מים עמוקים (סי' ז"ך) משמע דפליג אהרמב"ם ז"ל בזה וס"ל דכל היכא דליכא למיחש לפרעון גם למחילה לא חיישינן כבר יצא השמש על הארץ הר"ב מהרימ"ט ז"ל בשניות חה"מ (סי' קכא) ידו פרש שר והלא כה דבריו דהאי טענה דמחלה ריעא וכששטר יוצא מת"י לא חיישינן לה ולגבי שבועת אלמנה חיישינן לה פ"י גלגול אבל היכא דאיכא ריעותא כנגדה דאין שטר כתובה יוצא מת"י חיישינן לה אף דריעא משום דטענתא בלא שטר כתובה ריעא היא ואתי טענה ריעא אחריתי דהיינו מחילה ומבטל לה ע"ש באורך דבזה השוה הדעות סברת הרא"ם וסברת הרמב"ם ואף דס' משאת משה אה"ע סי' כח) מקהא אקהיותא על דברי מהרימ"ט וגמגם נמי על דברי הרא"ם. ולע"ד אין לגמגם כלל לא עת האסף ולא אתינא לפלפולא כי אם מה שנוגע לעיקר הדין

נמצינו למדין דבכתובת אשה אף במציאות דליכא למיחש לפרעון חיישי' למחילה הנה כי הן כיון דמצינו לגבי טענה מחלה ואף דלא אתי מכח דאית לה בתנאי ב"ד ואפ"ה חיישי' לה ילמד סתום מן המפורש דאף טענת התפסת צררי או פרעון לאו משום דאית לה בתנאי ב"ד הוא דחיישי' לה אלא משום דכיון דאית ריעותא דאין שטר כתובה יוצא תחת ידה כל מאי דמצי' למיחש חיישי' כמ"ש ה"ה ז"ל ודוקא גבי שבועה הוא מ"ש התו' דמשום דאית לה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי