נאות יעקב חלק א יט

לבעל דין לחלוק ולומר ולערער על הקדש הנז' דכיון דמתחלה לא היה בדעתו לתת ללומדי תהלים ואמרו לו ללומדי תהלים אי אתה מקדיש כלום י"ל דאפי' לדברי המבי"ט חזרה במקצת הויא חזרה בכולה ושני קנה ראשון לא קנה ובתשובת נאמן שמואל ז"ל (סי' קיז) הברית מדברי הנמק"י ז"ל דבעינן כי היכי דלא תהוי חזרה בכולה שיאמר בפי' איני חוזר בי אלא מחלק זה וכל שלא אמר בפי' הויא חזרה בכולה ע"ש

אמנם נראה ברור ופשוט מאד דבנ"ד לא שייכא הא כלל כשנדקדק לשון המקדיש שאמר מהר"ן אריות ג"כ יקחו חלקם מדקאמר לשון ג"כ חלקם ש"מ דלא חזר ממ"ש ונשאר להקדש הת"ח דאי חזרה הוי מה הלשון אומרת ג"כ יקחו חלקם דלשון ג"כ וחלקם לא יצדק רק כשההקדש של הת"ח קיים דאי נסתלק וחזר ממנו לא יצדק לשון הג"כ וחלקם וכיון דאמר ג"כ המה יקחו חלקם הו"ל כמפרש איני חוזר בי אלא בחלק זה של לומדי התהלים ועי' בתשו' מהרש"ך ז"ל ח"ב (סי' קסא) לענין מי שצוה שיתנו כל אשר לו לאשתו לבד החובות ויתנו לבנו הגדול כך וכך כתב הר' ז"ל דכיון דקאמר לשון לבד מעיקרא כל אותם המתנות בכלל תיבת לבד הן עי"ש ש"מ כל שהלשון מוכיח הו"ל כמפרש אינו חוזר בי אלה בחלק זה והשאר קיים לעד לעולם

זכינו לדין מכל הני טעמי דכתיבנא שזכו הת"ח בהקדש בלי שום ערעור ופקפוק

את זה חזיתי לפי קוצר השגתי להפוך בזכות הקדש אם יסכימו עמי הרבנים המאורות הגדולים היושבים על כסא ההוראה ואל שדי אתחנן אל אכשל בדבר ההלכה. כה מעתיר אפר כירה מוכן לעבודת כל יודעי דת ודין רז"י לי רז"י

תולעת יעקב אלגזי סימן ג'

שאלה מעשה שהיה בראובן שרצה לישא אשה אחרת על אשתו ולפייסה שתתן לו רשות הוסיף לה סך מה גל כתובתה וכתב לה שטר קיים על זה באופן המועיל לפ"ד איך נתחייב בקנין והוסיף לה סך מה על סכום כתובתה ויהי כי ארכו הימים ונפטר ראובן לב"ע חל"ש באה אשתו הראשונה ותבעה מהיתומים סך התוספת הנזכר ולהיות ששטר התוספת הנז' באה בטענה לומר שנאבד ממנה הביאה ב' עדים כשרים והעידו איך בפניהם הודה ראובן הנז' הודאה גמורה באופן המועיל לפ"ד איך אמת ויציב שהוסיף לה סך מה על סך כתובתה ועוד הביאה ב' עדים והעידו איך ראו שטר התוס' הנז' כתוב וחתום ביד האשה הנז' אך לא הכירו החתימות באופן שיתקיים השטר בפניהם לפ"ד והאפוטרופסים של היתומים באים בטענה לומר דהואיל אין שטר התוספת יוצאת מתחת ידה לפנינו אין לה זכות לגבות מהם סך התוס' הנז' דאפשר דראובן בעלה פרע לה או התפיסה צררי שיעור סך הנז' ורגלים לדבר דנקרע השטר בפריעתו ואף שיש עדים שראו השטר בידה אחר פטירת ראובן כיון שלא הכירו החתימות יש לחוש למזויף. על הכל יורנו המורה לצדקה להיכן הדין נותן ויבא שכמ"ה

תשובה הן לא נכחד ממני מיעוט ערכי עלי ודעתי קצרה מה אני לבא אל האר"ש אפי' באות ה' סמוך לכתב לפני כל יודעי דת ודין ומיחזי כיוהרה ברם לא יכולתי להתאפק לבקשת השואל ואהבה מקלקלת השורה ואבא היום בעזר משדי בקצור נמרץ הנוגע לדבר הלכה

ואומר דלכאורה נראה דטענת האפוטרופוסים שבאים בטענה לומר דכיון דאין השטר יוצא מתחת ידה אבדה זכותה טענה מעליא היא וכמו שכבר עמד בדין זה הרב המובהק רחימאי דנפשאי נר"ו והאריך כיד ה' הטובה עליו לזכות ליתומים בטענה הנז' ולאהבת הקיצור לא נאריך להעתיק פה כל דברי הרב הנז' זולת הנוגע לענין דינא בלבד

הנה פתח דברו יאיר נתיב הראנו לדעת בטענת האפוטרופסים טענה אלימתא היא דכיון דאין שטר יוצא מת"י אף שהיתומים והאפוטרופסים אזלי ומודו שלא נפרע שטר זה אחר פטירת בעלה מ"מ כל דריע טענתא דרגלים לדבר דנקרע השער בפריעתו חיישינן דלמא פרע לה בעלה בחייו דאע"ג דקי"ל חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מ"מ כיון דאיכא ריעותא דאין השטר יוצא מת"י חיישינן לכל מאי דאפשר למיחש שהרי נחלקו הראשונים בגרושה או אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מת"י אי גביא אי לא דאיכא מ"ד דבמקום שכותבין כתובה לא גביא בלא כתובה משום דריע טענתא דילה דרגלים לדבר שנקרעה כתובתה בפריעתה ואיכא מ"ד דגובה מטעם דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דאפי' למ"ד התם לענין כתובה דגובה בלא כתובה היינו דוקא בכתובה וכן בתוספת שהוסיף לה בשעת נשואין דקי"ל דדינו ככתובה לכל דבר דאיכא טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד אבל בתוספת דנ"ד דהוסיף לה אחר הנשואין אין דינו ככתובה כלל ואינו אלא כדין מתנה בעלמא בכל פרטיו וכמו שכתב הרב המאסף ז"ל בשי' ס"ו בהגהת הטור אות י"ג יע"ש

וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מה' מלוה דין י"ג וז"ל מי שהיה לו חוב על חברו בשטר ואבד השטר וכו' והורו רבותי שאפי' היה החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו להפרע והואיל וכתבו לו את השטר ואין בידו שטר והלוה טוען פרעתי נאמן שאנו חוששין שמא פרעו ולפיכך קרע את השטר או שרפו עכ"ל. וכן פסקו מרן בח"מ (סי' מא) יע"ש. ומוהרשד"ם בח"מ (סי' שט) נשאל בלאה שנתנה במתנת בריא להתנה כל נכסי עזבונה מעכשיו ולאח"מ וכתבה לו שטר ע"ז ונאבד ממנו והעדים מעידים ע"פ מכל הנז' והיורשים טוענין דכל שאין שטר קיים אפשר שכבר נתנה לו בחייה מתנה כדי שימחול מתנה מה שנדרה לו ועל כן נקרע השטר והעלה דטענת היורשים טענה אלימתא היא דכל שאין השטר יוצא מת"י אבד את זכותו יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דכיון דאין השטר יוצאת מת"י טענינן ליתמי שמא נפרע שטר זה וע"כ נקרע זה תוכן דברי קדשו