נאות יעקב חלק א יח

שלא פי' ואע"ג דהתם לא איפשטא בעיין אי מהניא הך סברא לבטל האומדנא דלא שביק אינש נפביה. היכא דליכא אומדנא כי הכא והסברא יותר מוכחת כאן לפי שהיא במקצת נכסים אין בדבר ספק כלל וכו' ולע"ד אפי' בדברים שאינן של הקדש כל סתם מתנה אנו תופסים אותה במתנה מחיים אעפ"י שהוא ש"מ דפסקו הלכתא בפ' מי שמת מתנת ש"מ במקצת בעי קנין אבל בלא קנין אפי' אם מת לא קנה משום דדיינינן ליה כמתנת בריא מחיים ומחיים צריך קנין ולא אמרי' חולי מוכיח עליו שהיה ש"מ ולא נתן אלא לאח"מ ולא תבע קנין אם מת ע"כ תוכן דבריו ז"ל

הנה מפורש יוצא מדברי רבינו מהרימ"ט ז"ל דבמתנת ההקדש הכתובה סתם אף בשאר הצוואות היו לאח"מ בלתא דהקדש על הסתם נחזיק ההקדש שהקדישו מחיים. שהרי תחלת דבריו היה לומר בנדון דידיה שהלשון מוכיח שמחיים היו דבריו בהקדש במ"ש אני מוסיף וכו'. ואח"כ כתב ואפי' היה הדבר סתם ואין הוכחה מהלשון גבי הקדש וכו' משמע דאפי' לא היה כתוב הלשון דמוסיף דליכא הוכחה כלל מלשון הצוואה דמחיים הקדיש אפ"ה גבי הקדש מסתבר לומר שמחיים נתן כיון דהיה במקצת וליכא אומדנא דלא שביק אינש ולאו דוקא בנדון דידיה שהיה מצוה כשהוא בריא הוא דאמרה דסתמא מקדיש מחיים הוה אבל בש"מ לא שהרי הוסיף עוד וכתב דאפילו בשכיב מרע כל סתם מתנה במקצת אנו תופסים אותה במתנה מחיים וכל דלא קנו מיניה אפי' אם מת לא קנה וכ"ש בהקדש דאיכא למימר כל לגבי הקדש כונתו לשמים ומחיים הקדיש ואף שנזכר בצוואה ראשונה וגם לאחרונה דמצווה מח"מ היה מ"מ גבי הקדש מסתבר לומר דמחיים הקדיש מסוגיא דמתנה במקצת ומסוגיא דהקדיש כל נכסיו כנז' בתשובת הרב ז"ל. באופן דתחת שלש אלו הטענות יש לדון ולומר דבנדון דידן זכו הת"ח בהקדש הנז' דודאי י"ל דמתנת ההקדש מחיים הוה שנדר בעת צרתו כדרך החולים המנדבים בעת צרתם כמדובר

האמנם אכתי אני בעניותי חוכך בזה כיון שנ"ד היה אחר שקפץ עליו החולי כפי הנשמע שהיה חולה מחולי המגפה ב"מ דחולי מסוכן הוא וסתמא מצוה מח"מ הוא בכל צוואותיו אף שלא פי' כמ"ש הרמב"ם פ"ח מה' זכיה המסוכן והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חוליו מצוה מח"מ הוא ע"כ ואפי' במצוה במלתא דהקדש אמרי' הכי כמו שנראה מתשוב' מהרש"ך ז"ל ח"ב (סי' קעג) ובהא כל אפיא שוין דאם עמד חוזר ואפי' לא קנו מידו ובנ"ד שהיה חולה מסוכן יש לומר דכל צוואותיו אף אם לא היה גלוי בהן דמצוה לאחר מיתה הוא סתמן מצוה מח"מ הוא וכיון שעמד חוזר ולא זכו הת"ח בהקדש

אך אמנם הנה מקום אתי לומר דעכ"ז יד ההקדש על העליונה עפ"י מ"ש מהראנ"ח ז"ל ח"ב (סי' לד) על מ"ש הטור דהא דקי"ל דאם עמד חוזר דאין צריך לחזור דפי' כשיעמוד ולומר חוזרני בי אלא מיד כשיעמוד תתבטל המתנה אפי' אינו אומר כלום. כתב הוא דהיינו דוקא בדברים שאינן של הקדש אבל בדברי' של הקדש בעינן שיעמוד ויאמר בפירוש חוזרני בי וכל שלא חזר בפי' לא בטל ההקדש יע"ש. ולפ"ז בנ"ד אף אם נניח דהיה המצוה מסוכן דסתמא מח"מ היה כל צואותיו מ"מ כל שלא חזר בו מההקדש בפי' לומר חוזרני בי מההקדש שהקדשתי ההקדש קיים ואע"ג דצווח ואמר שהיה מטורף מדעתו הא לא חשיבא חזרה בפי' ונהפוך הוא כי מפיו אנו חיים דגלי דעתיה דלא שויא נפשיה הדרנא אלא מחמת שהוא סבור שהיה מטורף מדעתו והרי הוא כשוטה דדבריו לא מעלין ולא מורידין. והא ליתא דהא איכא סהדי דמסהדי עליה דשפוי בדעתיה הוה א"כ ודאי לא חשיבא חזרה כל אימת דלא קאמר בפי' חוזרני בי בלא דבר. ודמות ראיה לזה אותה ששנינו בריש פרק השולח ת"ר אמר על הגט בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט ל"א כלום ופרש"י ז"ל פסול הוא לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עלה שם פסול והא ליכא ע"כ. ודכוותה הכא מה שהוא אומר מטורף הייתי אין במשמעותו דשויא נפשיה הדרנא אלא מוציא עלה שם שטות בעלמא והא ליבא דהאיכא סהדי דמסהדי דהיה שפוי בדעתו וחזרה בהקדש בעינן שיחזור בפירוש. וראיה לזה דבחזרתו מארם צובא כששאלוהו העדים כי הם ידעו והכירו באמת שהיה שפוי בדעתו הודה ולא בוש ולא הזכיר והוציא בשפתים שום חזרה בהקדש ואדרבא הבטיח לאשר ולקיים הכל כאשר לכל

י' ברא דאכתי לא פלטי לי מחדא דהנה כתוב בזכרון העדות שאחר שאמר והקדיש ר"ן אריות לת"ח אמרו לו ולתהלים אי אתה מקדיש איזה דבר ויהי כמשיב מר"ן אריות ג"כ יקחו חלקם. דלכאורה מחזי כחזרה במקצת דהא שזיכה לת"ח הר"ן אריות תחלה סתם קודם דקנו מידו חזר וזיכה בהם ללומדי תהלים והו"ל חזרה במקצת ואפסיקא הלכתא בפ' מי שמת חזרה במקצת הויא חזרה בכולה והרד"ך בבית ל' חדר ה' כתב דאף בהקדש אמרי' הכי ע"ש. ורבינו המאסף ז"ל בסי' נ"ר בהגה"ט אות ס"י השמיענו דאין סילוק בזה בין כותב כל נכסיו לנותן מקצת נכסיו בכל גוונת אמרי' חזרה במקצת הוה חזרה בכולה ע"ש. ואף דכתב הרב המבי"ט ז"ל בח"ב וסי' י"ו ח"ל והא דחזר במקצתן חזר בכל היינו דוקא כשחוזר אח"כ לתת המקצת שנתן קודם בצוואה ראשונה דהיינו בשתי פעמים אבל כשהוא עושה צוואה ומחלק נכסיו בבת א' ואפי' חזר ונתן לאחר מקצת ממה שנתן לראשון לא הויא חזרה ממה שנשאר לראשון וא"כ בנ"ד דהכל היה בצוואה א' לא שייכא הא דחזרה במקצת הויא חזרה בכולה

הנה רבינו המאסף שם אות ס"ט כתב דמדברי מהרש"ך ז"ל ח"ב (סי' קסא) והראד"ב (סי' קצח) מוכח דס"ל דאפי' בבת א' הויא חזרה. ועוד כ' בשם תשובותיו דאפי' לדברי המבי"ט ז"ל ש"מ או מצוה מח"מ שחילק כל נכסיו במתנה ואמר לירשך אי אתה מניח כלום ואמר זוג א' של צמידים יש לי בידיהם יהיו ליורשיו שנראה מתוך צוואתו שלא היה בדעתו להוריש ליורשיו אפשר שאפי' נתן הכל בצוואה א' הויא חזרה אף בכולה לדברי הכל עכ"ל. והשתא בנ"ד נמי יש