נאות יעקב חלק א יד

מרגלה. גם את השלישי הסופרים שקבלו שלא לשנות וא"ו זו וכותבים אותה שלמה כבר כתבנו דיש להם על מה שיסמוכו על חכמי סופרים הראשונים רבים ועצומים בתורה שפירשו שיטה אחרת בסוגיא דשמעתין דפ' האומר ובדיעבד ספיר גזירתם שלא תגע יד בווין השלמות ולא יעלה הכורת עליהן. והרואה יראה למהר"ם ן' חביב ז"ל הובאו דבריו בס' מגיד מראשית (סי' א') שכתב דכל היכא דשינה הסופר בדברים שלא נתבאר בהדיא לפיסולא אף אם מידי ערור לא יצאנו דנחלקו הפוסקים הללו פוסלין והללו מכשירין יש לנו לסמוך על דברי המכשירין שלא לגרום פסול בקודש בס"ת תו"מ. ושם שם לו בסי' שלאחריו כתב ז"ל וכבר לימדנו הרלב"ח בתשובה (סי' א') והרב משאת בנימין (סי' נ') דאין לנו ללכת בספרי תורה אחר חומרי הפוסקים ז"ל ואפושי פסולי לא מפשינן ע"ש. וכ"ש בנ"ד דיש להם לסופרים על מה שיסמכו לפרש שיטת סוגיא דשמעתין דפ' האומר כמו שפירשנוה דקי"ל רב יהודה ורב נחמן הלכתא כרב יהודה כמ"ש הרא"ש ז"ל ואף אם מידי ערור לא יצאנו דהראשונים ז"ל לא פירשו בשיטתם הכי. מ"מ בדיעבד יש לנו לסמוך באותה שיטה שפירשוה גם הם כדי שלא לפסול ס"ת שיקרא עליהם שם פיסול על מה שקראו בהם למפרע כמה ימים ושנים וכמ"ש בפסקים וכתבים (סי' צג) על דבר ס"ת שנמצאו בה ג' אותיות חוץ לדף מתיבה גדולה. ויהי כמשיב ז"ל נראה שאין להקפיד בדיעבד שכבר נכתב הס"ת והגמ' והחיבורים כתבו לא יכתוב ולא קאמר שלא יהיו כותבים. משמע דדוקא אסופר קאי שלכתחלה לא יכתוב כך וכו' ואם היינו מונעים לקרות בו אפי' כשיש אפרת כשרה היינו פוגמים את זה והוי כמו דיעבד כדאיתא ביומא פ' בא לו דפריך וניתי ס"ת אחרינא א"ר הונא משום פגמו של ראשון והכא נמי אם לא יקראו בו כלל הוי פגם עכ"ל

והא ודאי דאין הכונה לומר אם לא יקרא בה כלל לגמרי דהא עכ"פ מצי למקרי בו ע"י תיקון הנהו דוכתי דאשתכח בהו ג' אותיות חוץ לדף. אמנם הכונה רצויה לו לומר שאם אנו דנין עליה דין פיסול ושלא יקראו בו עד שיתקנו הנהו דוכתי הוי פגם. ובנ"ד נמי דכוותה דפגם הוא לס"ת שיקרא עליו שם פיסול על מה שקראו בה למפרע כמה פעמים כיון דיש להם על מה שיסמכו כדכתיבנא

זה דעתי קלישתא וצור עוזי ומעוזי יצילני משגיאות פי המדבר משיח"יו מעצבי ומרוגזי רז"י לי רז"י תולעת יעקב אלגזי: סימן ב

שאלה נזרקה מפי החבורה על דוכרן סהדותא של צואת הר"פ וז"ל במותב תלתא הוינן נחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא פ' והר' פלוני ואמרו לנו הלכנו לבקר את החולה הר"פ וראינו אותו שפוי בדעתו ושאלנו את פי החולה הנז' לאמר מה אתה מצוה וכך אמר החולה שבהיות שיש לו כך וכך ממון מסחורות ומטלטלין בעה"ק שיתנו מהם לנשיו כו"ך בעד מעד כתובתן. כתובתן יאמר עוד ואני מקדיש לת"ח של עה"ק ירושלים ת"ו מנכסי הנז' ר"ן גרוש ואמרנו לו וללומדי התהלים אי אתה מקדי' איזה דבר והשיב מהר"ן אריות הלז ג"כ המה יקחו חלקם. ולק"ק יתנו מאתים אריות בעד דמי קבורה והק"ק יהיו אפוטרופסים על בל הנז"ל. ואחר כל הצוואה הזאת קנינו מיד החולה הנז' קגמ"ך על כל הנז' ואח"כ עמד מחליו ובא לפני ב"ד על עסק אחר ואמרו לו שם באותו הפרק אשר נדרת מהר שלם לת"ח ויהי כמשיב שהיה מטורף בדעתו כשצוה כן. ואחר זמן הלך לארם צובא וחזר וא"ל העדים הנז' אתה עומד בדבורך על ההקדש שאמרת להת"ח והשיב אני עומד בדבורי ולימים לכשאפנה אכתוב שטר על כל אותם הצוואות ואחר ימים חלה ר"פ הנז' ונפטר חל"ש והיורש בא להחזיק בכל נכסיו והת"ח תובעים ממנו הר"ן אריות שהקדיש אחיו שאלו משפטי צדק מה יהיה משפט ההקדש הלז אם זכו בו הת"ח אם לאו

תשובה ידעתי בי מיעוט ערכי ושפל מצבי הגיע לארץ ומה אני לבא עד הלום לדון ולהורות קמייהו דרבנן סבוראי דסלקין ונחתין לעומקא דדינא. האמנם שיחתן קלה אסמוכינהו רבנן אלאו דלא תסור. הם אמרו אחוה דעי גם אני אמרתי אשנה פרק זה כאשר יעלה המזלג לפי קוצר השגתי שנים ג' גרגרים וה' אלהים יעזר לי

הנה עמדתי בדוכרן סהדותא צוואה זו לראות ולדרוש ולתור היש בו זכות להקדש להוציא מיד היורשים דנכסים בחזקתייהו וכלל מסור בידינו מפי סופרים ומפי ספרים בכל ספק צוואה להפך בזכות היורשים וכל טצדקי דמצי למעבד לאוקמי ממונא בחזקת היורשים עבדינן כי היכי דלא נהוי כעבורי אחסנתא. ולע"ד בנידון הנז' ג"כ יש בו מהספק לומר דלא זכו כלל בכל צוואה זו יען וביען נראה מתודה כמצוה מח"מ היה דהיה נגיד ומצוה לומר שיתנו לנשיו לכל א' מהן אלף אריות הנה זה מורה באצבע דמצוה מחמת מיתה הוה דאם מחיים כתובה מאן דכר שמיה הלא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים. יתר על כן מה שבא בצוואה אחרונה לומר ולק"ק יתנו ר' אריות בעד דמי קבורה דכל זה יורה דמצווה מח"מ היה ויש לדון דגם צוואת ההקדש לת"ח מצווה מח"מ היה וכולהו צוואות בחדא מחתא מחחינהו וכולם כא' בצוואה א' הם כיון שלא הפסיק ביניהם. והנה הלכה רווחת היא דמצווה מת"מ בין לא שייר בין שייר אפי' קנו מידו כל שעמד חוזר כמו שמפורש בהרמב"ם ז"ל פ"ח מה' זכיה והטור (סי' נ"ר) ובנ"ד שכבר קם ונתעודד מאותו החולי סמיה בידיה לחזור בו ואפי' לא חזר בו בפי' כמפורש בטור סי' הנז' ממילא בטלה צוואתו. אמנם רואה אני בלשון זכרון עדות הנז' שאין כתוב למטה אחר כל המתנות כל זה צוה מח"מ ככתוב בלשון הצוואות המצווה מח"מ וי"ל דלא צוה מח"מ אלא אותן הצוואות המפורשות ומוכיחות דמצוה מח"מ היה כגון צוואות דסכי כתובת נשותיו וצוואת דמי קבורה לק"ק אבל ההקדש האמור מפי המצוה סתם י"ל דגם מחיים הקדיש כדרך כמה חולים שנודרים נדרים ונדבות בצר להם: