נאות יעקב חלק א יג

דהך קושיא דוכמה אינה מסתמא דתלמודא אלא דר' יצחק גופיה דהכי אורחא דתלמודא דהאמורא בעי מלתא והוא מפרק לה למיפשט בעייתיה ושמיה דהאמורא נזכר בין השאלה והפשיטות. והר"ש בספר הכריתות כתב דהכי איכא בכמה דוכתי ע"ש. והכא נמי בסוגיא דשמעתין דכוותה דקושיא והא שלום כתיב היא מרב נחמן גופיה דבעי למימר דשמואל רביה יליף לה מכח מסורה קדומה דהך ו' קטיעא היא. אמנם סתמא דתלמודא ורב יהודה דנקט לה משמיה דשמואל רביה כשהוא שלם ולא כשהוא תער לית להו דאיכא שום מסירה בהך ו' למיהוי קטיעא כלל והרי היא ככל הווין שבתורה ודריש בזה לשון שלמות שם התואר כדכתיבנא. ואין תימא שיהא מחלוקת' בזה שהרי כתב הרשב"א כתשובה (סי' ע) ובמיוחסות (סי' רל) דאף במסורת חסרות ויתרות נפל מחלוקת בין מערבאי ובין מדינחאי ע"ש

ולפ"ז כיון דפליגי רב יהודה ור"ן תלמידי דשמואל דלרב יהודה אין כאן מסורה למיהוי הך ו' קטיעא ולר"ן ס"ל דיש כאן מסורת למיהוי הך ו' קטיעא אנן בדידן קי"ל בכוליה תלמודא רב יהודה ורב נחמן הלכתא כר' יהודה כמו שכתב הרא"ש בנדרים על הא דאתמר קונם עיני בשינה א"ר יהודה וכו' ור"ן אמר וכו' עד ומסתבר דהלכה כר' יהודה דמופלג בחכמה טפי מרב נחמן ע"ש. ועל שיטה זו סמכו סופרי חכמים הראשונים ז"ל ותלמידיהם אחריהם להיות כותבין ו' זו שלמה משום דקי"ל הלכתא כרב יהודה דפריש מלתיה דרביה מגופיה דתיבת שלום שהוא שם התואר לשלימות ואפשר דהיינו טעמייהו דהר"ש והר"ב ז"ל דמייתי בפירוש למלתיה דשמואל סתמא את בריתי שלום כשהוא שלם ולית למדכר לו' קטיעא. כי על כל אלה סיפא דמלתא בס"ת שאנו דנין עליהם נלע"ד דמתכשר שפיר וכולן יש להם על מה שיסמכו בדיעבד את אשר כבר עשוהו וקראו בהם בצבור כמה פעמים

האמנם לכתחלה כל הבא לכתוב בס"ת צריך לצוות לסופר לכתוב ו' זו קטיעא ממש כמאן דקטיעא בפלגא כמו שהעלו בהסכמת הרמ"ה והריטב"א ורבינו שמשון ז"ל שכתב הר"ב אור תורה בשמו, וכן נראה דעת הר"ב בעל הטורים על התורה שכתב ז"ל את בריתי שלום שלים כתיב והוא ו' קטיעא בפ"ק דקדושין כשהוא שלם ד"א מתנה שלמה אני נותן לו עשרה מתנות במקדש י' במדינה ע"ש. ולכאורה ק' מאד כי זה לא נראה ולא נשמע שיהא שלום כתוב בי'. אמנם הענין הוא דקי"ל בצורת הו' שכתב הר' בעל אור תורה שצריך לכתוב ו' זו באלכסון עד שיהיה חציה העליון י' ממש ומי שיעלים עיניו מחציה התחתון יהיה לנגד עיניו שלים בי'

וחדשות אני מגיד את אשר מצאתי בתשובת כ"י להרדב"ז ז"ל (סי' תתקפה). נשאל על נ"ד ז"ל שאלה ו' דשלום דנמצאת כתובה כדרכה כשאר הווין ובעינן למיהוי קטיעא וכו'. תשובה לכתחלה צריך לתקן הספרים ולעשות ו' דשלום קטיעא וצורת ו' קטיעא כתב הריטב"א ז"ל שתהיה כרותה בנתים וכן בדקתי אני בס"ת אשר בעיר פאס שהוא מדוקדק בתכלית הדקדוק והיא כרותה אלא שתהא כרותה באלכסון כחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה וצורתה כצורת ו' ממש אלא שהיא פסוקה באלכסון. ומסתברא לי שיהא נראה כקטיעא ולא קטועא ממש אלא שיחבר בין ב' החתיכות הו' כחוט השערה שנמצאת חתוכה ודבוקה וזהו הציור הנכון לצאת מכל ספק והנלע"ד כתבתי דוד בן זמרא עכ'"ל

הנה מצינו גדול שהבין דברי הריטב"א ז"ל כפשטם לכל הישר הולך ולענין הלכה שתהא כרותה בנתים. ויצא לידון בדבר חדש שתהא קטועא ולא קטיעא ממש דהיינו חתוכה ודבוקה לצאת מכל ספק משום דקי"ל דנפסקה האות באמצעה ונפרדה הוא א' מהכ' פסוליה שמנה בפ"י מה' ס"ת ואע"ג דהכא רחחנא שריא למכתבה קטועא מ"מ איכא למימר דכל כמה דמצי להחמיר ולמרמז דינא בהיות חתוכה ודבוקה באופן שלא תפסק ותפרד מכל וכל עבדינן לצאת מכל ספק ולא מחתינן נפשין לספיקא ולמכתבה קטועא לגמרי אע"ג דרחמנא שריא. ועוד מצאתי בכ"י להר"י בואינו ז"ל כתב בס' שולחן מלכים בשיטת הריטב"א וז"ל ו' דבריתי שלום קטיעא היא וצורת ו' קטיעא כתב הריטב"א קטיעא ר"ל כרותה בנתים. וכן ראיתי בס"ת שבא מפאס צורתה באלכסון וצורתה כצורת ו' וצ"ל שכך נאמרה הלכה למשה מסיני שו' זו תהא קטועא ומשונה משאר הווין וא"א לעשותה קטנה דהו"ל ו' זעירא ומדקאמר קטיעא משמע שכדרכה היא אלא שהיא קטיעא ואע"ג דבמסורה אמרו שהיא זעירא תלמוד דידן פליג עליה וכתב הריטב"א ויש להגיה כל הספרים שלנו שכתובה כדרכה וכ"כ הרדב"ז (סי' תתפג) ע"כ

הנה לפנינו ז' הרועים הריטב"א והרמ"ה ור"ש והר"ב והר"ב בעל הטורי' והרדב"ז והר"ב שלחן מלכים ז"ל והשר המסכים עמהם הר"ב אור תורה כולם עלו בהסכמה א' לכתוב ד קטיעא וכן צריך לעשות לכתחלה. אמנם הספרים אשר כבר עשום ספיר גזרתם שלא לשלוח יד בהם וכולם יש להם על מה שיסמוכו בדיעבד שכבר קראו בספרים ההם פעמים רבות בצבור. דהנה הסופרים שכותבים ו' זעירא יש להם על מה שיסמוכו על הר"ב תיקון סופרים שכתב בדף ה' דהך ו' היא זעירא וכ"כ רבינו בחיי ז"ל דס"ל דאף שהו' היא שלמה בצורתה אפ"ה מפני שהיא זעירא מכל שאר הווין שבס"ת שהן גדולות ממנה קרי לה קטיעא ר"ל קטיעא דמעיקרא בצביונה ובקומתה למהוי זעירא וכדאמרן בתלמוד דיד גבי יהושע שאמרו לו המרגלים דין קטיעא מליל ר שלא היו לו בנים דהוי קטיעא מעיקרא שמעולם לא הי"ל בנים והכי נמי קטיעא דהכא ר"ל קטיעא מעיקרא דלגבי שאר אותיות נראית קטיעא מצורתם ככתוב בדברי קדשם. וגם הסופרים שכותבין הו' שלמה לא חסרה אלא העוקץ למטה ברגלה יש להם על מה שיסמוכו שהם מפרשים לשנא דקטיעא היא מלשון הקיטע יוצא בקב שלו דבלשון חכמים קטוע בכל מקום הוא מרגליו אלא דכי קתני לה גבי חיגר הוי מדין כמ"ש רש"י ז"ל בבכורות (דף נט) ע"ש. והכא דקאמר תלמודא וא"ו דשלום קטיעא הוא מפרש לה מלשון קיטע ור"ל קטיעא