נאות יעקב חלק א יב

דמאין הרגלים לתלות מסברתינו ולומר דעפ"י הוראת חכם בעירו ניתנו להכתב ודמתורת המנהגות מר באתריה דאין בנו כח למחות. ועוד הכי כתב מהריב"ל ז"ל בתשובה ח"א סי' י"ב (דף כח ע"ב) ז"ל ואע"ג שמקימות של ר"א היו אוכלים בשר עוף וכו' היינו בזמניהם דוקא שהי"ל רב א' מלמדם כההיא דאמרי' בבל ופרוודהא כשמואל ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר חייבים לפסוק כוותיה ומטעמיה לכבוד מלמדם. אבל אנו בזמנינו דכל הפוסקים והרבנים מימיהם אנו שותים אית לן למינקט לחומרא וכתב שיש בזה ראיות רבות ע"ש וכ"ש בנ"ד דהויא מלתא דמפרשא בתלמודא דידן דרך עיקר דין דאית לן למנקט לחומרא אף שהם הורו היתר ואין בזה חשש לעז על הראשונים ח"ו

ונראה פשוט לע"ד דאין להכשיר בנ"ד מההיא שכתב מור"ם ז"ל בא"ח (סי' קמג ס"ד) דהא דמוציאין ס"ת אחרת היינו דוקא בנמצא טעות גמור אבל משום חסר או יתר אין להניח ס"ת אחר שאין ס"ת שלנו מדויקים כ"כ שנאמר שהאחרת תהיה כשרה יותר וכו' ע"ש. דכל זה אינו אלא לבני אשכנז אבל לדידן הספרדים לא קי"ל הכי וכל שנוי שנמצא עתה ממה שכבר נהגו עפ"י סופרים הראשונים אפי' בחסר ויתר דאות קטנה אין קורין בו לכתחלה בצבור. וכ"כ השכנה"ג א"ח (סי' קמג) ז"ל ומנהגנו דאפי' בדבוק מוציאין ס"ת בשבת ויו"ט דא"א לתקנו ובחול אם אפשר לתקן הטעות או חסר או יתר או דבוק מתקנין ואם לאו מוציאין ס"ת אחרת ובשכה"ג ליו"ד (סי' רעט) כתב וז"ל ופה טיריא יע"א הוצאתי ס"ת אחת מפני שהיה כתוב קראי מועד דפ' קרח מלאה י' ובכל הספרים מדויקים חסרה י. ע"כ. וכ"כ בס' לקט הקמח ה' ס"ת בשם הר"ב דבר שמואל ז"ל דס"ל להחמיר ולהוציא ס"ת אחרת כשימצא כתוב דבוק כל שהוא וכ"ש חסר או יתר אפי' אות אחת. ובס' באר עשק (סי' כד) ולא כתב להחמיר אם קראו יותר מז' בסדר היום ולבסוף נמצא נמצא בו אות חסר שאינו משנת כונת המלה כגון ו' דוהוא דמצריך ס"ת אחר ע"ש

גם אותה שכתבו הפוסקים דאין ס"ת נפסל על הנקודות שע"ג האותיות כגון דפ' או בדרך רחוקה ובפ' דהנסתרות לה' אלהינו וכו' וכיוצא אינו ענין לנ"ד דהתם היינו טעמא משום דאינן אלא מתיקון עזרא וכמ"ש התוס' בזבחים פ' ר"י וז"ל כשכתב עזרא התורה עשה נקודות ואמר אם יאמר משה למה נקדם יאמר הלא לא מחקתי ע"כ. ומש"ה אינו מן הדין להיות נפסל ס"ת בהכי דהא עכ"פ כתוב הוא כנתינתה מסיני וכמ"ש הר"ב ט"ז ז"ל אבל בנ"ד דמסורת היא דו' זו קטיעא למילף מינה דינא רבה לכ"ע מפסל ס"ת בהכי כך היה נראה לכאורה לדון

ברם דא עקא לי בדקנו פה עה"ק ירושלים ת"ו בהרבה ספרים כתובים באצבע תקיפי ארעא דישראל ונמצא כתוב בהם ו' דשלום שלמה בכלל הוויין וגם כת"ר מעידם לומר דרוב ס"ת שבקהלתם רובם ככולם שלמים הם אתם בו' שלהם שלמה בלי שום שינוי והרבה מהם כתובה מארץ חכמי המערב וממזרח איטליא ואשכנז כולן שוין לטובה. וגם הר"ב אור תודה עצמו מגיד לאמר שבכל המסורת כ"י יגע ולא מצא ו' קטיעא ובכל ס"ת שלפניו המוגהים לא מצא כי אם אחת מהם וממילא דהאחרים היו כתובים בו' שלמה

ובאמת הגם הלים יפלא על מה אדניהם היטבעו הסופרים רבים ועצומים ההם וגם במסורה כ"י שלא הוזכרה כלל וזה פלא לשנות את הידוע לדרדקי דבי רב הבקיאים לאגדות התלמוד דקאמר בהדיא כמאמר החלטי ו' דשלום קטיעא והרי הוא מן המתמיהין אחר שהם מדקדקים ומחמירים בכל דקדוקי סופרים בכתיבתם למצוה מן המובחר

ואשר אני אחזה לע"ד בזה הוא שסופרי החכמים תפסו הם ותלמידיהם שיטה אחרת בסוגיא דשמעתין דפ' האומר. והוא דקשיא לן במלתיה דרב יהודה אמר שמואל דקאמר למלתיה סתם את בריתי שלום כשהוא שלם ולא פירש בדבריו מהיכן גמר לה דהא אורחיה דאמורא לפרש דבריו וכ"ש במלתא דהיא עיקר ילפותא מדכתיבנא קטיעא. והיותר תימא מאי דפריך התלמוד והא שלום כתיב דאם באמת הוא מסתמא דרבינא ורב אשי דפריך הכי יפלא אטו רבינא ור"א לא הוי ידעי דו' זו קטיעא במסורה ובס"ת וליתי ס"ת ונחזי. ואף גם זאת הרואה יראה לרבינו שמשון ורבינו עובדיה בפירושייהו זהו על המשנה פ"ח דתרומות מייתי להא סתמא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר ואין זכרון לראשונים ז"ל בהאי ו' כלל לבטא בשפתים דעיקר ילפותא מדכתיב ו' קטיעא. ומתוך זו יש לפרש דרב יהודה אמר שמואל יליף לה מגופא דתיבת שלום דקרי ביה שלם כדאשכחן בכמה דוכתי לחכמי התלמוד דמוסיפין וגורעין באותיות מתחלפות. ובהך סוגיא גופא נמי אשכחן לאבוה דשמואל דיליף דינא דעבודת חלל כשרה מדכתיב ברך ה' חילו אפי' חולין שבו אע"ג דחילו בי' כתיב דמשמע ממון כדיליף ביומא דהקטורת מעשיר מהך קרא ועל כרחין דאבוה דשמואל יליף לה מטעם דקרי ביה חילו בו' נא דמיחלף י' בו'. והכי נמי גמיר לה ר' יהודה משמואל רביה דינא דבע"מ מגופיה דתיבת שלום כשהוא שלם כאל כתיב שלים דאיחלף ו' בי'

ומה גם דקושטא דמלתא הכי הוא דשלום הוא שא התואר כמ"ש הרד"ק בפ' ירדפם יעבור שלום שהוא כמו ויבא יעקב שלם והוא בשקל קרוב רחוק וכמוהו שלח ידיו בשלימיו ע"ש בפירוש הכתוב. ובס' השני שלו בשור' שלהם. ובתלמוד דידן פ"ג דהוריות אמרי' הוא שלום הוא צדקיהו ולמה נקרא שמו שלום שהיה מושלם במעשיו. ובכתובות פ' המדיר נמי דרשו בפ' זו הייתי בעיניו כמוצאת שלום ככלה שנמצמת שלמה בבית חמיה. ועד"ז נמי שמואל לדיניה הכא מגופא דתיבת שלום שהוא תואר כשהוא שלם. אלא דסתמא דתלמודא מייתי לן דרב נחמן חולק על רב יהודה בזה דמותיב כן והא שלום כתיב ומפרק לדשמואל משום דאית ליה לשמואל מסורה קדומה בידיה דו' דשלום קטיעא היא ומינה הוא דיליף שמואל רביה לדיניה. ואשכחן בשיטה זו במטעא פ' אלו מציאות דכ"א דבעי סתמא וכמה א"ר יצחק קב בד' אמות וכ' התוס' ז"ל