נאות יעקב חלק א יא

לאכשורי בוא"ו זו כנ"ד. וחילייהו מדלא נזכר פיסול זה בדברי הרמב"ם בעשרים פסולי ס"ת שמנה בפ"י מה' ס"ת. וראיה זו איני מכיר דהא הרמב"ם ז"ל לא כתב בה' ס"ת דרך פרט אות פ' כך היא או תיבה פ' כך היא ולא מנה אלא הכללים ולא בפרטי האותיות ותיבות ובר מן דין בנ"ד דמעיקרא אי מסרה צורת ו' זו מסיני למכתבה קטיעא בצורתה למילף מינה דינא. יש לנו לדון ולומר דכל ששינה מארתה וכתבה שלמה הרי הוא בכלל פסולי ס"ת. שהרי כתב מרן הב"י ז"ל בא"ח (סי' ל"ב) בשם האגור בדין אם נגע בכל האלף בגג האלף או פני האלף בפני הגג שתחתיה פסולה ס"כ. ופסקה בס' הקצר (סי' ל"ב) להלכה ולמעשה. ש"מ דסבירא ליה למרן ז"ל דלא בעי' לפסול האות שישתנה וידמה לאות אחרת רק כיון שנשתנית מתמונתה המיוחד לה פסיל וכ"נ מדברי מוהרי"ק וז"ל בשורש ס"ס שכתב על דבר הס"ת אשר אין י' הא' נוגעת אל עצמה. וכן אין יוד הפ' נוגעת לגגה דמפסל ס"ת בכך אף דאינה מתדמת לאות אחרת גם הרב מהרימ"ט ז"ל בתשיבה דשייכי ליו"ד (סי' לג) נשאל על אות ל' שנכנס בחלל אות אחרת ופסק דפסול הס"ת בהכי ע"ש. והשתא דון מינה ואוקי באתרין ו' דשלום שאנו דנין עליה דמדינא דתלמודא בעי למיכתב קטיעא הדין נותן דכל שנשתנית מתמונתה המיוחדת לה במקום הזה למילף מינה דינא רבה דודאי מפסל ס"ת בהכי דאם כתבה ו' שלמה בנורתה אדרבא כמאן דליתא כלל כיון שלא נכתבה בציביונה והאי היא כתיבת חסרה אות הצריכה לה וענינה והו' שלמה שנכתב בתיבת שלום הוי כדבר יתר וכל יתר כנטל דמי והרי הוא בכלל חסרות ויתרות שמנה הרמב"ם ז"ל

ובר מן דין ומדין חזינן להו לסוסקים הראשונים ז"ל בהלכות אלו דכל דאשכחו מלתא בהדיא דמערכא מדינא דגמ' או ברייתא ממס' סופרים לית וחש על המנין שמנה הרמב"ם ז"ל דלא מנאה והיכא דאיכא לתרוצי מתרצא בההיא מלתא נמי הרי היא בכלל מה שמנה והיכא דליכא לתרוצי עלה פוסקים לפסול וכותבין בהדיא ה"ז פסול אעפ"י שלא מנה אותה הרמב"ם ז"ל. והלא זה הדבר מצאנוה בב"י ביו"ד סס"י רע"ד שכתב שם כתוב בהגהות מיימונית פ"י בשם מס' סיפרים עירב אח האותיות או שהפסיק באמצע השם ה"ז לא יקרא בו ספר שפסקו או שנקד ראשי הפר' לא יקרא בו וכו' ובתשובה להרמב"ן (סי' רלח) וכו' עד והריב"ש כתב בתשובה (סי' רפו) על ס"ת שהיה בו אויר בין פ' לפ' במס' סופרים פ"ג הלכה ז' הוסכם פיסול פיסוק פסוקים ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל לא הביא פיסול זה. והרשב"א ג"כ בתשובה שפיסוק הפסוקים והנקוד פוסלים בס"ת ע"כ. וכיוצא בזה כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה הביאה רבינו המאסף בשכנהי"ג י"ד (סי' רעו) בהגהת ב"י סוף אות ב'

יתר על כן חזינן ליר להרמב"ם ז"ל גופיה בתשובה פוסל ס"ת אף בדיעבד במלתא שלא נזכרה בכלל הדברים הפוסלים ס"ת. והרי היא בב"י י"ד (סי' רעו) במ"ש הריב"ה ז"ל צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל לחוץ אף כתב מרק ז"ל כ"כ התוס' פרק הקומץ (דף ל) וכ"כ הרא"ש בה' ס"ת בשם ר"ת והמרדכי וסמ"ג ורבינו ירוחם ז"ל. וכתב הר"י אכסנדרי ז"ל בטא"ח שכ"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה יע"ש. והנה תשובה זו הביאה מרן הב"י בבדק הבית ז"ל אח"כ באה לידי אותה תשובה וכתב בה בלשון הזה על ס"ת שנמצא בה השם כתוב מקצתו בסוף השיטה וקצתו חוץ לשיטה. הראוי אצלי להחליף אותה היריעה ולגונזה ואחר חילופה יקראו בו הצבור לכתחלה ע"כ נראה בהדיא דס"ל להרמב"ם ז"ל דבדיפשד נמי פסול וכ"כ הר"ב באר שבע ז"ל בתשובה (דף צג) בפסיטות ודייק לה מלשון הטור ז"ל שכתב צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף. דהטור לא סגי ליה למימר שיהיו כל האותיות כתוך הדף ונקט לשנא יתירא ולא יצא מהן חוץ לדף לאשמועי' עיכובא דאפי' בדיעבד פסול לע"ד לא היה צריך לכך דמתשובת הרמב"ם ז"ל מפורש יוצא בהדיא דפסול אף בדיעבד שכתב להתליף היריעה ולגונזה ואח"כ יקראו בו בצבור

והשתא אית לן למימר איזו ראיה גמורה הוה בידיה דהרמב"ם ז"ל למפסל בהכי אף בדיעבד דאל"כ חס ליה להרמב"ם ז"ל להחליף אורך היריעה האחת ולגנוז שמות שנכתבו בקדושה בלי שום ראיה דכללא רבה בידן מכולהו רבוותא דלית למיזל בס"ת בתר חומרי הפוסקים שלא לגרום פיסול בס"ה תפלין ומזוזות. ועכצ"ל מדפסל ליה לס"ת בהכי ודאי דאיזו ראיה הוה בידיה לפסול אף בדיעבד ואמטו להכי גמר אומר להחליף היריעה ולגונזה ואמפי"י שלא כתבו בחיבורו בכלל הדברים הפוסלים בספר תורה

ובאמת אני אומר כי כל הרואה תשובה זו להרמב"ם ז"ל לא ימצא ידיו ורגליו בבית המדרש להכשיר ס""ת בדברים המפורשים בתלמוד. מטעם של מנאם הרמב""ם ז"ל בחי' בכלל הדברים הפוסלים ס"ת והיכא דאיכא לתרוצי מתרצינן והיכא דליכא לתרוצי לית לן לאכשורי מה דכתיב בהדיא בתלמוד לעכב מפני המנין שמנה הרמב""ם ז"ל והשמיט וכדכתבינא בכם הריב"ש ז"ל דכתב דפיסוק פסוקים דאשכחן בהדיא בברייתא דמס' סופרים דמפסל הס"ת בהכי דפסלי הס"ת עלה אעפ"י שלא כתבו הרמב"ם ז"ל בכלל הפסולין וכ"כ הרשב"א ז"ל. הנה מהני ג' טעמי דכתיבנא אין ראוי בנ"ד להכשיר מטעמא שלא מנאו הרמב"ם בכלל הפוסלים ס"ת. ואף גם זאת אנכי הרואה לכת"ר ה"י דמהדרין אזכותא לאכשורי בנ"ד משום היד החזקה כי רבים ועצומים חסמי הדורות חלקם בחיים החזיקו לכל אלו הספרים בכשרות לקרות בהם בצבור ומסתמא לא תלינן בהו שגגת הוראה דודאי המה ראו ובהסכמה עלו שאין בדבר כדאי לפסול ולהחמיר ג

ומדעתי דאין כל אלה מספיקים בידינו להעמיד ס"ת בחזקת כשרות היכא דהאות משתנת לעינינו היפך דין התלמוד ואם באמת שנים האריכו אסי אי אינהו שתקי אנן בדידן מי שתקינן היכא דשכחיא ריעותא קמן דשלטא בה עינא להדיא וכבר בא בתלמוד דידן פ"ק דחולין אפשר בא אבא ולא ביארה מא ועוד