נאות יעקב חלק א י

דתלמודא הוא משוט דקי"ל כוותיה דאבוה דשמואל לענין דבטלה כהונה וכדאמאן אבל לענין אוקימתא דר"ן דו' דשלום קטיעא ודאי קי"ל כר' ינאי ושמואל

וגם מה שכתב בדברי קדשם להכריח דגם התוס' ביבמות קים להו דהלכתא כאבוה דשמואל מדלא מייתי התם אלא קרא דברך ה' חילו. אחר המחילה מהא לא מכרעא דהא תוס' גופייהו בתענית (דף יז) ד"ה דבר זה כו' כתבו בתירוצם ז"ל וי"ל חלל תוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה כשר לעבודה כדאמרי' בפ' האומר מדכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ומדכתיב ופועל ידיו תרצה ע"כ. הנה שהביאו בדבריהם גם סברת שמואל ואין שום הכרעה מדבריהם שדעתם לפסוק כאבוה דשמואל. ואף אם בדקדוק נקטי במילתייהו ילפותא דאבוה דשמואל י"ל משום דהלכתא כוותיה לענין רוצח דקי"ל דבטלה כהונה וכדכתיבנא. ואנכי תמה על שיטת כת"ר דהן לו יהי כדבריהם כן הוא דבעיית התלמוד בע"מ מנ"ל דלא בעי אלא לשמואל מ"מ קשה מאין הרגלים לפרש דשינויא דר"ן דמשני סתמא ו' דשלום קטיעא היא דאינו אלא אליבא דשמואל דהא אפילו נימא דלא פריך אלא לשמואל איכא למימר דסברת ר"ן דנקט לה סתמא כמאמר החלטי ו' דשלום קטיעא היא הויא לכ"ע אלא דאסברא לן ר"ן דלשמואל היינו טעמא דאימסרא לה ו' זו קטיעא למדרש כשהוא שלם ולא כשהוא חסר ולאידך אמוראי הויא הך קטיעא כשאר שינוי אותיות שבתורה דאשתנו לסוד כמוס ואנחנו לא נדע וכ"ש דהא איכא טעמי אחריני כמ"ש הר"ב אור תורה בשם ר"ש ורבינו בעל הטורים על התורה ע"ש

הנה כי כן שפתינו אתנו דאנן בדידן הכי סבירא לן דבעיית עבודת בע"מ מנ"ל איתשלא לכ"ע והכי נמי שינויא דר"ן דו' דשלום קטיעא היא לכ"ע קא"ל דהכי אימסרא לה בתורה ומשם תורה יצאה בספרי תורה שאנו דנין עליהם שנמצא כתוב בהם הו' שלמה שצריך להגיהם כדמשמע מפשט דברי הריטב"א ז"ל לכל הישר הולך דמפסל ס"ת בכך כיון דילפינן מינה דינא רבה דעבודת בע"מ דיעבד שוגג נמי מפסל. והרי זו כאותה שכתב הרדב"ז ז"ל (סי' ק"א) בשם הרשב"א ז"ל דכל שבא בגמ' דרך עיקר דין כקרנות קרנת סוכת סכת דבזה ודאי מתקנין ע"ש. ודכוותה בנ"ד שבא בגמ' דרך עיקר דין דמדלא כתיב ו' שלמה עליה אנו דנין עיקר דין עבודת בע"מ דאפי' דיעבד ושוגג פסולה. דודאי אית לן להגיה ס"ת. ומדכתב הרשב"א ז"ל סתמא מתקנין משמע דכל שבא בגמ' דרך עיקר דין מתקנין אפי' הרוב אחר המיעוט אלא דבחסרות ויתרות דלא באו בגמ' דרך עיקר ן דקדק בלשונו וביאר מתקנינן המיעוט עפ"י הרוב אבל רוב אחר המיעוט לא דאחרי רבים להטות מכלל דכל שבא דרך עיקר דין מתקנין אפילו הרוב אחר המיעוט דכל שהוא היפך עיקר דין בטל רובא ולא חשיב אלא כמיעוט בעלמא

ואנכי תמיה על כת"ר שכתבו ת"ש גדולה מזו שכתב הרמב"ן (סי' רל"ב) ז"ל ומ"מ מה שבא בתלמוד דידן דרך עיקר דין כקרנת קרנות קרניה וכו' בזה ודאי מתקנין המיעוט ע"כ. ויצא לדון מזה דדעת הרמב"ן ז"ל לומר דאפי' מה שבא בגמ' דרך עיקר דין דאין מתקנין אלא המיעוט אחר הרוב אבל רוב אחר המיעוט לא אף שבא בתלמוד דרך עיקר דין. וזה תימא דא"כ דבריו סתרי אהדדי דתחלה כתב דכל שהוא מעיקר דין דצריך לתקן והיכי קאמר בחר הכי דרוב לא מתקנין אף דהוא מעיקר דין ומאי בינייהו דחסירות ויתרות שלא באו דרך עיקר דין דאזלינן בהוא בתר רובא

ובר מן דין דכלל גדול מסור בידינו ממרן הב"י שכתב בהקמתו לטור א"ח וז"ל והנה בא לידי קצת תשובות הרשב"א ז"ל בדפוס וכתוב בתחלתן שהם תשו' הרמב"ן וכשאני כותב מאותם תשובות אעפ"י שאני יודע שהוא תשובת הרשב"א אני כותב כתוב בתשובה להרמב"ן ע"כ. הנה מפורש יוצא דתשובת הרמב"ן הם להרשב"א והם מיוחסות להרמב"ן ז"ל. ולפי מה שדנו כת"ר נמצא הרשב"א ז"ל נסתר מחמתו בשתי התשובות הללו דבתשובה ראשונה כתוב דכל מה שבא בתלמוד דרך עיקר דין בזה ודאי מתקנין דמדכתב סתמא מתקנין משמע דאפי' הרוב אחר המיעוט מתקנין ודאי ובאידך תשובה כתב בזה ודאי מתקנין המיעוט דמשמע אבל הרוב לא כדין שאר חסרות ויתרות שלא באו דרך עיקר דין

אבל האמת יורה דרכו שמה שכתב במיוחסות מתקנין המיעוט אורחא דמלתא נקט דבטעות שבא בתלמוד דידן דרך עיקר דין לא עבידי סופרים דטעו בהא אלא מיעוטא. וכל זה נדחוק עצמינו שלא להגות בתשובות המיוחסות אבל כל הישר הולך עיניו תחזינה מישרים דטעות נפל במיוחסות להאמב"ן בתיבת המיעוט ויגיד עליו רעו התשובה להרשב"א עצמו הנז"ל דכתב שם סתם כל מה שבא בגמ' דרך עיקר דין כקרנות קרנת וכו' בזה ודאי מתקנין ע"כ משמע בכל גוונא מתקנין וזה פשוט לע"ד

ואותה תשובה להרשב"א ז"ל שהביא הרב"י ז"ל בסי' ער"ה עמ"ש רש"י ז"ל בפי' התורה שנו"ן של תרח בחרן הפוכה היא לא יפסל הס"ת בכך שאותם שבשבת פ' הבונה יפסל בהם הס"ת אבל הלפופות וההפוכות לא יפסל שא"כ הו"ל להזכירם שם. ויצא כת"ר לדון הימנה ולומר דאף אנו נאמר בנ"ד מדלא נזכר בפ' הבונה ש"מ דכשר. אחר המחילה לא כן אנכי עמדי דלפי דבריהם קשה על הרשב"א ז"ל מיניה וביה דבאותה תשובה כללא כייל דכל מה שבא בגמ' דרך עיקר דין מתקנין ואיך יאמר כאן על דברים שבאו דרך עיקר דין בגמ' בנ"ד דאין מתקנין מפני שלא נזכר בפ' הבונה. אמנם האמת יורה דרכו דכונת הרשב"א ז"ל באותה תשובה לומר דדוקא דברים הנזכרים בתלמוד מגיהים הס"ת עליהן אבל דברים הנז' במדרשים ואגדות לא. ואמטו להכי נ' דבחרן דלא נזכר בתלמוד אין מגיהין הס"ת עליהן. וממילא דכל הנזכר בתלמוד דידן אף שלא נזכר בפ' הבונה פסליה ס"ת עליה וכ"ש הכא דילפינן מינה דינא רבה דמפסיל ודאי מק"ו מהנהו דפ' הבונה דלא ילפי מינייהו דינא ואפ"ה כל ששינה מצורות האותיות השנויות שם מפסל ס"ת עלייהו כ"ש ו' דשלום דילפינן מיניה דינא רבה. ועוד זאת חזי הוית לכת"ר דדעתייהו