נאות יעקב עג

טבח והכן אלא דסגי בהיתר אכילה לחודי'. דבחולין (דף פ"ה) אמרינן בטעמא דר' שמעון דסבירא לי' בכסוי הדם דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה, משום דכתיב אשר יאכל. וכתבו התוס' דמטבוח טבח והכן אין ללמוד לכסוי דכתיב בי' ושפך ולא הוי דומיא דטביחה. וכיון שכן דמי בזה מצות כסוי לטומאת אוכלין, דתרוויי' היתר אכילה דידהו מאשר יאכל נפקא, וסגי גם בכסוי בהיתר אכילה לחודי', והא דבעינן בי' שחיטה ראוי' לר"ש, הוא רק בשביל שיהא לה היתר אכילה, אבל לא שיהא דומיא דטבוח טבח והכן, כיון דלאו מהתם ילפינן לה, ואם כן דמי בפרט זה לטומאת אוכלין. ונהי דלאו לגמרי דמי דין היתר האכילה שבמצות כסוי להיתר האכילה שבטומאת אוכלין, דבטומאת אוכלין אם הי' לה היתר אכילה גם בלי שחיטה כלל, גם כן היתה מטמאה, ובכסוי כי האי גוונא אם היתה מותרת באכילה בלי שחיטה, ודאי דלא הי' מצות כסוי בדמה, דהוי כדם הקזה, ואין מצות כסוי אלא בדם שחיטה [ובבן פקועה שיש לו היתר אכילה בלי שחיטה, לא מצאנו שיהא צריך כסיי, ומצאתי בספר תפארת יעקב בחידושיו לדף כ"ח שנסתפק בזה, ולדעתי הדבר פשוט כמו שכתבתי ואולי יש לומר דבן פקועה שאני משום דהוי כשחוט]. והנותר והמעקר לבד מה שאין לו היתר אכילה נראה דפטורו גם לפי שאין זה דם שחיטה. אולם כיון דלא בעינן בה דומיא דטבוח טבח והכן, אם כן אף דמצותה היא רק בדם שחיטה, אבל בנוגע לשחיטה זו הרי ודאי דסגי לן בשחיטה שאינה ראוי' גם לר' שמעון, כל שמוציאה מידי נבלה דשם שחיטה עלה כל היכא דלא בעינן דומיא דטבוח טבח והכן. ואם הי' מציאות שיהי' לה היתר אכילה על ידי שחיטה שאינה ראוי' שמוציאה רק מדין נבלה, ודאי דהיתה חייבת בכסוי, כיון דהיתר אכילה אית לן, ודם שחיטה הרי מקרי גם משחיטה כזו שמוציאה מידי נבלה. ואם כן בנידון דידן בעוף של קדשי בדק הבית, דדינו כמי שיש לו היתר אכילה, משום דאלו נפדית היתה בת אכילה, הרי בנוגע לדין שחיטתה סגי לן בשחיטה שאינה ראוי' גם לר' שמעון, דכל שמוציאה מידי נבלה דם שחיטה מקרי לחייב בכסוי, כיון דלא בעינן בה דומיא דטבוח טבח והכן, והוי כמי שיש לה היתר אכילה בשחיטה שמוציאה מידי נבלה. ואם כן תשאר קושיתנו בעוף של בדק הבית אמאי פטור מכסוי, לדברינו דהוי כמי שהי' לו היתר אכילה ונאסר. ז) אכן גם זה ניחא, דבאמת גם בכסוי בעינן בי' שיהא דומיא דטבוח טבח והכן, דאע"ג דעיקר הדבר דבעינן בי' שחיטה ראוי' ילפינן לה מאשר יאכל משום דלא כתיב בי' לשון טביחה, זהו רק כי היכי דלא נילף שפיכה דכסוי משחוטי חוץ דלא בעינן בה שחיטה המתרת באכילה כלל. אבל לבתר דגלי לן קרא דאשר יאכל דבעינן בכסוי שחיטה המתרת באכילה, שוב הוי דינה ככל שחיטה ראוי', דבעינן בה דליהוי דומיא דטבוח טבח והכן. והסברא לזה פשוטה, שאין לנו חילוקים בשחיטה ראוי' לר' שמעון, והקרא דוטבוח טבח והכן הוי גילוי מילתא על דין השחיטה דבאופן כזה הוא דהוי שחיטה, אם לא במקום דגלי רחמנא להיפוך כמו בשחוטי חוץ, [וכל דיליף מיניי' כמו שכתבו התוס' בחולין (דף פ ע"ב) בשחיטת קדשים] וכיון דבכסוי ידעינן מכאשר יאכל דלא ילפינן לה משחוטי חוץ, הוי דין שחיטה זו ככל שחיטה דעלמא, ובעינן גם בה שתהא דומיא דטבוח טבח והכן. וראי' ברורה לזה דלר' שמעון בעינן גם בכסוי דומיא דטבוח טבח והכן. מהא (דבדף פ"ג ע"ב) אמרינן אי בקדשי מזבח הכי נמי, ופירש"י בחטאת העוף. והיינו משום דבעולת העוף דהוי כולה למזבח, הא סבירא לי' לרבא (בדף פ"א) דאכילת מזבח לאו שמה אכילה, ומשום הכי מוקים לה בחטאת העוף כי היכי דתיקום אליבא דכולי עלמא, כמו שכתבו המפרשים. והרי כבר הבאנו מה שכתבו התוס' דהא דסבירא לי' לרבא דאכילת מזבח לאו שמה אכילה, הוא רק לגבי שחיטה ראיי', משום דבעינן בה דומיא דטבוח טבח והכן, ולא לכל שארי מילי, דבעינן בהו רק היתר אכילה. ואי נימא דלענין כסוי לא בעינן דומיא דטבוח טבח והכן. הרי לכולי עלמא סגי בי' באכילת מזבח, ואכתי מאי דוחקי' דרש"י לאוקומי דוקא בחטאת העוף. אלא ודאי דלבתר דגלי לן קרא דאשר יאכל, דלא גמרינן לכסוי משחוטי חוץ, הוי דינו ככל שחיטה דעלמא לר' שמעון, ובעינן בה נמי דומיא דטבוח טבח והכן. ח) אלא דלכאורה הי' מקום להקשות לפי פירושנו בדברי הרשב"א, מהא דמקשינן בחולין (דף פ"א ע"ב) ופרת חטאת שחיטה שאינה ראוי' היא והתניא ר' שמעון אומר פרה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר, ולהראשונים דישראל בטהורה מפרכסת אינה כחי', ולא מהני באמת פדיון לפרה בשעת פרכוסה, למאן דבעי בה העמדה והערכה, והא דמטמא טומאת אוכלין, הוא משום דהוי כנראתה שעה אחת להיתר אכילה, ומטמאה משום שהי' לה שעת הכושר, ומשום דלטומאת אוכלין לא בעינן דין שחיטה ראוי', אם כן מאי פריך מינה לאותו ואת בנו דבעינן בי' דין שחיטה ראוי' דומיא דטבוח טבח והכן, והכא דבאמת אין לה פדיון הרי אין זה שחיטה ראוי' וכמו שכתבנו גבי כסוי אלא דלטומאת אוכלין סגי בהיתר אכילה אבל איך מייתי מינה לאותו ואת בנו. אבל אין בזה קושיא. דכל עיקר דברי הרשב"א הנ"ל הרי הם רק לתירוצו דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר, דגם קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, ופרה אף דישראל בטהורה היא ומפרכסת שלה אינה כחי', ואינה בת העמדה והערכה, אפילו הכי מטמאה טומאת אוכלין, משום דהוי כנראתה שעה אחת לאכילה, דבלאו הכי לא הוי אמרינן בה מפרכסת אינה כחי', ולכן אף דבאמת אין לה פדיון, מטמאה טומאת אוכלין, ולטעם זה באמת לא הוי שחיטה ראוי', משום דלא הוי דומיא דטבוח טבח והכן. וכמו דפטרינן מהאי טעמא עוף של קדשי בדק הבית מכסוי. מיהו כל זה למאן דסבר דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, ור' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו. אבל לר' שמעון עצמו דסבירא לי' בקדשי בדק הבית דאינם בכלל העמדה והערכה, ואית לה פדיון גם לאחר פרכוסה, לדידי' הרי מטמאה טומאת אוכלין גם בלי טעמא דהי' לה שעת הכושר, והוי גם שחיטה ראוי' דהיתירה היתר עולם ומקשה שפיר דשחיטת פרת חטאת לר' שמעון עצמו הוי שחיטה ראוי'. והא דמייתי הש"ס להך ברייתא ולא מקשה פשוט דלר' שמעון דקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, הויא שחיטת פרה שחיטה ראוי', הרי זה קשה גם בלא דברינו, דאחרי דר' שמעון סבירא לי' פרה קדשי בדק הבית היא וגם ס"ל דקדבה"ב לא היו בכלל העוה"ר, הרי הי' יכול להקשות מדר"ש אדר"ש גם בלאו ברייתא זו. ונראה דלהכי מייתי לה להך ברייתא כדי לאוכוחי דלר"ש יש פדיון לפרה גם כשנשחטה כהלכתה ולאפוקי מהתוספתא דמייתי בשבועות (דף י"א) שחטה על גבי מערכתה אין לה פדיי' עולמית וכתבו התוס' בבבא קמא (דף ע"ז ע"ב) דאסור מן התורה ור' שמעון פליג, ומייתא ברייתא כצורתה, כדאמר ר' שמעון לדבריהם דרבנן, ומסיק מדריש לקיש, עיין פרש"י דזהו שחידש שנפדית אפילו בנשחטה כהלכתה וממילא קשה לר'