נאות יעקב סו

מחמת מום כזה שאין עליו דין מום כלל. דהרי מחמת שארי פסולים אינה נפדית כמו אם נטרפה, דאין לה פדיון אלא דוקא במום, ומשום הכי כל שלא הי' עליו דין מום מעולם לא איתחזי לפדיון]. ומורי שארי הגאון החסיד רי"ד זצללה"ה הקשה על דברי התוס' האלו בבית הלוי חלק א' סימן מ"ו, מהא דאמרינן בחולין (דף ל"ז) דליכא נבלה דלא הוי מסוכנת פורתא מעיקרא, והרי מסוכנת אסורה לגבוה כדאמרינן בברייתא פרט לחולה ולזקן, ואם כן גם קודם שנתנבלה כבר נאסרה לגבוה משום חולה, ובאופן דשוויא גיסטרא דאמרינן שם בגמ' דלא הוי מסוכנת קודם שנתנבלה, הרי כבר נאסרה לגבוה משום בעלת מום, ואם כן בכל אופן לא ניתוסף איסור לגבוה על ידי שנתנבלה, דכבר אסורה ועומדת לגבוה אי משום חולה אי משום שעלת מום. ולהנ"ל אתי שפיר, דבבעל מום של חולין הרי אין איסור לגבוה, וגם חולה לא עדיף איסורי' למזבח מבעל מום, דמיעוטא דחולה וזקן ומזוהם, הוא מקרא דכל מום רע, כדאיתא בסיפרי פ' ראה, עיין ברמב"ם פרק שני מהלכות איסורי מזבח הלכה ו' ובפי' המשניות בבכורות בפ' על אלו מומין] ואם כן בין בדשויא גיסטרא בין בנבלה דעלמא דהוי מסוכנת פורתא מעיקרא, לא נאסרה לגבוה קודם שנתנבלה, דאין איסור בעל מום בבהמת חולין, וגם משום חולין בעזרה אין בה כדכתיבנא דהתוס' סבירי להו דשארי הבאות אין בהן איסור דאורייתא בחוב"ע, והוי נבלה מוסיף. וגם בבהמת קדשים הרי כבר כתבנו דמשעה שמתה אין בה עוד משום איסור בעל מום, ואין איסורה לאחר מיתתה לגבוה, אלא משום נבלה, ואם כן בכל אופן הוי נבלה מוסיף לגבוה. אולם גם חוץ לדרכנו נוכל ליישב קושית הגאון רעק"א מבעל מום וקושית הבית הלוי הנ"ל. דבחולין (דף צ') אמרינן אימר דשמעת לי' לר' יהודא בטמאה דאיסור לאו קדשים דאיסור כרת מי שמעת לי', ופירש רש"י דעל ידי קדשים בא לידי כרת כגון אכלו בטומאה או פגול ונותר הרי דמקרי חומר לענין איסור חל על איסור מה שיכול לבא לידי איסור חמור, אף על פי שעתה אין בו אותו חומר, והכי נמי לענין מוסיף דאם יכול לבוא לידי הוספת איסור על ידי האיסור השני, אם גם במקרה הוי גם זה איסור מוסיף וכמדומה שכן העיר שם בתשובת הגרעק"א הגאון בן המחבר בישוב קושיתו הראשונה] ואם כן יש לומר דקושית התוס' בזבחים תיקום אליבא דמאן דאמר בבעלי מומין דאם עלו לא ירדו, דלדידי' הוי מוסיף באיסור נבלה על בעל מום, לענין אם עלו ירדו, וכיון דאקרא קיימינן, הרי תקשה למאן דאמר זה, למה לן קרא דיבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב. וכמו כן מיושבת קושית הבית הלוי ממסוכנת, דלמאן דאמר בבעלי מומין אם עלו לא ירדו, הוא הדין למסוכנת דאתיא מקרא דכל מום רע ודינה כבעל מום וכמו שכתבנו לעיל, והוי נבלה מוסיף לענין דאם עלו ירדו וכי תימא התינח קושיתם בזבחים דאקרא קאי, ושפיר יש לומר דקושיתם תיקום למאן דאמר בבעלי מומין אם עלו לא ירדו, אבל קושיא כזאת הרי הקשו התוס' על סוגית הש"ס בחולין (דף ק"א ע"א) באיסור נבלה על איסור גיד דקרי לה הש"ס איסור כולל, והקשו דהוי איסור מוסיף לגבוה, והתם הרי תשאר קושית הבית הלוי, דכל נבלה הוי מסוכנת פורתא מעיקרא או בעלת מום שנאסרה כבר לגבוה ולא הוי בנבלה שום מוסיף ומאן לימא לן דהך סוגיא אתיא כמאן דאמר בבעלי מומין אם עלו לא ירדו. וקושית הגרעק"א לא קשה הכא דהרי אין לאוקמי דברי חכמים בבעלת מום דוקא, אבל קושית הבית הלוי תיקום גם הכא] גם זה ניחא, דבברייתא דנבלה על גיד, איירי בה ר' מאיר ור' יהודא, ותרוויי' סבירי להו כר' עקיבא דבעלי מומין אם עלו לא ירדו, כמבואר במנחות (דף ע"ט ע"א) יעו"ש היטב בפרש"י, והוי לדידהו נבלה מוסיף על בעל מום ועל מסוכנת וכנ"ל. ושפיר הקשו התוס'. ועוד יתיישב לנו בזה מה שכבר העירו האחרונים בסתירת שני דבורי תוס' בענין זה. דבזבחים ובחולין כתבו התוס' דאיסור נבלה על חלב וגיד הוי מוסיף לגבוה, וביבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אמר הקשו, דמהא דאמרה תורה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, מוכח דהקל חל על החמור באיסור כולל, הרי דקרו לה איסור כולל. ועיין בשער המלך פרק י"ז מהלכות איסורי ביאה. ולדברינו הסתירה מיושבת בלי פקפוק, דבזבחים תיקום קושיתם למאן דאמר בעלי מומין אם עלו לא ירדו, דלדידי' למה לן קרא דנבלה חל על חלב, הא הוי מוסיף. וכן בחולין דקאי שם אליבא דמאן דאית לי' כר' עקיבא, הקשו שפיר דהוי מוסיף וביבמות (דף ל"ג) הקשו בהיפוך, דלדידן דלית לן כר' עקיבא בבעלי מומין, ולא הוי נבלה מוסיף וכקושית הבית הלוי, משום דכל נבלה כבר אסורה ועומדת אי משום מסוכנת אי משום בע"מ, והוי רק איסור כולל. הרי יהא מוכח דבאיסור כולל חל איסור קל על איסור חמור. ואתי שפיר היטב. סימן ט יישוב לקושית בית הלוי בסוגיא דגזיר (דף כ"ט) ושייך להסימנים הקודמים. בנזיר (דף כ"ט) ר' יוסי ב"ר יהודא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק כו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה מביאה קרבן ונאכל אמרת לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד (חולין בעזרה] תאמר בנקבה ששני איסורין חולין בעזרה ונבלה] והקשה מורי שארי הגאון החסיד מאור הגולה ר' יוסף דובער זצללה"ה דהרי גם בהבאה לחידה איכא תרי איסורי בנקבה, דכיון דמליקתו נבלה, הא עובר משום מכניס שרץ למקדש דהוי בלאו וגם בכרת כמבואר בסוף מסכת עירובין, עיין בספרו חלק א' סימן ב'. ומשום זה יצא לדון בדבר חדש, דבנבלת העוף אין חייב עלי' משום מכניס טומאה למקדש, דכיון דאין לה לא טומאת מגע ולא טומאת משא, וכל טומאתה הוא רק בבית הבליעה, אין עלי' דין טומאה כלל, כל זמן שאינה בבית הבליעה. עד כאן תוכן דבריו א) והנה אם כי התירוץ נחמד, אבל נראה לי להעיר עליו מהא דאמרינן בחולין (דף קכ"א ע"א) דישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה מפרכסת שלהן מטמאה טומאת אוכלין וצריכה הכשר. ופרכינן מאי שנא מנבלת עוף טהור דאין צריך הכשר משום שסופו לטמא טומאה חמורה אמר חזקי' הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על פחות מכזית. ופרש"י שאני מתניתין דבמפרכסת קיימינן שעדיין אין בה טומאה חמורה, וסופה נמי שמא לא תבא לידי טומאה חמורה, שהרי הוא יכול לגוררה לגירורים דקים פחותים פחותים מכזית עד שתכלה כולה ושוב לא תטמא טומאת נבלות, אבל נבלת עוף טהור כבר מתה וראוי' לטמא טומאה חמורה עד כאן לשונו. ואם נאמר כדעת הגאון ז"ל דנבלת העוף כל זמן שלא נכנסה בבית הבליעה, אין עלי' שם טומאה כלל הרי שוה היא ממש למפרכסת אחרי שגם היא עדיין אין בה טומאה חמורה כל זמן שלא נכנסה לבית הבליעה. ורק כשתבוא בבית הבליעה תבוא