נאות יעקב קנד

א) חזינן לדעת התוס' דגם לרבנן דר' יוסי, כשראתה ביום השביעי לספירתה, לא אמרינן דגם מקצת היום שלפני הראיי' חשוב כאינו נקי מחמת הראיי' שאחר כך, אלא דאתינן עלה מטעם סתירה, דכל שראתה ביום השביעי הראיי' סותרת מקצת היום שלפני', כמו שסותרת כל הימים הקודמים. ובזה הוא דנחלקו רבנן על ר' יוסי, דלר' יוסי לא סתרה עוד הראיי' של יום השביעי, דמטעם מקצת היום ככולו אמרינן שנגמרה כבר כל ספירתה והוי כרואה ביום השמיני, ולרבנן סתרה ראייתה שבכל היום השביעי, דכולי האי לא מהני הטעם דמקצת היום ככולו, שלא תסתור עוד אחר כך, אבל לכולי עלמא לא אמרינן דמחמת הראיי' חשוב גם מקצת היום שלפניה כאינו נקי, והוי כלא ספרה אותו היום כלל. וזה מוכרח מקושיתם בראש השנה גם לרבנן. דאם נאמר דלדידהו כל שראתה ביום השביעי הוי כולו כאינו נקי, ואינו עולה למנינה גם בלי טעמא דסתירה, וטעמא דסתירה אצטריך לן רק לסתירת הימים הקודמים, אבל יום הראיי' עצמו הוי כולו כאינו נקי, וזהו טעמם דלא אמרינן בי' מקצת היום ככולו כמו לר' יוסי. הרי אין התחלה לקושיתם בראש השנה לרבנן דנימא מקצת היום ככולו בתחלת ספירתה כמו דאמרינן בסופה, כיון דגם בסופה כל שראתה אחר כך, אינו עולה עוד מקצת היום שלפני הראיי' מטעם דהוי אינו נקי, ולא מטעם סתירה, ואיך יעלה בתחלתן המקצת שלאחר הראיי', דאי מיחשב לאינו נקי המקצת שלפני הראיי' כל שכן דהוי אינו נקי המקצת שלאחר הראיי', והרי דמי בזה תחלת ספירתה לסופה ומאי הקשו. אלא דדעתם דכשראתה ביום השביעי, הוי אותו המקצת שלפני הראיי' כיום נקי, גם לרבנן דר' יוסי, אלא דהראיי' שאחר כך סותרת אותו כמו שסותרת כל השבעה, ולכן בתחלתן דעל מקצת היום שלאחר הראיי' אין מקום לסתירה מחמת הראיי' הקודמת, הקשו שפיר דמקצת סוף היום יעלה לספירתה. ותירצו דמקצת היום שלאחר הראיי' לא דמי להמקצת שלפני', דלאחר הראיי' אינו עוד נקי ואינו עולה גם בלאו טעמא דסתירה, מה שאין כן בסופן דהמקצת שלפני הראיי' מיחשב ליום נקי, ולכן אנו צריכין לטעמא דסתירה. וזה פשוט. ומדברי הרא"ש בפרק בנות כותים, לכאורה נראה דגם מקצת היום שלפני הראיי' מיחשב לאינו נקי. דהרא"ש ז"ל כתב שם דעיקר סתירת שכבת זרע הוא משום דלא מקרו נקיים, ולא דהוי בגדר סתירה אלא דזה היום הוי אינו נקי. ואם כן מוכרח דגם מקצת היום שלפני הראיי' חשוב אינו נקי, דאי לאו הכי כיון דסתירה אין כאן אלא דלא הוי נקי, אם כן מקצת היום שלפני הראיי' דחשוב נקי יעלה לספירה, משום דמקצת היום ככולו. ומה שמפסיק אחר כך סוף היום שאינו נקי, מה איכפת לן בהפסק של טומאת קרי כיון דאין בה דין סתירה. ואחד מידידי רצה לדחות דהא דמקצת היום ככולו לא אמרינן לי' באמצע הספירה, אלא או בתחלתה או בסופה, ובסוף הספירה הרי באמת לא סתרה שכבת זרע ביום השביעי לדברי הרא"ש, ועולה מקצת היום גם אם ראתה אחר כך. אכן הדבר מפורש להיפוך בנדה (דף ל"ג) דאהא דפרכינן ואנן נמי נספרי' דקיימא לן מקצת היום ככולו אמר רבא אם כן שכבת זרע דסתר בזיבה היכי משכחת לה והא מקצת היום ככולו. ומאי קשיא נימא שאני שכבת זרע דבאמצע המנין ולא אמרינן בי' מקצת היום ככולו, [וביותר להרא"ש דביום השביעי באמת לא סתרה שכבת זרע. ואולם גם אי לא נימא כהרא"ש קשה דהרי פריך היכי משכחת לה לשכבת זרע דסתרה, והרי משכחת לה דסתרה באמצע ימי ספירתה] מה שאין כן בתחלת ספירתה. הרי מפורש דאין שום מקום לחילוק זה. וכן מתבאר בנזיר (דף ט"ו) דאמתניתין דהריני נזיר לכשיהי' לי בן ונזיר מאה יום נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן. והוא מטעם מקצת היום ככולו. ולדבריו התינח מה שעולה מקצת היום להנזירות השניי' דלכשיהי' לי בן, דהוי בתחלת מנינה, אבל איך עולה מקצתו לנזירות המאה דהוי באמצע המנין. הרי דאין בזה כלום. ומוכרח מהרא"ש דגם מקצת היום שלפני הראיי' מיחשב לאינו נקי. אכן באמת אי אפשר לומר כן בדעת הרא"ש, ואדרבה מדבריו אלו עוד מוכח ההיפוך. דהרי מטעם הנ"ל דאין קרי סותר, כתב דהרואה קרי או הפולטת שכבת זרע ביום השביעי, אין בזה עוד סתירה של כלום, דכבר שלמו הנקיים, ומטעם דמקצת היום ככולו. ואי דיום הראיי' הוי כולו אינו נקי, הרי לא שלמו עדיין הנקיים כלל, דכל שראתה ביום השביעי, הרי איגלאי דהוי כולו אינו נקי וחסר יום השביעי לספירת הנקיים. ואם כן מוכרח להדיא גם מדברי הרא"ש דמקצת היום שלפני הראיי' חשוב ליום נקי וכדעת התוס'. והא דסתרה שכבת זרע יום אחד בתוך הספירה, ולא אמרינן דבמקצת היום שלפני הראיי' כבר עלה היום כולו לספירתה, בעל כרחין דגם לה להרא"ש יש בזה משום סתירה וכמי שכתב דעיקר סתירת שכבת זרע הוא משום דלא הוו נקיים, הרי דמשום סתירה נגע בה. ומה דלא סחרה גם ביום השביעי לאותו היום, מוכרחין אנו לפרש בכוונתי, דהרי עיקר הסתירה הוא משום הפסק, וכדדרשינן ואחר תטהר שלא חהא טומאה מפסקת. ובזיבה הוי הסתירה מחמת עיקר טומאת הזיבה המפסקת, וזה שייך גם ביום השביעי, אבל בשכבת זרע אין הסתירה מחמת הפסק טומאת קרי, דהא דשלא תהא טומאה מפסקת ביניהן, לא אמרינן כן אלא בטומאת זיבה, אלא דהסתירה הוי מה שהפסיק בנתים מקצת יום שאינו נקי, וזה לא שייך ביום השביעי דלא בעינן למספר תו, וטעם הדבר עוד צריך הסבר. אבל על כל פנים ממה דלא סתרה שכבת זרע ביום השביעי להרא"ש, הרי מוכרח להדיא דמקצת היום שלפני הראיי' מיחשב לנקי אלא דהראיי' סותרת אותו וכדעת התוס'. ב) ולכאורה יש להקשות לפי זה, בזב דמטמא בראיות ובימים. איך מיחייב קרבן בראייות שבימים. דהרי הזב משראה שתי ראייות צריך ספירת שבעה נקיים, ומכנכנס היום השלישי בטהרה, כבר עלה לו מקצת אותו היום לספירת יום אחד, מטעם מקצת היום ככולו, וכשראה אחר כך ראוי שלישית, הרי המקצת שלפני הראיי' דין יום נקי עליו, אלא דהראיי' סתרה אותו, כמו ברואה ביום שביעי דמקצת היום עלה לספירה, אלא דהראיי' סותרת, כמו שכתבו התוס' והרא"ש. ואם כן תקשה לן איך מצטרפת ראיי' שלישית זו לחייבו בקרבן, והרי בכריתות (דף ח') אמרינן דכל ראיי' שסותרת אינה מביאה לידי קרבן, והכי נמי בראייות שבימים, דהראיי' השלישית סותרת תמיד לספירת יום אחד איך מביאה לידי קרבן. וליכא למימר דכיון דידעינן מקראי דזב מטמא בראייות ובימים, הרי גלי רחמנא בראיי' השלישית באופן זה, שמביאה לידי קרבן אף שסותרת. דזה אינו חדא, כיון דעיקר הדבר דכל ראיי' שסותרת אינה מביאה לידי קרבן אינה אלא מילתא דסברא ואין לנו על זה למוד מקראי, הרי אית לן למימר דמדחזינן הכא מקראי דראיי' שלישית מצטרפת לקרבן אף שסותרת, נילף מינה דגם בעלמא כל ראיי' שסותרת מביאה לידי קרבן. ועוד דטומאת זב בימים משכחת לה גם באופן דלא סתרה הראיי' השלישית כלל, כגון ברואה שני בין השמשות דלא נכנס היום השלישי בטהרה, וכדאמרינן כהאי גוונא לר' יוסי בפסחים (דף פ"א) ובנזיר (דף ט"ו), ואם כן כל שראה הראיי' השלישית באמצע היום באופן שסותרת, הרי תקשה לן איך מצטרפת לקרבן.