נאות יעקב קטו

לעיקר החיוב, ויש לומר דכל כי האי גוונא הוי מחוסר מעשה אף בגוונא דתלישה, כיון דהמעשה חסרה לגוף החיוב, ולא דמי למחוסר תלישה בעץ הנעוץ דלא חשיב מחוסר מעשה, דהתם אין תלישת העץ חסרה כדי לחייבו בקבורה, דגם כשהוא נעוץ הי' עליו החיוב קבורה לתולשו ולקוברו, והתלישה אינה חסרה אלא לקיום מצות קבורה בפועל, ואנן הוא דבעינן למפטרי' מחיוב קבורה משום זה גופא דהוי מחוסר מעשה לקיום המצוה. ובהא הוא דאמרינן דתלישה שאינה ממחובר אין זה חשוב חסרון מעשה למעט מחיוב קבורה שהי' עליו לולא טעם זה. וזהו רק משום שהתלישה אינה צריכה לעיקר החיוב, אבל מעשה הפדיון שצריכה לעיקר החיוב כי היכי דליהוי שחיטה ראוי', היי מחוסר מעשה, [ובגט דלא מיפסל כשהוא מחוסר הקנאה אף דההקנאה חסרה להכשר הגט, דבלא ההקנאה אינו ראוי לגרש בו, לפי שאינו של המגרש, היינו משום דהתם לא ממעטינן אלא דומיא דוכתב ונתן שתהא המעשה חסרה בגופו של גט, ולכן לא הוי ההקנאה כמחוסר מעשה אף שחסרה לגוף ההכשר של הגט. ומזה קשה באמת לפדיי' דהוי מחוסר מעשה, וכהקושיא שבתחלת דברינו, אלא דאנן קיימינן השתא, דממתוסר תלישה דסנהדרין לא קשה למחוסר פדיון דהכא] וכל זה במחוסר פדיון שבקדשי בדק הבית, אבל מחוסר גרירה דקדשי מזבח שאין שם הטעם דשחיטה שאינה ראוי', אלא דבעינן למפטרי, מטעם חסרון הגרירה לקיום מצות כסוי בפועל שאינו יכול לכסותו כל זמן שהדם על המזבח, משום שאין לו עפר תחתיו, ומשום הכי הוא דבעינן למפטרי' מעיקר החיוב, אבל לולא טעם זה הי' מחוייב בכסוי גם קודם שגיררו, דאחר שקיים מצות הזאתו על קיר המזבח, הרי כבר מוטלת עליו מצות כסוי, ומחיובו הוא שיגררנו ויכסנו, נמצא דאין הגרירה חסרה כאן אלא לקיום המצוה בפועל, ולא לעיקר החיוב, והוי דומיא דתלישה של עץ הנעוץ גבי קבורה. ואהכי קשה לן מאי שנא גרירה מתלישה דלא חשבינן לה למחוסר מעשה. לפיכך אני אומר דהכא פירוש אחר לדבר, דבאמת בכל מקום דממעטינן כי האי גוונא דיצא זה שמחוסר מעשה, הרי קאי המיעוט על כל האמור בענין, כמו גבי גט דבמחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה, פסול הגט כולו הכתיבה והנתינה, וכמו דממעטינן בסנהדרין (דף קי"ב) שער נשים משריפה בעיר הנדחת, הרי נתמעט ממיעוט זה כל דין השריפה האמור באותו ענין. אבל הכא בושפך וכסה דממעטינן יצא זה שמחוסר פדי' או שמחוסר גרירה, הרי לא קאי זה המיעוט אלא על וכסה, דלהשחיטה אין זה נוגע כלום בין שיש אחרי' חיוב כסוי בין כשאין אחרי' חיוב כסוי, והרי זה מיעוט למחצה. וכן הא דממעטינן בנזיר (דף מ"ה) מוגלח ולקח את שער ראש נזרו, יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה, הרי פירושו נמי שהגילוח יהי' באופן כזה שלא יהא חסר אחריו אלא לקיחה ונתינה, ונוגע מיעוט זה גם לוגלח דכתיב בקרא. אבל הכא לא שייך גם זה בנוגע להשחיטה, דהיינו שיהא צריך לשחוט באופן שלא יהא חסרון פדי' להכסוי, דהשחיטה יכולה להיות בכל אופן שהוא, ולא שייך מיעוט זה אלא בנוגע להכסוי לחודי'. ולכן נראה לי דהכא הכי פירושו, דהסמיכות דושפך לוכסהו מורה לן שחיוב הכסוי צריך לחול עליו מיד כששפך, וכל שבאותה שעה לא מצי חייל, לא חייל עוד אחר כך. ולכן בדם קדשים, דבמקום שנשפך על המזבח, אי אפשר לקיומי בי' מצות כסוי. וכיון דהמצוה מוטלת עליו לשפוך דמו על המזבח, באותו מקום דלא חזי לכסוי, הרי אין עליו מצות כסוי תיכף בשעת שפיכה, דבשעה זו הרי מוטלת עליו מצות הזאת הדם דוקא במקום דלא חזי לכסוי, ואיך נאמר שמחוייב בכסוי בשעה שמחוייב במצוה אחרת המונעת למצות כסוי. ולכן כל שאין עליו החיוב כסוי בשעת השפיכה, לא מיחייב עוד אחר כך, ולא איכפת לן אם חסרון הגרירה אין עליו דין מחוסר מעשה על פי הדינים שלפרט זה, דזה הי' שייך אם היינו דנין שמחמת עצם חסרון המעשה לא יתחייב עוד בכסוי לעולם, אבל עכשיו שאנו דנין דבעינן שיחול החיוב בעת השפיכה, הרי כל דלא חייל החיוב באותה שעה, יהי' מאיזה טעם, לא מיחייב עוד אחר כך, ואם כן מה איכפת לן דהגרירה אין דינה כמחוסר מעשה, אחרי דמכל מקום לא נתחייב מיהת בכסוי בשעה ששחט, ותו לא מיחייב גם אחר כך. והא דנקט לטעמא דמחוסר גרירה, אף דאין הטעם הפוטר משום חסרון המעשה אלא משום שלא נתחייב בשעת שפיכה, היינו שאם לא הי' כאן חסרון גרירה והדם הי' נשפך במקום הראוי לכסוי, הרי הוי דינו באמת כנתחייב בכסוי תיכף בשעת שפיכה, דכן הוא מצות כסוי לכסותו לאחר שנשפך, ומה שמקיים הכא בשפיכתו גם מצות הזאתו, מאי חסרון הוא זה למצות כסוי. אבל כיון דמצוה עליו לשופכו במקום כזה ששם אינו ראוי לכסוי, הרי לא נוכל עוד לומר דתיכף בשעת שפיכה חל עליו החיוב כסוי, אחרי דבאותה שעה גופה חלה עליו מצות הזאה המונעת למצות כסוי. נמצא דהעיקר מה שפוטר חסרון גרירה בדם קדשים מכסוי, אין זה מחמת חסרון גוף הגרירה, אלא לפי שיש עליו מצוה לשופכו בתחלה במקום דלא חזי לכסוי כי אם על ידי גרירה, דמחמת זה לא חייל עליו החיוב כסוי בעת השפיכה, וכל שאינו מתחייב באותה שעה לא מיחייב תו אחר כך, דמהאי טעמא לא איכפת לן מה דהגרירה אין דינה כמחוסר מעשה וכנ"ל. ולפי זה יש לתרץ קושית התוס' מדם הניתז דיפטר מכסוי משום דהוי מחוסר גרירה, דאחרי דגוף הגרירה אין דינה כמחוסר מעשה כלל, ומה שפוטר בדם קדשים, הוא רק משום דמחמת זה לא חל עליו החיוב כסוי בשעת שפיכה, אם כן זהו רק בדם קדשים שיש עליו מצוה לשופכו מתחלתו במקום דלא חזי לכסוי, אבל בדם הניתז שלא הי' עליו מצוה להתיזו במקום דלא חזי לכסוי, אם כן אין זה מה שניתז במקרה מונע לחיובו בשעת שפיכה, אלא דמשום חסרון מעשה זו בעינן למפטרי' כמו דפטרינן בעץ מחובר מקבורה, ואם כן אין בזה כדי פטור כיון דגרירה לא הוי מחוסר מעשה כלל, והוי כתלישה בעץ הנעוץ דלא פטרה. ואולי זהו גם כן כוונת הראשונים בתירוצם דאם לא הי' ניתז לא הי' צריך גרירה, פירוש דבכל דם הניתז הרי לא היתה עליו מצוה להתיזו לכתחלה במקום דלא חזי לכסוי, נמצא דחיוב הכסוי חל עליו בשעת שפיכה, ובאופן זה אין חסרון הגרירה פוטרו כלל, גם לולא הטעם דכבר נתחייב בכסוי שכתבנו, אלא משום דהגרירה אין דינה כלל כמחוסר מעשה. ובאופן זה יש ליישב הקושיא שהקשו על הר"ן ממחוסר פדי' דלא חשיב חסרון כיון שאינו בגוף הדם. דהכא עיקר הפטור אינו משום חסרון מעשה הפדיון, אלא משום דלא חל עליו החיוב כסוי תיכף בשעת שחיטה, דהרי גם גרירה אף שהיא בגופו של דם אין זה חשוב חסרון מעשה בעלמא כל כי האי גוונא דדרשינן הכי, ואפילו הכי פוטרתו הכא משום דלא חל החיוב בשעת שפיכה, אם כן הוא הדין בחסרון פדי', דכיון דלולא הפדי' שחיטה שאינה ראוי' היא, הרי לא חל עליו החיוב כסוי תיכף בשעת שחיטה. מה שאין כן בגט דאין לומר דמה שנתמעט מחוסר קציצה, פירושו שצריך שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה, ואם אינו ראוי באותה שעה לא מיתכשר תו, ולכן בהי' מחובר דאינו ראוי לגרש בו ממיעוטא דספר פסול גם כשקצצו אחר כך. דאי אפשר לומר כן, משום דממיעוטא דמחוסר קציצה הרי ממעטינן גם כשראוי לנתינה קודם שנקצץ, כדחזינן בקרן של פרה שאם קצץ את הקרן פסול משום מחוסר קציצה, אף על גב שראוי לגרש בו כמו שהוא, בנתינת הפרה כולה. והראשונים