נתיב מאיר צט

כשיטת הערוך ולפ"ז י"ל דסכין מושכתן שייך אם לקח הגזבר זה לתמיד וזה למוסף או דיחיד מסר לצבור לזה לתמיד והקריבו את של תמיד לקרבן מוסף קודם, ובדיעבד כשר וכה"ג אמרינן סכין מושכתן ולא היה השחיטה בשינוי קודש משום דבעת שחיטה נתהוה לקרבן מוסף משום סכין מושכתן וכן אם שחט לתמיד קודם את מה שקבע לקרבן מוסף יהא כשר משום דסכין מושכתן וכו' ולא הוה שינוי קודש. (אבל אי לאו דסכין מושכתן היה שינוי קודש כה"ג נמי כיון שבדיעבד כשר קרבן מוסף קודם תמיד) אך זה יהא שייך דסכין מושכתם יעשה לקרבן אחר דוקא אם הצבור מחויבים להביא גם את קרבן האחר היום כאופן הנ"ל ולכן ליכא שינוי קודש אבל אם שוחט לשם קרבן שאינו שייך עתה לציבור דהיינו שאין צריכין עתה להביא כה"ג יהא פסול בשלא לשמה גם בציבור דלא שייך כה"ג סכין מושכתן וכו' ולפז"נ דלא סתרי פסקי רבינו אהדדי דבפסקים מיירי דשוחט לשם קרבן שאין שייך לצבור ולכן שייך פסול דשלא לשמה ובפיה"מ מיירי דשוחט לשם קרבן דשייך לצבור ושייך סכין מושכתן וכו' ולכן כשר וכהנ"ל. הל' מעילה פרק ד. הל' ח

המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו, וקנסו חכמים שיפלו המעות לנדבה וכו' עכ"ל והקשה הא בפסחים צ. אוקימנא הברייתא של מוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום דלא כרי"ו הגלילי משמע דלדידיה מוכר שלמיו וכו' מעשיו קיימים ואלו בפ"ח מהלכות נזקי ממון פסק רבינו כר"י הגלילי שכתב וכל הקדשים שחייבים בהם מעילה אין בהם דין נזקין משמע דבשלמים שאין בהם דין מעילה יש בהן דין נזיקין וקרינן ביה רעהו ודין זה אינו אלא כר"י הגלילי דסבר קדשים קנים ממון בעלים הוא וכו' ואלו הכא פסק דמוכר שלמיו לא עשה ולא כלום ולר"י הגלילי מהני ונראה כמזכי שטרא לבי תרי וצ"ע עכ"ל ונ"ל די"ל כן דרש"י פירש שם פסחים פ"ט: המוכר עולתו להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קרובה אלא לשם בעלים הראשונים ע"כ מזה נראה דחסרון הוא בכפרה כיון שנקבע בשעת הפרשה לשם בעלים זו לא יוכלו בעלים אחרים להתכפר וה"ה בשלמים נמי איכא כפרה (ועיין ברש"י שם ד"ה אמר רבא) וא"כ לא שייך מכירה אפילו לר"י הגלילי כיון דנא יוכלו להתכפר הלוקחים ולמכור לבשר שאח"כ נמי אין שייך כיון שאח"כ אינו שלו ורק משולחן גבוה קא זכי ורחמנא אינה נותנת הבשר אלא לבעל הקרבן דהיינו למיתכפר ולא לאחר (ולמכור אח"כ הבשר נמי אינו יכול כדמוכח מקדושין נ"ב: המקדש בחלקו וכו' בין קדשים קלים אינה מקודשת וה"ה שאינו יכול למכור והקצוה"ח סימן ת"ו כתב שיוכל למכור שלמים שיאכל הבשר אח"כ ותמיה הוא כהנ"ל) א"כ לפי"ז לא שייך מכירה אפינו לר"י הגלילי אך י"ל דמשכחת באופן זה מכירת שלמים דקי"ל דיכול אחד להפריש קרבן להתכפר בה חבירו דאיתא (תמורה ב:) המקדיש מוסיף חומש ומיתכפר יעשה תמורה דהיינו שאחד הפריש להתכפר בה חבירו וא"כ ה"ה שיוכל להתחייב בנדר להפריש קרבן בעד חבירו ובז"נ דמשכחת דאחד הפריש קרבן לעצמו וחבירו התחייב להפריש בעדו קרבן דומה לזה שהפריש לעצמו וא"כ אם מי שהתחייב קונה ממנו אותו קרבן כדי ליתן לו ולקיים נדרו תלוי בזה אם קדשים קלים ממון בעלים יכול למכור וחבירו יכול ניתן לו ויצא נדרו שהתחייב בעדו להביא קרבן דמטעם כפרה אינה חיסרון דכאן יתכפרו הבעלים שהופרש בשבילם הקרבן אבל אם קדשים קלים אינו ממון בעלים ליתא במכירה גם בכה"ג ולפז"נ קושית המ"ל על הרמב"ם דרבינו מיירי בסתם מוכר שלמיו לא כאופן הנ"ל דמלתא דלא שכיחא הוא ולפיכך כתב לא עשה כלום דאפילו לר"י הגלילי נמי לא מהני כיון דלא יוכל להתכפר אחר לכן אין שייך מכירה כהנ"ל, אך מה דאמרינן שם בפסחים דהברייתא דלא כר"י הגלילי משום דלר"י הגלילי משכחת דיכול למכור באופן הנ"ל כגון שהכפרה יהא לבעלים שהופרש בעדם וכו' ומברייתא משמע ליה לאביי דלא עשה כלום בכל גוונא מדלא מפרש דאופן הנ"ל מהני ועיין מנחות נ"ב וניחא שיטת רבינו (אך יש לעיין מדוע לא הביא רבינו הדין דיכול למכור באופן הנ"ל אולי משום דמילתא דלא שכיחא הוא אופן הנ"ל וצ"ע

) ולפז"נ קושית רעק"א בתוספותיו בפ' כל הזבחים שהקשה דהרמב"ם פ"ו מה' פסוה"מ הל' ד' נתערבו קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם בעליו וכו' בד"א בקרבנות נשים שאין בהם סמיכה אבל קרבנות אנשים הואיל וכל אחד צריך לסמוך וכו' הרי אלו לא יקרבו עד שיתן האחד חלק