נתיב מאיר צח

חלוק בין נפרסה חלה מחלותיה לבין יצאת ונטמאה דבנפרסה חלה מחלותיה כולן פסולות אבל יצאת או נטמאה שאר החלות כשירות ואח"כ כתב נפרס לחמה או נטמא או יצא כולהו חד דין להו אלמא דשוי להדדי, ועוד יקשה דהא רבא במנחות וב. דייק שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות הא יצאת הנו דאיכא גואי כשירות ואף דהברייתא מיירי בלחם הפנים מ"מ חלות תודה ילפינן מזה שהיא מנחה כתודה וכן כתב רש"י במנחות מו. בהדיא) א"כ וקשה לרבא מהברייתא דמנחות מו. דשם איתא דחד דין הוא בנפרס ונטמא ויצאת ורבא דייק מהברייתא דלעיל הא יצאת הני דאיכא גואי כשירות וכן עוררו זאת בתוס' שם ד"ה נפרס ולכן נ"ל דשיטת רבינו היא כן דפוסק כרבא דנפרס חלה מחלותיה כולן פסולות אבל ביצאת ונטמאה אין כולן פסולות אך הברייתא דמנחות מו. דמדמי להדדי שם מיירי שנפרס כל החלות וכן יצאת כולה ונטמאה כולה ולכן דמי להדדי ולכן כולן פסולות דכן משמעות הברייתא הכו דאו נימא דדמי לגמרי נפרס ויצא ונטמא א"כ אמאי תני בברייתא בתלתא בבי הוה ליה לשנות כולהו בחדא בבא נפרס לחמה ויצאת ונטמאת עד שלא שחטה דינא הכי ומששחטה דינא הכי ומדקבעינהו בבא מיוחדת לנפרס לחמה וכו' ש"מ דלא דמי לגמרי נפרס ליצאת ונטמא וכחילוק מחלק רבא במנחות יב: (אך הא דלא קבעינהו בחדא בבא נטמא ויצאת אף דדמו להדדי לגמרי י"ל איידי דקבע לנפרס בבא מיוחדת לכן קבע ליצאת ונטמא נמי בבות מיוחדות) ובזה מדוקדק לשון הברייתא דשם איתא נפרס לחמה ויצאת לחמה ולא כתוב חלה אחת משמע כל הלחם וממילא לא יקשה לרבא מברייתא זו דרבא מיירי ביצאת חלה אחת ונפרסה חלה אחת ולכן לא דמי נפרסה ליצאת דבנפרסה כולן פסולות וביצאת ונטמאת שאר החלות כשירות דהלימוד הוא בנפרסה מקדש קדשים היא מלחם הפנים אבל לא ביצאת וכו' (וההסבר הוא דבנפרס הוא חיסרון בכל החלות דצריך שיהא כל הי"ב חלות שלימות ואי אחת אינה שלימה הוה חיסרון במספר כל החלות אבל יצאת וכו' אינה חסרון בשאר החלות ולכן כשרות שאר החלות) ובז"נ שיטת רבינו דמתחלה הביא שנפרסה חלה מחלותיה כולן פסולות יצאת החלות יכו' שאר החלות כשירות דבחלה אחת היה חילוק בין נפרסה ליצאת וכו' וכהנ"ל ואח"כ הביא נפרס לחמה או נטמא וכו' וכתב לחמה ולא כתב חלה משמע כל החלות יצאו נטמאו נפרסו ואז יהא דין אחד לנפרס ויצאת ונטמא וזהו דברי הברייתא דמנחות (מו.) ומה שהביא מתחלה נפרסה חלה אחת מחלותיה וכו' זהו דברי רבא דמנחות יב: ופוסק רבינו כרבא וגם כהברייתא וניחא שיטת רבינו דלא סתרי אהדדי וגם יסולק השגת הראב"ד וגם לא יקשה לרבא מהברייתא. שם פרק ט"ו הל' א

כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וכו' והקשה רע"א בתוספותיו על המשניות דרבינו סותר בפסקיו מה שכתב במשנה ריש זבחים בפיה"מ שלו וז"ל שם כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים וכו' וממה שאמר לבעלים תבין שאינו מדבר אלא בקרבנות שיש להן בעלים ידועים אמנם קרבנות הצבור אין פוסלת אותן שחיטה שלא לשמן שכך אמרו חז"ל קרבנות הצבור סכין מושכתן לכמות שהן עכ"ל אלמא שבפיה"מ כתב שקרבנות ציבור אין פוסלת שאם נשחטו שלא לשמן ובפסקיו כתב שפסול שלא לשמה איכא נמי בקרבנות צבור והניח בצ"ע ועוד הקשה מזבחים ד' דאמרינן שם מה לשינוי קודש וכו' וישנו בצבור כביחיד אלמא דדין שינוי קודש איכא גם בקרבן ציבור אך ע"ז י"ל דהרמב"ם כתב רק דבשחיטה דקרבן צבור ליכא פסול דשלא לשמה דסכין מושכתן וכו' ולא בשאר עבודות וסוגית הגמרא י"ל דאזלא לשאר עבודות דפסולה בקרבן צבור אם עשה שלא לשמה אך קושיא הראשונה תקשה ונ"ל דשיטת הערוך הובא בתוס' זבחים ו: ד"ה סכין וז"ל סכין מושכתו למה שהן פירוש למה שהן אם תמידין אם מוספין סכין מושכתן להיות כן וכו' שכך מתנה עליהן לב ב"ד אע"פ שאמרו שהן תמידין (פי' שלקחתו לשם תמיד) אם ירצו להקריבו לשם זבח אחר רשאי לפי שבזמן שמשך הסכין לשחיטת התמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה הסכין לשל מוסף הרי הוא מוסף ע"כ ואיתא בתוס' ריש עירובין ד"ה שלמים אף דתמיד של שחר הוא קודם לכל הקרבנות מ"מ אם שחט קרבן קודם לתמיד של שחר בדיעבד כשר וכן הובא במ"ל פ"א מה' תמידין ומוספין אם הקריב קרבן מוסף קודם תמיד שבדיעבד כשר ובז"נ די"ל דרבינו יסבור