נתיב מאיר צז

אית ליה דהתחלת השחיטה מתחיל לפעול ההיתר ולכן הוה להדם של התחלת שחיטה דין דם שחיטה ומכשיר מיד ולר"ח מספקא ליה בזה אי מתחיל מיד חלות של היתר שחיטה אלא שלא נגמר וכו' ולכן סבר לא אוכלין ולא שורפין אבל אי לא נתקנח הדם וכו' לכו"ע מכשיר כיון שנגמר השחיטה הוה לכו"ע כל מעשה השחיטה מעשה המתיר דהיינו שפועל ההיתר עתה בעת שנגמר גם התחלת השחיטה ונמצא דכל הדם הוא דם שחיטה אבל אי נתקנח הדם בין סימן לסימן לא יוכל להיות עתה למיפרע דם שחיטה לר"ח כיון שדם של שחיטה ליתא עתה כמו שמצינו בחולין (סט:

) לרב הונא דאמר למיפרע הוא קדוש גבי בכור היכא דיצא שליש ומכרו לעכו"ם וחזר ויצא שליש אחר וכיון דנפק ליה רוביה איגלאי מילתא למיפרע דמעיקרא הוה קדוש ומאי דזבין (לעכו"ם) לא כלום זבין ומ"מ קודם שיצא רובו מותר לחתוך אבר אבר ומשליך לכלבים ואמאי הא אח"כ קדוש למיפרע אלא מוכח דאימתי שייך שיחול הקדושה למיפרע אם איתא לקמן רק שמכר לנכרי אבל היכא דהשליך לכלבים שליתא עתה כה"ג ל"א שיחול עתה למיפרע הקדושה ויהא אסור להשליך שמא יצא רובו אח"כ וה"נ ל"ש וניחא פסקו הרמב"ם ולא סתרי אהדדי דלענין שחיטה בחוץ וכו' פוסק דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ולענין הכשר דנתקנח פוסק כר"ח דמספקא ליה דענינים נפרדים הם כהנ"ל אך בה' שחיטה פ"ד ה. יג. הנ"ל שכתב רבינו התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל וכו' פסולה ישנה לשחיטתו מתחלה ועד סוף אבל אם שחט העכו"ם דבר שאינו עושה אותו נבנה כגון ששחט חצי הגרגרת בלבד וגמר ישראל ה"ז כשרה ע"כ והקשה הלח"מ כיון דאם שחט העכו"ם דבר שאינו עושה נבלה כשרה א"כ ע"כ דמה שכתב רבינו שהשחיטה פסולה מיירי דשחט העכו"ם דבר שעושה טרפה כגון מקצת הושט א"כ אמאי תלוי הדבר מפני שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אפילו למ"ד אינו לשחיטה אלא לבסוף נמי פסולה אם שחט העכו"ם מקצת הושט וגמר ישראל ותירץ הלח"מ דאי אמרינן אינה לשחיטה אלא לבסוף יהא הדין אם שחט עכו"ם חצי הושט והשלימו הישראל הוה כאלו שחט הישראל הכל אבל אם שחט העכו"ם כל הקנה והישראל השלים הושט כה"ג לא שייך לאמור כשהשלים הישראל הושט יהא כאלו שחט גם הקנה דאין סימן אחד משלים לסימן האחר דכל סימן הוא בפ"ע וכו' וא"כ צריך רבינו לדין ישנה לשחיטה שמתחלה וכו' אם שחט העכו"ם מקצת הושט וכו' דלאידך מ"ד הוה כאלו שחט הישראל הכל כיון שגמר הישראל ע"כ אך אינו מובן איזה סברא הוא אם השלים הישראל הוה כאלו הוא שחט את הסימן כולו כיון שנטרפה מקודם ועוד אמאי אם שחט עכו"ם סימן אחד והשלים הישראל הסימן השני אמאי לא אמרינן דהוה כאלו הוא שחט הכל ומאי נ"מ ונ"ל דשיטת רבינו הוא כך דאם אינה לשחיטה אלא לבסוף כלומר והתחלת השחיטה אינו פועל בההיתר (רק נבילה לא נעשה בהתחלה כיון דדרך שחיטה הוא כך) אז עכו"ם יהא כשר להתחלת שחיטה דאינו פסול אלא אם צריך להכשיר בשחיטה, אבל אם ישנה לשחיטה מתחילה וכו' ונמצא דגם התחלת ה שחיטה פועל בהכשר ולכן עכו"ם יהא פסול גם להתחלה לכן כתב רבינו פסולה משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכהנ"ל. אבל אם שחט עכו"ם סימן אחד ויגמור ישראל הסימן השני אז יהא פסול לכו"ע דאפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף מ"מ זה נ"א דיהא מכשיר רק סימן האחרון דז"א דגם סימן הראשון הוא חלק מההכשר ופועל הוא בההיתר דהיתר שחיטה היא משני הסימנים ביחד ולכן עכו"ם פסול לשחוט סימן אחד לכו"ע דלהכשיר הוא פסול ואולי זאת היא כוונת הלח"מ. שם פי"ב הל' יד

תודה שנפרסה חלה מחלותיה כולן פסולות יצאת החלה או נטמאה שאר החלות כשירות נפרס לחמה או נטמא או יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם וכו' ואם אחר שנשחט נפרס או נטמא או יצא הדם יזרק והבשר יאכל והלחם כולו פסול וכו' נזרק הדם ואח"כ נפרס מקצת הלחם או נטמא וכו' תורם מן השלם על הפרוס וכו' עכ"ל והשיג הראב"ד א"א במאי עסקינן אם קודם ש שחיטה נפרסה אחת אמאי כולן פסולות יביא מתוך ביתו וימלא וכו' אלא בין שחיטה לזריקה בין נפרס בין יצא בון נטמא הכל פסול דהא כולהו בחד גיונא תני להו ולא תני בהו תורם מן השלם על הפרוס וכו' ע"כ (וכונתו הוא לברייתא במנחות מו.) וקושיתו הוא א"כ אמאי כתב רבינו יצאת החלה או נטמאה שאר החלות כשרות ומ"ש מנפרסה ונ"ל דלכאורא יקשה דהא רבינו סותר את עצמו דמקודם עשה