נתיב מאיר צו

בקצירה כלומר שמצות קצירה בלילה הוא דין בפ"ע או"ד דדין הוא בהקרבת העומר כלומר שצריך לכתחילה להקריב ממה שנקצר בלינה ונראה דאמרינן שם מניין לנקצר ביום כשר ודוחה שבת [הקצירה בלילה] ועיין בתוס' שם ד"ה מניין ת"ל תקריב משמע שהוא דין בהקרבה דהיינו להקריב לכתחילה ממה שנקצר בלילה אבל אם נקצר ביום כשר בדעבד שזהו רק הידור מצוה במצות הקרבת העומר ובז"נ דאיתא במנחות סג: פלוגתא דר' ישמעאל וחכמים ר' ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וחכ"א אחד שבת ואחד חול משלש היה בא ואמרינן שם בגמרא לר' ישמעאל בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא ופירש"י כך משובח הדבר דהוי עשרון מובחר טפי שאין ממציא מכל סאה אנא מעט אותו סלת דק היוצא ראשון ע"כ ובשבת משלש מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה וכו' ורבנן סברי משלש בין בחול בין בשבת ובמאי פליגו ר"ש ורבנן ונראה דר' ישמעאל סובר דהידור מצוה אינו דוחה שבת לכן אע"ג דבחול מחמש דהוה עשרון מן המובחר טפי מ"מ בשבת סגי משלש ורבנן דאמרי דשוה בחול כמו בשבת סברי דהידור מצוה בקרבן ג"כ דוחה שבת וכן פירש"י שם ד"ה אבל דלרבנן עבדינן בשבת כבחול ואי הוה בעי טפי עבדינן אלא דס"ל דבחול נמי סגי בשלשה אלמא דסברי דהידור מצוה בקרבן נמי דוחה שבת ובז"נ דהסוגיא דמנחות עב. אזלא לשיטת ר' ישמעאל (דאמרינן שם נמי וסבר לה כר' ישמעאל) ולכן לשיטת ר' ישמעאל דהידור מצוה בהקרבה אינו דוחה שבת לכן אמרינן שם ואי נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה שבת וכל מצוה שהיא רק לכתחילה אינו אלא כמו הידור מצוה כלומר פרט מהמצוה של הקרבה ולכן אמרינן ג"כ שם כל מצוה שאפשר לעשותה מע"ש אינו דוחה שבת כר"ע אבל אליבא דדינא שהרמב"ם פוסק כחכמים שם ה' י"א דאחד חול ואחד שבת משלש דאלמא דדין של לכתחלה כלומר פרט מהמצוה נמי דוחה שבת ולכן פסק שדוחה שבת ואם נקצר ביום כשר ומה דפסק שם כר"ע בהל' ק"פ כל שאפשר לעשותו מע"ש ל"ק דשם הוא לא בדין של הקרבה גופא אלא בהכנה להקרבה כגון הבאתו מחוץ לתחום לכן לא דחי שבת שאפשר לעשותו מע"ש אבל כאן הוא קצירת לילה הוא דין בהקרבה גופא דהיינו שיקריב מה שנקצר בלילה ולכן דוחה שבת אף שאפשר לעשותה מע"ש ומטעם הנ"ל. הל' פסוה"מ פרק א' הל' י"ח

שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים וכו' פסולין שישנה לשחיטה מתחלתה ועד סוף ע"כ וכן פסק בפ"ד מה' שחיטה ה' י"ג. ולכאורא קשה כי בפ"ו מה' טומאת אוכלין הל' י"ג. כתב השוחט ונתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן ה"ז ספק או מכשיר לפיכך תולין עליו לא אוכלין ולא שורפין ע"כ ומקור הדין הוא בחולין ל"ו. דאיתא שם פלוגתא רבי ור"ח בנתקנח הדם בין סימן לסימן רבי סבר הוכשר דושנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ור"ח אמר תולין דמספקא ליה אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או לא ולכן לא אוכלין ולא שורפין לר"ח וא"כ יקשה דבה' פסוה"מ ובה' שחיטה פסק דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ובה' טומאת אוכלין פסק דספיקא הוא כר"ח וא"כ סתרי פסקי רבונו אהדדי ונ"ל די"ל דשיטת רבינו הוא כן דאיתא בחולין כט: פלוגתא דר"י ור"ל בשחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים אי ישנה לשחיטה מתחלה וכו' ובנתקנח הדם בין סימן לסימן הוא פלוגתא דתנאי רבי ור"ח ובגמרא לא תלי זב"ז ולא פריך לימא כתנאי אמרו לשמעתא ולכן לומד רבינו דשני ענינים נפרדים הם דפלוגתא דר"י ור"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף גבי שחט מיעוט סימנים בחוץ וכו' איפלגי בזה החקירה אי הכשר שחיטה דהיינו מה שמתיר הבהמה הוא רק הגמר שחיטה (ונבילה לא היה בהתחלה משום דדרך שחוטה הוא כך כמו שפירש הרשב"א ריש פ' א"ט) או"ד אם נגמר השחיטה הוה כל השחיטה אפילו ההתחלה הוה חלק מהכשר שחיטה כלומר מהמתיר את הבהמה וממילא אי שחט בחוץ מיעוט סימנים וגמרן בפנים פסולין שישנה לשחיטה מתחלה וכו' ובזה הפלוגתא דר"י ור"ל פסק רבינו דישנה לשחיטה מתחילה וכו' אך אפילו למ"ד דישנה לשחיטה מתחילה וכו' ל"א דהתחלת השחיטה פועל מיד בהיתר שחוטה כלומר דמתחיל חלות ההיתר עתה אלא שלא נגמר אלא בסוף שחיטה דזה אינו ענין לפלוגתא דר"י דיחלוקו רק כהנ"ל אך בחקירה זו אי מתחלת ההיתר מיד בהתחלת שחיטה וכו' זהו מחלוקת רבי ור"ח בנתקנח הדם בין סימן לסימן אי הכשר או לא דלרבי דהוכשר