נתיב מאיר צד

אך לכאורא קשה כיון דהלכה כרב דשחיטה בלילה כשרה בבמה א"כ אמאי צריך הלח"מ לפרש דשחיטה בלילה כשרה בחולין ולכן חייב בלילה אם שחט בחוץ והראב"ד ג"כ למה כתב מה לי חד פסולא מה לי תרי פסולי וכוונתו אפילו הוא פסולה בלילה תיפוק ליה דשחיטת לילה כשרה בבמה דהלכה כרב ממילא חייב דעביד עבודת במה בקרבן כמו בהעלאה אך ז"א דשחיטת חוץ הוא לא מטעם שעשה עבודת במה בקרבן חדא דשחיטה לאו עבודה היא ועוד דשם בזבחים קח. איתא במשנה השוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור וכן הוא בהרמב"ם שם ה' ט"ז ואחד ששחט בחוץ אע"פ שלא נתכוון לשחוט קדשים לה' ה"ז חייב וכו'. ושם פי"ט ה' א' לענין העלאה כתב ואינו חייב עד שיעלה לשם וכו' אלמא דהעלאה בחוץ הוא בגדר דעבוד עבודת במה בקרבן ולכן צריך שיכוון דוקא שיעלה לשם, אבל שחיטה הוא נא בגדר שעשה עבודת במה בקרבן כיון דאפילו בשוחט להדיוט נמי חייב אלא דאסרה שחיטת חוץ מפני שמחסר בזה שחיטת פנים בהקרבן לכן כתב הלח"מ הטעם דשחיטת לילה כשרה היינו בחולין וכן הראב"ד כתב מה לי חד פסולא וכו' וכוונתו אפילו היה פסול שחיטה בלילה ואינו עולה לחשבון מה שכשר בבמה שחיטה בלילה וכהנ""ל דשחיטת חוץ אינו מטעם עבודת חוץ. הלכות תמידין ומוספין פרק ז' הל' ה

אין מביאין מנחה זו אלא מארץ ישראל שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן וכו' והקשה הלח"מ וכן רעק"א במערכה בר"ה דבמנחות פג: איתא במשנה עומר ושתו הלחם אין באין אלא מן הארץ ואמרינן שם פד. כמאן דלא כהאי תנא דתניא ר"ו בר' יהודה אומר לעומר בא מן חוץ לארץ וכו' דקסבר חדש בחו"ל ד"א וכיון ד"א הוא אקריבי נמי מקריבין מחו"ל וכיון דבה' מא"ס פ"י ה' ב' פסק דחדש בחו"ל ד"א א"כ היה צריך העומר ג"כ לבוא מחו"ל והוא פוסק כאן דאין בא אלא מארץ ישראל וכו' ונ"ל דצריך לחקור איך הוא הגדר של היתר העומר לאיסור חדש אם הוא הגדר של הקרבת העומר כמו תרומה כלומר דהיינו שיש חלק גבוה בתבואה וזהו סיבת האיסור ומה שקומץ העומר ומקריב הוא בגדר הפרשה ונתינה לחלק גבוה ובזה הותר האיסור חדש דאע"ג דעומר הוא מן השעורים ואיסור חדש בחמשת המינים הוא מ"מ ל"ק מזה דזהו דין התורה שצריך להביא מן השעורים ולעולם חלק גבוה יש בכל חמשת המינים (מנחות ע) או"ד דהקרבת העומר הוא בגדר מצוה דאי עביד המצוה אז התירה התורה את האיסור חדש ונ"מ יהא דאי הקרבת העומר הוה בגדר נתינה לגבוה וזהו סיבת האיסור חדש מה שעוד לא ניתנה חלק הגבוה לכן אי חדש בחו"ל ד"א ע"כ צ"ל כי גם בתבואת חו"ל איכא חלק גבוה וזהו סיבת האיסור ולכן אקריבי נמי מקריב מחו"ל אבל אי נימא שהוא רק בגדר מצוה ואי מקיים המצוה אז התירה התורה אז לא תליא זב"ז חדש בחו"ל יוכל היות ד"א והמצוה של הקרבה הוא רק מתבואת א"י ונ"ל די"ל דבזה פליגי רב ורבא במנחות ד. דאיתא שם אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר חדש ולא התירה פירש"י פסולה מהקטיר ושיריה אינן נאכלין ולכאורא יקשה מאי קאמר לכך פסולה הואיל ולא התורה מה טעם הוא זה הא אם יהיה כשרה תתיר גם את האיסור חדש דהא בהא תליא ונראה דסובר רב דהקרבת העומר הוא בגדר נתינת החלק של גבוה וכיון שקמצה שלא לשמה ממילא לא בירר החלק גבוה ולא יוכל ליתן לגבוה ממילא לא יוכל להתיר האיסור חדש אפילו היתה המנחה כשרה וכיון שלא תוכל להתיר בכל אופן לכן המנחה פסולה ורבא אמר שם מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה ושיריה נאכלין שאין מחשבה מועלת אלא בדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר לא חזיא ופירש"י מנחת העומר אין ראוי אלא לעבודה זו בלבד וכו' ומשמע דמתיר גם איסור חדש ולכאורא צריך להבין כיון שקמצה שלא לשמה א"כ לא הפריש חלק גבוה א"כ אמאי מותר אלא מוכח דסובר דהקרבת העומר הוא בגדר מצוה אם עשה המצוה של הקרבת העומר אז התירה התורה האיסור חדש והרמב"ם פוסק בפי"ד מה' פסוה"מ ה' ג. שמנחת העומר שקמצה שלא לשמה ה"ז כמו שנעשית לשמה וכו' ע"כ אלמא דפוסק כרבא שהקרבת העומר הוא בגדר מצוה ולא בגדר היתר שמפריש חלק הגבוה ולפז"נ די"ל דהסוגיא דמנחות פ"ד אזלא אליבא דמ"ד דהקרבת העומר הוא נתינת חלק גבוה שנמצא בתבואה וזהו סיבת האיסור (כ"ז שלא ניתנה לגבוה) ולכן תליא זב"ז אי חדש בחו"ל ד"א דהיינו דאיכא חלק גבוה גם בתבואת חו"ל