נתיב מאיר צא

ודאי ולא צריך לאתנויי משום דאיכא קרא ור"י היה יכול לסבור אף דמביא את הנסכים מטעם ודאי משום דאיכא קרא מ"מ ספק הוא ולא בריה אלא כך היה מקובל להם דר"י סובר דפלגס הוא הוא בריה ומרבי מקרא דצריך להביא נסכו איל ובר פדא סובר דפלגס הוא ספק ועוד סובר דמביא מטעם ספק הנסכים ומתנה וכו' ולא יליף מקרא שמביא מטעם ודאי ונמצא דבר פדא חולק על ר' יוחנן בתרתי חדא דלאו בריה הוא פלגס ועוד דמביא הנסכים מטעם ספק ומתנה ולא יליף מקרא דאו לאיל ובז"נ דעל הדין אם צריך להביא את הנסכים מטעם ספק ולאתנויי פוסק דלא כבר פדא משום דאיתותיב במנחות צ"א, דאו לאיל לבר פדא מוותר הוא ולכן פוסק בפ"ב מ"ה מעה"ק דהמקריב את הפלגס מביא נסכו איל ולא צריך לאתנויי דמביא מטעם ודאי משום דאיכא קרא ע"ז כהנ"ל אך בהדין השני לענין אם פלגס הוא ספק או בריה הוי זה פסק כבר פדא דספק הוא כיון דר"ז סובר כותיה משום דמיבעיא ליה אליבא דבר פדא מסתמא מא סובר כותיה ולכן פוסק רבינו כותיה וניחא שיטת רבינו דלא סתרי פסקי רבינו אהדדי וכהנ"ל. שם פרק י"ח הל' יא

שני שעירי יום כפורים ששחטם בחוץ. אם עד שלא התודה עליהם חייב כרת על שניהן הואיל וראויין לבוא לפני השם לוידוי ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח שהרי אינו ראוי לבוא לפני השם ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל א"א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ (פירש"י לחטאת המוסף של יו"כ) משהגריל עליהם חייב על של שם ופטר על של עזאזל אלמא אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה וכו' עכ"ל ונ"ל אך בתחילה נקדים הסוגיא דבזבחים קיב. איתא במשנה. וכן שעיר המשתלח שהקריב בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל שאין ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו וכו' ושם קיג:

אמרינן ורמינהו או קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו' ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו מי שראוי לבוא באהל מועד יצאו קדשי בדק הבית וכו' אוציא את אלו שאינן ראוין ולא אוציא את שעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח וכו' ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' [וקושית הגמרא לפי פירש"י כי המשנה מיעט מאל פתח וכו' והברייתא ממעט מלה'] ומשני ל"ק כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה ופירש"י קודם הגרלה היה ראוי וכו' ואי לאו דממעטינן מלה' הו"א ליחייב אחר הגרלה לא ראוי לבא וממעט מאל פתח ופריך לאחר הגרלה נמי האיכא וידוי אלא א"ר מני לא קשיא כאן אחר וידוי ולפירש"י היה הפירוש קודם וידוי מיעט מלה' ואחר וידוי ממעט מואל פתח אהל מועד וכו' ע"כ וא"כ לפי"ז יקשה גם מסוגיא דזבחים להרמב"ם דמהסוגיא הנ"ל לפי פירש"י משמע דאפילו קודם וידוי פטור מלה' ורבינו כתב אם עד שלא התודה וכו' חייב כרת על שניהן הואיל וראוין לבא וכו' לוידוי ועוד דתוס' ישנים ביומא סד. ד"ה יצאו הקשו וא"ת ל"ל למעט שעיר המשתלח אחר וידוי מדאינו ראוי לבא אל פתח וכו' תיפוק ליה דממעט שפיר מלה' ועיי"ש לכן נ"ל שרבינו ילמוד הסוגיא דזבחים כן [דלפירש"י לא פליגו המשנה והברייתא בדינא אלא בהלימוד] דקושית הגמרא היה דממשנה נשמע ששעיר המשתלח אינו ראוי לבא לאהל מועד ומברייתא משמע שראוי לבא לאהל וכו' שאינו ממעט רק מלה' שאינו מיוחד לה' (והמשנה אונה סוברת דרשא דלה') ומסקינן כאן קודם וידוי היה ראוי לבא לאהל מועד ולכן חייב אם שחטו בחוץ דדרשא לה' אינה סוברת המשנה ולכן מה דתנן במתניתין דפטור מיירי לאחר וידוי שאינו ראוי לבא לפתח אהל וכו' אבל קודם וידוי מחייבת המשנה והברייתא פוטרת אפילו קודם וידוי מדרשא דלה' דיהא מיוחד לה' ולכן לפי"ז פליגי המשנה והברייתא בדינא אי קודם וידוי חייב או לא ובזה מיושב קושית תוס' יומא סד. אמאי צריך למעט שעור המשתלח אחר וידוי מאל פתח וכו' תיפוק ליה מלה' דז"א כיון דהמשנה אינה סוברת דרשא דלה' שיהא מיוחד וכו' ולכן צריכה למעט מאל פתח אהל וכו' ובז"נ שיטת הרמב"ם דהוא פוסק כהמשנה ולא כהברייתא ולכן מחלק בין קודם וידוי לאחר וידוי דקודם וידוי חייב וכו' אך יקשה