נתיב מאיר פח
Nativ Meir 88 · נתיב מאיר · free full Hebrew text
Open in the reader →לקיים מצות פו"ר מאשה אחריתי ולא תירץ כהר"ן דבהנאת הגוף ל"א וכו' אלמא דסבירא ליה אף בהנאת הגוף אמרינן מצללה"נ אך לכאורא יקשה בבהמת עיר הנדחת הא לא הוה ממשקה ישראל וכו' שאסור בהנאה אך ז"א דלא ממעטינן ממשקה ישראל וכו' אלא דומיא דערלה וכו' שלא היה להם שעת הכושר כפי שכתבו תוס' לעיל. הל' מעה"ק פרק ז' הל' ט'
וכל מקום מן המזבח כשר למליקתה, ובלבד שיזה דמה למטה מאמצע המזבח, ואם הזה בכל מקום כשירה. והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש עכ"ל והקשה הלח"מ הא בזבחים (ס"ג.) הביאו ברייתא היזה דמה בכל מקום כשירה היזה ולא מיצה כשירה ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש ואמרו שם מאי קאמר כלומר דאי אפשר לומר דבהזאה צריך שיתן קצת למטה כדברי רבינו ז"ל מדקאמר ברישא הוזה דמה ולא קאמר מדמה (משמע כל הדם) וכדפירש"י ז"ל ואמרו שם דלא תנינן הוזה אלא מיצה אבל ההזאה צריך על כל פנים כולה למטה וזהו שאמרו ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש דהיינו כל ההזאה אבל זה שכתב רבינו דההזאה במעט למטה סגי הוא הפך הסוגיא אם נא שנאמר דרבינו לא גריס שם אלא הברייתא לחודה ותו לא ולא גרים מאי קאמר והפירוש דפריש בגמרא וכו' וכוון דלא גריס אלא ברייתא לחודה ודאי דמשמעותא כדברי רבינו ז"ל ועדיין צ"ע עכ"ל ומובן שזה דוחק גדול לאמר שלא יגרוס שם כל הסוגיא ונ"ל דהא לכאורא יקשה מברייתא גופא לרבינו היזה ולא מיצה כשרה אלמא דמיצוי אינה מעכבת ורבינו פוסק כאן בה' ז'. ומצוי דם חטאת העוף מעכבת וכו' וע"כ צ"ל דשיטת רבינו היא כן דהא איכא פלוגתא אי מיצוי חטאת העוף מעכבת בזבחים נ"ב: דאמרינן שם תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל עיי"ש לכן אתיא הברייתא כמ"ד מיצוי חטאת העוף אינו מעכב אבל להלכה פוסק רבינו כמ"ד מיצוי חטאת העוף מעכב ובז"נ שיטת רבינו דילמוד כיון דגרים דברייתא הזה ולא מיצה כשרה וזאת אתיא רק למ"ד דמיצוי חטאת העוף אינה מעכבת ולכן מפרש הגמרא פירוש הברייתא אליביה ולכן אמרו שם מאי קאמר ומשני להו שם כהנ"ל אבל המ"ד דמיצוי חטאת העוף מעכב יגרוס בברייתא רק היזה דמה בכל מקום כשירה ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש על (ואינו גורם היזה ולא מיצה כשירה) ואליביה לא נוכל לפרש הברייתא כפירוש הגמרא דאוקמא במיצה ולא בהיזה אלא צריך לגרוס דוקא היזה דמה וכו' ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה וכו' וזהו פשוט כפי פירש רבינו וא"כ כיון שרבינו פוסק כותיה ולכן מביא הברייתא כפשוטה וכיוצא בו מצינו במעילה ח: אמר רב הונא אמר רב מיצוי חטאת העוף אינו מעכב דתני רב הוזה דמה ופירש"י במתניתין רב אדא בר אהבה אמר רב מיצוי חטאת העוף מעכב ותני רב מיצה דמה ופירש"י במתניתין גבי חטאת העוף אלמא דמר גריס הכי במתניתין ומר גרים הכי במתניתין וה"נ יהא כאן בברייתא דמר יגרוס הכי בברייתא ומר יגרוס הכי וניחא פסקי רבינו ולא סתרי להסוגיא דשם. שם פרק ח הל' י
כשמכבסין את מקום הדם מכבסין אותו במים ופה יפה עד שלא ישאר לא רושם וכל שבעת הסממנים שמעבירין על הכתם מעבירין על דם חטאת חוץ ממי רגלים שאין מכניסין מי רגלים למקדש עכ"ל והקשה הלח"מ הא בזבחים צ"ה פריך על מתניתין דתנן בגד שיצא חוץ לקלעים (שניתז עליו דם חטאת) נכנס ומכבסו במקום קדוש ופריך והא בעו שבעת סממנים ומי רגלים אחד מהן והא אין מכניסין מי רגלים למקדש וכו' ואמרו במסקנא אלא דמיבלע להו ברוק תפל דאמר ריש לקיש רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד וא"כ איך כתב רבינו במי רגלים אין מכניסין הא אמרינן דמכניסין אותן מובלעים ברוק תפל ועיי"ש ובסופו נשאר בצ"ע ע"כ ונ"ל דלכאורא וקשה איך אמרינן דמיבלע להו ברוק תפל הא תנן בפ"י דמכשירין מ"ז תולדות למים (דמים הוא אחד מז' משקין המכשירין) מן הפה (והיינו רוק כן פירש במ"א שם) ומי רגלים ע"כ א"כ מי רגלים ורוק מין אחד הוא וא"כ הוא מין במינו ואינו חוצץ ולא הוה כיסוי וא"כ אמאי מותר להבליע ברוק [דגדולה מזו כתב הרוקח שמותר לאשת כהן מעוברת ליכנס לאהל