נתיב מאיר פה

שם פרק ו' הל' י'

כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אף חולין שבו תרצה ע"כ ופורש הכ"מ דשיטת רבינו דאפילו אם עבד לאחר שנודע נמי לא חילל וכן משמע לשונו והקשה בס' גבורת ארי במס' מכות י"א דאיתא שם נגמר דינו ונעשה כהן גדול בן גרושה או בן חלוצה פליגי רב אמי ורב יצחק נפחא חד אמר מתה כהונה פירש"י ואין הרוצח גולה וחד אמר בטלה כהונה למפרע והוה ליה נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו חוזר לעולם ואמרינן שם לימא בפלוגתא דר"א ור"י קמיפלגי דתנן היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' ר"א אומר כל הקרבנות שהקרוב פסולין ור"י מכשיר מ"ד מתה כהונה כר"י ומ"ד בטלה למפרע כר"א והקשה בספר הנ"ל לשיטת הרמב"ם דפוסק כר"י ואפילו אם עבד לאחר שנודע נמי בדיעבד כשרה א"כ אמאי הוה מתה כהונה הא איכא כהונה לענין בדיעבד ע"כ ועוד קשה לי דמסיק הסוגיא שם דמ"ד בטלה מצו סבר כר"י דעד כאן לא קאמר ר"י התם דכתיב ברך ה' חילו וכו' אפילו חולין שבו אבל הכא אפילו ר"י מודה ופירש"י עבודותיו כשרות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן ע"כ אך אינו מובן מדוע ואיזה חילוק בין עבודה לשאר דברים ונ"ל דשיטת הרמב"ם כן הוא דנהי דעבודתו כשרה בדיעבד אפילו מה שעבד אחר שנודע וכו' אבל כאן מיירי לענין כהן גדול דצריך מינוי וכיון שנודע שהוא בן גרושה וכו' אין לנו להחזיק לכהן גדול מכאן ולהבא כיון דלכתחילה אסור לו לעבוד ולכן מתה כהונה (וכן מוכח בתוס' יומא יב:

ד"ה כה"ג בכה"ג תליא במינוי דמתמנה בפה ומסתלק בפה עיי"ש) ומ"ד בטלה כהונה סובר דהמינוי בטל למפרע דהוה מינוי בטעות ומ"ד מתה סובר דהמינוי בטנה מכאן ולהבא דאין לנו להחזיקו מכאן ולהבא לכה"ג כיון שנודע וזהו מסקנת הגמרא דשם דאמרינן דמ"ד בטלה יוכל ליסבור אפילו כר"י דמכשיר העבודה אבל דין כה"ג אין לו כיון דאסור לו לעבוד לכתחילה אין לנו למנות אותו לכה"ג והוה מינוי בטעות ובטלה המינוי למיפרע וזהו ביאורו של רש"י שכתב עבודותיו כשרות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן כלומר אינו כהן גדול דצריך מינוי ובטלה המינוי ולכן לא קשה קושית הג"א על הרמב"ם לפי מסקנת הגמרא ומ"ד מתה יסבור דוקא כר"י דלר"א דפסול למפרע בודאי מינוי בטעות הוה וצריך להיות בטלה (אך הסד"א דמדמה להדדי לא נחית לחילוק זה ולפי ההו"א דגמרא תקשו קושית הג"א) אך לפי שיטת רבינו יקשה עליו קושית הרעק"א במשניות בזבחים שהקשה דאמרינן בזבחים טז. זר מנלן שמחלל עבודה ואמרינן דבי רבי ישמעאל תנא אתיא בק"ו מבעל מום מה בע"מ שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל והקשה רע"א נימא חלל יוכיח שאינו אוכל ואם עבד לא חילל ע"כ אף שרעק"א הקשה לפי דברי תוס' תענית י"ז:

ד"ה בדבר והניח בצע"ג מ"מ יקשה זאת ביותר לשיטת רבינו שסובר שאף אחר שנודע לא חלל ונ"ל די"ל כן דבעל מום הוה הגדר שאין חסר לו קדושת כהן אך הוא בגד פסול שהוא פסול לעבודה ולאכילת קדשים אינו פסול ופסול זר הוא מטעם שאינו כהן לגמרי אך חלל שאסור לעבוד לכתחילה יש להסתפק אי הוה בגדר פסול אי בגדר שחסר לו בקדושת כהן כלומר שחסר לו מהשיעור של קדושת כהן כיון שנולד מאיסורי כהונה ונראה דבזה תליא דבקדושין ס"ו:

אמרינן בן גרושה וכו' דעבודתו כשרה מנלן אמר ר"י אמר שמואל אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו וכו' בין זרעו כשר ובין זרעו פסול אבוה דשמואל אמר מהכא ברך וכו' חילו וכו' אפילו חולין שבו תרצה ופירש"י חללין שבו וכו' ובמאי פליגי ר"י ואבוה דשמואל ונראה דבזה פליגי דאי ילפינן מהלימוד של והיתה לו ולזרעו אחריו וכו' בין זרעו פסול הוה הגדר דחלל הוה מטעם פסול ולא שמחסר לו קדושת כהן אבל אי ילפינן מברך וכו' אפילו חולין שבו הוה הגדר דחלל מטעם שחסר לו השיעור בקדושת כהן ולא בגדר פסול בעלמא וזהו שאמר אפילו חולין שבו כלומר שחסר לו קדושת כהן קדושת כהונה ורבינו הביא הלימוד ברך וכו' חילו וכו' אלמא דלומד דפסול דחלל הוא בגדר שחסר לו השיעור מקדושת כהונה ולפז"נ דבגמרא יליף זר שהוא מחלל עבודה מק"ו מבעל מום דבעל מום הוא בגדר פסול וזר הוא פסול מטעם שאינו כהן כלל אבל חלל אינו דומה לשניהם דאינו בגדר פסול בעלמא ולכן אינו דומה לבעל מום וגם אינו דומה לזר דזר אינו כהן כלל וחלל כהן הוא אלא שחסר לו מהשיעור של קדושת כהונה לכן אין שייך לומר חלל יוכיח ולכן אינו מחלל בדיעבד העבודה ולשיטת הרמב"ם הנ"ל