נתיב מאיר פד

שם הי"ט

נתנדדה אבן מאבני העזרה לא ועמוד עליה בשעת עבודה עד שתחובר בארץ. ואם עבד עבודתו כשרה הואיל ובמקומה עומדת ע"כ והובא בכ"מ כי רבינו בפרק א' מהל' בית הבחירה הל' י. כתב ואם נעקרה אבן אע"פ שהיא עומדת במקומה הואיל ונתקלקלה פסולה ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת עבודה עד שתקבע בארץ ע"כ וכתב הראב"ד וז"ל עוד אמרו שם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה (בגומא) אין דרך שירות בכך עכ"ל ותמה הכ"מ למה החליט דאין דרך שירות בכך דמשמע דעבודתו פסולה והלא כיון שעלתה בתיקו אין לנו לפסול העבודה מספק ועוד הקשה למה נא השיגו על שהשמיט לחלק בין דעתו לחברה לאין דעתו לחברה דבאין דעתו לחברה עבודתו פסולה (דכן אמרינן זבחים כד) וכתב הכ"מ מאי דאמרינן בגמרא דהיכא דאין דעתו לחברה חייצא הכוונה לא לפסול בדיעבד אלא דין של לכתחלה אך המ"ל השיג עליו וכתב בלשון חייצא משמע פסול בדיעבד עיי"ש ועוד קשה לי מדוע שינה לשונו דכאן גבי נתנדדה אבן וכו' כתב לא יעמוד עליה בשעת עבודה וכו' ושם בפ"א מה' בית הבחירה כתב ואם נעקרה אבן וכו' ואסור לכהן לעמוד עליה בשעת העבודה וכו' ומ"ש דשם כתב בלשון אסור וכאן בלשון לא יעמוד לכן נ"ל דשיטת רבינו הוא כן דבזבחים כ"ד איתא בעי ר' אמי נידלדלה האבן ועמד עליה מהו היכא דאין דעתו לחברה לא תיבעי לך דודאי חייצי כי תובעי לך דדעתו לחברה מאי כיון דדעתו לחברה כמה דמחברה דמיא וכו' ואח"כ איתא רבה זוטו בעי לה הכי בעי ר' אמי נעקרה האבן ועמד במקומה מהו וכו' דרך שירות בכך או אין דרך שירות בכך תיקו ע"כ ובז"נ דהרמב"ם מפרש דהבעיא דנעקרה לא כפירש"י שפירש שנעקרה האבן ועמד הכהן במקומה בגומא ועבד אלא מפרש דעומד על האבן ועובד (שם בפ"א מה' בית הבחירה) וילמוד רבינו מדלא הזכיר החילוק מדעתו לחברה לאין דעתו לחברה רק בל"ק אבל בל"ב לא הזכיר משמע אפילו אין דעתו לחברה נמי ספק הוא לר' אמי והסברא היא דלישנא קמא סובר דצריך דין רצפה ולכן אמרינן אם אין דעתו לחברה לא היה דין רצפה להאבן שנידלדלה אבל הלישנא בתרא סובר דעד ארעא תהומא קדיש וא"צ לדין ריצפה אלא הבעיא הוא אם דרך שירות בכך וכו' ולכן אינן נ"מ אם דעתו לחברה או לאו ועיי"ש ולכן ניחא מה שהקשה הכ"מ למה השמיט החילוק בין דעתו לחברה לאין דעתו דז"א כיון דלישנא בתרא סובר שאפילו אין דעתו לחברה נמי היה ספק לר' אמי ולכן לא נוכל לפסול העבודה מספק אפילו אין דעתו לחברה ובז"נ נמי מה דהקשה הכ"מ על הראב"ד שכתב שם שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד בגומא אין דרך שירות ותמה הכ"מ למה כתב אין דרך שירות דמשמע דפסולה והלא עלתה בתיקו אין לנו לפסול מספק ובז"נ דכוונת הראב"ד היא כך כיון דהרמב"ם לומד דהבעיא דנעקרה שם לא כרש"י אלא כשעומדת האבן במקומה וכו' ומדמספקא לר' אמי רק באופן זה משמע אבל אם נעקרה ממקומה לגמרי ועובד הכהן בגומא יהא לכו"ע פסולה דאין דרך שירות בכך דאלת"ה יספק ר' אמי באופן זה אם עובד הכהן בגומא אלא מוכח כהנ"ל ולכן כתב הראב"ד אם עבד הכהן בגומא אין דרך שירות בכך ויהא עבודתו פסולה לשיטת הרמב"ם ויוכל להיות כי אינו משיגו אלא מבאר זאת ובז"נ נמי מה דהקשינו לעיל על לשון הרמב"ם מדוע בנתנדדה אבן וכו' כתב לא יעמוד עליה בשעת עבודה וכו' ולא כתב בלשון אסור ובנעקרה אבן וכו' כתב ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה וכו' ובז"נ כיון דאיכא תרי לישנא בגמרא דללישנא בתרא היה ספק דר' אמי בנעקרה ומשמע אבל בנתנדדה בודאי כשר להלישנא בתרא וללישנא קמא היה ספק בנתנדדה לכן ניחא דילמוד רבינו דנתנדדה הוה בגדר ס"ס ספק הוא אי מסתפק ר' אמי בנתנדדה שמא היא כהלישנא בתרא ובודאי כשר ואפילו להלישנא קמא דמספק שמא הלכה שכשר אלא דמ"מ כיון דלאו מילתא דטירחא עבדינן לרווחא דמילתא כמו שהובא בר"ן שלהי פסחים גבי ד' כוסות דכולהו בעי היסבא דהקשה הר"ן כיון דאמרי לה כסי קמאי בעי היסבא ואמרי לה כסי בתראי בעי היסבא והיסבא דרבנן וא"כ היה צריך להיות ספק דרבנן לקולא מ"מ כיון דלאו מילתא דטירחא עבדינן לרווחא דמילתא וה"נ כאן אע"ג דס"ס הוא כיון שליכא טירחא אם יעמוד על הריצפה כדין ולא יעמוד על אבן זה לכן עבדינן לרווחא דמילתא לכן כתב הרמב"ם לא יעמוד ולא כתב בלשון אסור אבל בנעקרה דשם ספק הוא מד"א לכל הדיעות ולכן כתב בלשון אסור כיון שבגמרא הניחו בתיקו.