נתיב מאיר ח

שעוד אוחז בחטאו דהיינו שנא עשה תשובה כלל אבל כאן שעשה תשובה אלא שאינה גמורה שחסרו לו תנאי התשובה ממילא הוה קרבנו כשר דנא מיקרי זבח רשעים וכו' וזהו כונת רבינו שגלות מכפר בלא תשובה היינו שיחסר לו תנאי התשובה אבל מ"מ עשה תשובה בזו המדה שנא הוה חסרון מטעם זבח רשעים וכו' אך לכאורה יקשה מזבחים ז: אמר רבא עולה דורון היא ה"ד אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלים לו אלא ש"מ דורון ולכאורא יקשה מהיכא יוכח דדורון הוה נימא דעשה תשובה רק באופן הנ"ל דלא היה תשובה גמורה וצריך לכפרת הקרבן וזבח רשעים וכו' ג"כ לא הוה כאן שאיכא קבלה להבא וכו' אך ז"א דאיתא שם דף ו. אבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או לא וכו' ופירש"י אסתם עולה קאי שנזבחו לשמן אלמא דעולה מכפרת ותקשה איך משכחת נה דמכפרת אי בלא תשובה הא הוה זבח רשעים וכו' ואי בתשובה הא התשובה מכפרת וא"צ לכפרת עונה אלא עכצ"ל כהנ"ל דעשה תשובה אך עוד יחסר גדרי התשובה ממילא לא הוה חסרון מטעם זבח רשעים וצריך לכפרת עולה כי תשובה כזו אונה מכפרת ומוכח כהנ"ל וגם רבא לא יפלוג ע"ז אנא דרצה לאשמעינן אם עשה תשובה גמורה היה עולה דורון וכן משמע מתוס' שם ד"ה עולה דרבא לא יפלוג ע"ז הלכות קריאת שמע פ""ב הל' ט"ז

היה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאל אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו כגון מלך או אנס אבל מי שהוא חייב בכבודו אבא או רבו אם נתן לו שלום תחילה פוסק ומשיב לו שלום ע"כ ואיתא בברכות י"ג באמצע שואל מפני היראה ופירש"י אדם שירא מפניו שלא יהרגנו והגהות מיימונית מפרש דרבינו ילמוד כפירש"י וכן משמע והרא"ש השיג על פירש"י דפשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ופירש הרא"ש דאביו ורבו ואמו חשוב מפני היראה כדכתיב איש אמו ואביו תיראו וא"כ כיון שרבינו ילמוד כפירש"י יקשה עליו ג"כ השגת הרא"ש הנ"ל ונ"ל דאיתא בחולין ט: דבא זאב ונטל בני מעיים אין חוששין שמא במקום נקב ניקב ופריך מראה צפור המנקר בתאנה וכו' חוששין שמא במקום נקב ניקב פירש"י במקום נקב של נחש א"ל מי קמדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני א"ל רבא מ"ש ספק סכנתא לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא א"ל אביי ולא שאני בין איסור לסכנתא וכו' ולכאורה וקשה איך רבא מדמה איסורא לסכנתא וכי לית ליה לרבא הא דקי"ל אין הולכין בפק"נ נפש אחר הרוב ובאיסור הולכין אחר הרוב אלמא דשאני איסורא מסכנתא ונראה דאימתי אמרינן דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב היכא דאיתחזק הסכנה אבל כאן דאין אלא חשש רחוק שמא במקום נקב ניקב דלא שכיחא והוה לא הוחזק הסכנה ול"ד לחוה שהוה הוחזק סכנה מחמת חליו ולכן מדמה רבא בכה""ג לאיסורא ואביי מחמיר נמי גם באופן זה מ"מ מוכח מזה דבסכנה צריך שיהא איתחזק הסכנה, וכדומה לזה מצינו ביומא פד: גבי מפקחין את הגל בשבת היכא דאיכא תשעה כותים וישראל אחד ופירש לחצר אחרת ואמרינן היכא דפריש כולהו מפקחין ופרש"י דפריש כולהו הואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחינן ואע"ג דנייד לא אזלינן בתר רובא הא דפריש מקצתייהו פירש"י ולא ידעינן אי הוה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק כמי שמשמע מחולין שבלא זאת לא אמרינן אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש ובז"נ השגת הרא"ש היכא דאמרינן אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש דוקא היכא דאיתחזק סכנה כגון לחולה אבל כאן בק"ש אינו אלא חשש רחוק דלא שכיחא שיהרגנו בלי דרישה וחקירה ואם יראה כי מחמת דתו לא שאל בשלומו רחוק מאד שיהרגנו בשביל זה ולכן לא הוה איתחזק סכנה וכן משמע לשון המשנה שואל מפני היראה ולא תני מפני הסכנה אלמא דאין זה נקרא סכנה אלא נראה שירא הוא וכו' ולכן הו"א דאסור לשאול באמצע ק"ש וקמ"ל שמותר, ובז"נ מה שראיתי ח"נ שהביא תירוץ של ס' ש"נ מה שהקשה הש"מ על מה שאמרו במצות בקור חולים אפילו גדול אצל קטן ובהשבת אבדה פטרה התורה בזקן ואינו לפי כבודו ותירץ הש"נ דשאני התם דממונא אבל בקור חולים הוא פקוח נפש והקשה בס' הנ"ל מהרמב"ם סוף ה' רוצח בשונא שנאמר בתורה וכו' כגון שראהו שעבר עבירה וכו' מצוה לטעון ולפרוק וכו' שמא יבא לידי סכנה ובכ"ז אם אינה לפי כבודו פטור ולפהנל"נ דשם לא איתחזק סכנה