נתיב מאיר עו

ל"ש ולכן כתב רבינו שצריך להפריש מזה החלק שיוציא מעשר שלו וכו' דהוה מטעם נדר וא"ל א"כ יחויב שיעשה כל המקצת תרומה ומעשר על השאר מטעם נדר (וכמובן בהצטרפות עד כשיעור) כיון שעשה עתה אך ז"א כיון שהמעשה שהפריש המקצת על הכל לא היה מצוה לא שייך שיהא מטעם נדרי מצוה אך על עצמו שהפריש היא מצוה ושייך נדרי מצוה, אך הראב"ד שהשיגו הולך לשיטתו שאינו נדר כה"ג שגם בפכ"ב מה' מכירה השיגו וסובר שאינו חל נדר כה"ג כיון שלא נדר בהדיא ולכן אינו נראה לו זה הפירוש. הלכות מעשר פרק י"א ה' י"ג

המוליך חטין לטוחן עם הארץ הרי הן בחזקת שאינו חשוד להחליף הוליכן לטוחן עכו"ם הרי הם דמאי שמא החליפן בחיטים של עם הארץ וכו' עכ"ל והשיג הראב"ד וז"ל א"א ואם מפני הספק הלא הוא ס"ם אלא שמא החליפן משלו ומירוח עכו"ם חייב מדרבנן ע"כ וביאר הרדב"ז שם דס"ס הוה ס' החליף ס' לא החליף ואת"ל החליף שמא בשל חבר החליף אך הוא מתרץ שיטת רבינו כיון דעיקר תקנת הדמאי היה מפני הספק חששו אפילו לס"ס ע"כ אך צריך להבין שיטת הראב"ד ובמאי פליגי הרמב"ם והראב"ד ונ"ל דיש לחקור דתקנת דמאי איך היה אי התקנה הוה דוקא על תבואת עם הארץ ולא סתם אם יש חשש שלא הפריש תרומה או"ד ל"ש ונראה דבזה פליגי הרמב"ם והראב"ד דהראב"ד יסבור שהתקנה היה על תבואת ע"ה כלומר שידוע שהיא תבואת עם הארץ אבל כאן איכא ס"ם שהיא לא תבואת עם הארץ ולכן ליכא התקנה וא"צ להפריש כה"ג ולכן לומד הראב"ד שמא החליפן משלו וכו' אבל שיטת הרמב"ם היא כיון דבלוקח מן עם הארץ אף שתבואת עם הארץ היה החשש שמא אינן מעושרין חששה מועטת משום דרוב עם הארץ מעשרין מ"מ חיובו חז"ל לעשר אלמא דלענין מעשר תקנו חז"ל כ"ז שלא ברור שעישר וילמוד רבינו שהתקנה היא כללית כ"ז שיש חשש שלא עישר מחויב הוא לעשר ולאו דוקא בתבואת עם הארץ ולכן כאן נמי אף דאיכא ס"ס שלאו תבואת עם הארץ היא מ"מ כיון שיש חשש שמא אינן מעושרין כגון הכא דשמא החליפן בתבואת עם הארץ היה נמי דין דמאי וחייב לעשר מספק וניחא שיטת רבינו

אך לכאורא תקשי לשיטת הרמב"ם שאפילו בס"ס חייב להפריש דמאי הא תנן בפ"א במ"ס דמאי מ"א הקלים שבדמאי השיתין והרימין וכו' פירש שהקילו שא"צ להפריש דמאי פי' הרע"ב משום דאיכא ס"ס ספק באין מן ההפקר והפקר פטור מן המעשר ואפילו אם מן השמור שמא נתעשרו אלמא היכא דאיכא ס"ס לא תקנו להפריש דמאי והרמב"ם בפיה"מ שלו מפרש ג"כ כפירש הרע"ב וא"כ יקשה כנ"ל וי"ל דבחיבורו פי"ג ה' א' מה' מעשר חזר בו מזה הפירוש דכתב שם פירות שחזקתן מן ההפקר כגון השיתין והרימין וכו' אפילו אם אמר לו ע"ה אינם מעושרין הרי אלו פטורין מן המעשרות עד שיודע לו שהן מן השמור ע"כ אלמא דהרמב"ם מפרש שלאו מטעם ס"ס דהא הע"ה אומר שאינם מעושרין אלא מטעם שחזקתן שמן ההפקר הן הפירות האלו אך לפיה"מ שלו יקשה אך צריך לחלק דשם ספק הוא שמא לא נתחייבו במעשר דשמא מן ההפקר הם וכה"ג פטרו בס"ס אבל כאן שודאי נתחייב במעשר אלא מטעם ס"ם אתה רוצה לומר שיפטור וכה"ג לא פטרו בס"ס דהא רוב ע"ה מעשרין הם ומ"מ תקנו ואח"ז מצאתי בתוס' רעק"א במס' דמאי התינוק הזה וב"ה כוונתי לדעתו הגדולה. הל' מע"ש ונטע רבעי. פרק א' הל' י"א

פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית או של שלישות ברביעית, הולכין אחר הרוב. מחצה על מחצה מפריש מע"ש מן הכל אבל לא מעשר עני שמע"ש חמור שהרי הוא קדש ומעשר עני חול וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הם או פירות שלישית מפריש מהן מע"ש ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל א"א ולמה לא יפריש מ"ע והלא יש עליהם איסור טבל ואיסור במשהו ומצינו לר"ע על ספיקו עישר שני עישורים מע"ש ומ"ע ואפילו אחר הרוב אין לילך באיסורי טבל אלא בדמאי וכו' עכ"ל ונ"ל דשיטת רבינו היא כן דהולכין אחר הרוב הוא משום ביטול ברוב אע"ג דמצינו דטבל אוסר במשהו וזהו משני טעמים או משום דהיתרו כך איסורו ואין זה שייך