נתיב מאיר עה

מסכת גיטין אם פירות שלא הוכשרו כי תסיטם אשתו נדה מאי הוה ולמה לי כלי חרס המוקף צמיד פתיל עכ"ל וכוונתו על הסוגיא בגיטין ס"א ועיין ברדב"ז שכתב כי הסוגיא דגיטין יש לפרש כשיטת רבינו ועיי"ש אך יקשה מצד הסברא כיון דלא הוכשרו אמאי צריך צמיד פתיל אם תסיטם אשתו נדה מאי הוה ונראה כי יש חשש שמא יוכשרו ושמא תסיטם אח"כ לכן צריך צמיד פתיל אף שלא הוכשרו אך צריך להבין במאי פליגי הרמב"ם והראב"ד ונ"ל דבזה פליגי דיש לחקור דמצינו בתרומה שצריכה לשמור אותה מן הטומאה פי"ב ה' א' שם אסור לטמא את התרומה של א"י כשאר הקדשים וכו' ובחולין ב': ברש"י ד"ה ובמוקדשין כתב לא ישחוט אפילו בסכין ארוכה כיון דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתוב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי אלמא בעינן שמירה וכו' ע"כ אלמא דצריך שמירה מטומאה בקדשים ותרומה ויש לחקור איך יהא אי איכא ס"ס שלא יהא טמא אי חשוב שומר לתרומה או לא דכאן נמי איכא ס"ם שמא לא יוכשרו ושמא לא תסיטם ובז"נ דשיטת הראב"ד הוא דא"צ צמיד פתיל דאיכא ס"ס אם לא הוכשרו וחשוב שמירה ומותר להפקיד וכו' ושיטת הרמב"ם היא דלא חשוב שימור היכא דאיכא ס"ס דמ"מ יש חשש ולכן מצריך צמיד פתיל בתרומה אף שלא הוכשרו הפירות ובל"ז אסור להפקיד אצל ישראל ע"ה. הל' מעשר. פרק א' הל' ט"ו

המפריש מקצת מעשר אינו מעשר אלא כמי שחלק את הערמה אבל צריך להפריש מזה החלק שיוציא מעשר שלו וכו' והשיג הראב"ד וז"ל א"א לא ודעתו ממי למד זה המחבר וכו' המשנה אמרה המפריש מקצת תרומה ומעשר מוציא ממנו תרומת מעשר עליו אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא ממנו תרומה ומעשר על מקום אחר המחבר סבר מוציא ממנו תרומה וכו' על מה שהפריש קאמר שצריך לתקן ההפרשה עצמה שהפריש תחלה שאין עליה תורת תרומה כלל והיא טבל וכו' ומתקן אותה מעצמה ולא ממקום אחר והמשנה לא אמרה כן וכו' אבל מה שתרם ועישר קדושים הם שהממעט במעשר מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים לפי שהן טבל וחולין מעורבין ועל הכרי קאמר שאינו מוציא ממנו תרומה ומעשר על מקום אחר שהוא טבל גמור מפני שדומה כתורם וכו' מן הפטור על החיוב אבל תורם וכו' מיניה וביה ור"מ סבר דיש ברירה הלכך יכול לתרום וכו' ממנו על כרי אחר ויאמר סאה של טבל שהוא בכרי הזה יהא מעשר על תשע שבכרי הזה עכ"ל וכן כתב הרמב"ם פ"ג מהל' תרומות הל' ז. לענין אם הפריש מקצת תרומה וגם שם ציין הראב"ד להשגה זו שבהל' מעשר ונ"ל דהמ"ל פ"א מהל' מתנות עניים הל' טו. פירש שהרמב"ם מפרש המשנה הנ"ל דפ"ד דתרומות דמיירי דמפריש מקצת על הכל ואין דעתו להשלים ולכן פסק דנשאר בטבלו ולא מהני הערמה אף דהשיעור הוא מדרבנן דמד"א חטה אחת פוטרת את הכרי מ"מ לא מהני ומביא ראיה מירושלמי בפ"ג דפיאה דגם לענין פיאה אם הפריש מקצת לא מהני אף דהשיעור הוא מדרבנן ועיי"ש ולפז"נ שיטת רבינו דמה דהקשה הראב"ד מהתוספתא שהממעט במעשרות מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים בז"נ דאימתי אמרינן כן אם הפריש מקצת ודעתו עוד להפריש ולכן מהני ההפרשה אבל כאן מיירי שאון דעתו עוד להפריש ולכן מעשיו בטלים וטבל גמור הוא אך לאותו קצת שהפריש צריך לתקן ממנו גופא וכו' אך אינו מובן זאת מדוע צריך לתקן ממנו גופא כיון שהתרומה ומעשר אינו חל כלל וטבל גמור הוא וא"כ מדוע יהא חייב לעשר על אותו מקצת רק ממנה ולא ממקום אחר ופלא הוא ונ"ל דהרמב"ם פכ"ב מהל' מכירה הל' טו. כתב דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים וכו' שאלו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי והיה הקדש לבדק הבית וכו' או אתננו לצדקה אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם ה"ז חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה ע"כ אלמא דשיטת רבינו הוא אם אדם מקדיש אע"פ שאינו חל ההקדש וכו' מ"מ הוה נדר כיון שנראה מדיבורו שרוצה שוהא הקדש או שיהא לעניים ולכן כאן נמי כיון שעשה זאת המקצת לתרומה או למעשר נראה מהדיבור שלו שחפץ שיהא תרומה ומעשר על אותו מקצת בתוכו כלומר שיהא מתוקן מעצמה ולא שיתקן אותה ממקום אחר כיון שמפריש המקצת וכו' ומי מתיר את האיסור טבל מהמקצת גופא ע"כ במה שהיא נעשה תרומה או מעשר תתיר את האיסור טבל מעצמה ממילא הוא רוצה שיהא מתוקן מעצמה וא"כ היה נדר על זה שיהא מפריש מתוכה על עצמה וחל מטעם נדרי מצוה שחל משום בפיך זו צדקה כמו שנדר אשנה פרק זה שכתב הריטב"א בנדרים שחל מטעם בפיך זו צדקה וה"נ