נתיב מאיר עג

הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים עד שיולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל א"א מאי לפיכך ואם אינו מאכיל אפ"ה פוסל דקי"ל עובר אית ליה זכיה ואפילו במתנת אביו וכו' וכש"כ בירושה הבאה מאליה הלכך העבדים אינן אוכלין מפני חלקו של חלל עכ"ל ונ"ל דאיכא פלוגתא אי עובר ירך אמו או לאו וזה מסתבר דלמ"ד עובר לאו ירך אמו נוכל לאמר דעובר יורש דהוה ליה דין בן אבל למ"ד עובר ירך אמו לא שייך לאמר שיהא לי דין בן דעל חלק לא שייך דין יחוס דעל אדם שלם שייך דין יחוס ולא על חלק ולכן אי עובר ירך אמו הוא לא שייך שיהא לו דין ירושה כיון דהוא רק חלק אין לו יחוס בן ובזה הסברא י"ל דאיפלגי ר' יוסי ורבנן יבמות ס"ז אי עובר פוסל אי לא דאי עובר יורש הוא פוסל ואי אינו יורש אינו פוסל ותניא בזה דמ"ד דיורש יסבור דעובר לאו ירך אמו ומ"ד דאינו יורש יסבור דעובר ירך אמו והוא חלק ולכן אין לו יחוס בן וכהנ"ל ולפז"נ שיטת רבינו דהרמב"ם פוסק בפי"ב מה' שחיטה מותר לשחוט את המעוברת ואין משום או"ב דעובר ירך אמו הוא ולכן פוסק דעובר אינו יורש וגם המזכה לעובר לא קנה (בפ' כ"ב מהל' מכירה הל' י') ולכן אינו פוסל את העבדים מלאכול בתרומה ופוסק כחכמים ולא כר' יוסי והסוגיא דב"ב (קמא:

) דאמרינן בירושה הבאה מאליה שאני אזלא אליבא דמ"ד דעובר לאו ירך אמו ולכן יש לו יחוס בן ויש לו דין ירושה ומזכה לעובר קנה דלאו ירך אמו הוא ובז"נ השגת הראב"ד דהשיג מאי לפיכך וכו' דאינו ילוד אינו מאכיל זאת הכל מודים ואפילו רבנן דלא איפלגי ר' יוסי ורבנן רק אי עובר פוסל אבל שאינו מאכיל זהו לכו"ע ולומד רבינו הטעם שאינו ילוד אינו מאכיל לפ"ז לרבנן משום דעובר ירך אמו ואין לו יחוס כהונה משום דהוא רק חלק ולא אדם שלם ולכן כתב לפיכך כיון שאינו מאכיל אלמא כיון שהוא רק חלק ולכן אין לו יחוס כהונה ולכן ג"כ אינו פוסל דלחלק אין לו יחוס בן ולכן אין יורש ואינו פוסל ולכן יאכלו העבדים בגלל אחיו הכשרים ובז"נ דהרי"ף השמיט הבעיא דר' אושעיא (חולין עד) הושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי מהו ד' סימנים אכשר רחמנא או לא (יעיין בר"ן) ובז"נ דהבעיא הוה אי מהני שחיטת עצמה זהו שייך דוקא אי אמרינן עובר לאו ירך אמו והוה שלם אבל אי עובר ירך אמו הוה אבר ולא שלם ולאבר לא שייך לאמר שיהא ניתר בשחיטת עצמה וכיון דלהלכה קי"ל דעובר ירך אמו לכן לא שייך הבעיא ולכן השמיטה הרי"ף ובז"נ מה דהקשה הפלפולא חריפתא על הרא"ש ב"ב פ' מי שמת דגבי קדושין פסק אם ילדה אשתך וכו' אם הוכר עוברה מקודשת ובמזכה לעובר פסק סתמא לא קנה והניח בצ"ע ולפז"נ כוון דהרמב"ם פוסק דעובר ירך אמו ממילא הוה רך חלק ולא שלם ולחצי איש ל"ש דיני קנין ואי יקנה על לאח"כ הוה לבל"ע ולא קנה אבל בקדושין הוה העובר רק דבר הנקנה ולכן אין חסרון מה שאינה שלמה (ומטעם חצי אשה כמובן שאינו חסרון אם לא שיך בקנינה) ולכאורה יקשה דאם נותן לעובר שהוא בנו קנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו (פכ"ב מ"ה מכירה ה. י.) וכתב הרה"מ שגם בבריא מהני איך שייך קנין לחצי איש אך י"ל דחלות הקנין הוה לאח"כ כשיולד ומטעם לדבר שלב"ע לא הוה חיסרון כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו הוה גמירת דעת ודשלבל"ע הוה חיסרון רק משום דלא סמכא דעתה וכאשר נבאר אי"ה לקמן הל' בכורים) וכאן באב סמכא דעתא ומהני ובז"נ קושית רע"א ביבמות עח. תוס' ד"ה מצרי דאיתא שם א"ר יוחנן אי לאו דאמר ר' והודה הכתוב תלאן בלידה (ונקבות מצרי ואדומי נמי אסורות) לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש כיון דאמר מר קהל גרים אקרי קהל מצרי שני במאי יטהר (דאם הנקבות מותרות לקהל ממילא אסורות במצרי שני) ופריך דילמא דאי עביר ונסיב ומשני דאי לא כתב קרא והקשו בתוס' ד"ה מצרי וא"ת ישא שתוקית דהא בקהל ספק יבוא לר"י בפרק עשרה יוחסין וכו' וי"ל דשתוקי לא שכיחא אי נמי דממזרות דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי ודאי לא כתב ע"כ והקשה רע"א הא ר"י ס"ל ג"כ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדאיתא בתוס' פ"ק טו:

ונכרי שבא על בת ישראל ביאתו היתר מד"א כדאיתא יבמות בתוס' טז:

ד"ה קסבר אלא כיון דלא תפסו בה קדושין הולד ממזר וא"כ משכחת שתוקית שלא ע"י דאי דנולד ספק בן ט' לראשון מנכרי או בן שבעה משני מישראל וצ"ע טובא עכ"ל ולפהנל"נ דלכאורא יש להסתפק אימתי חל פסול ממזר אי בעודו במעי אמו או לאחר שנולד ומסתבר דיש להסתפק רק למ"ד דעובר לאו ירך אמו. אבל למ"ד עובר ירך אמו לא שייך פסול ויחוס בעודו במעי אמו משום דהוא עתה רק חלק ולא אדם שלם ועל חלק לא שייך פסול ויחוס ממילא מסתבר דפסול ממזר יהיה לאותו מ"ד רק לאחר