נתיב מאיר עב

גם עתה ממעות עניים דמפני שאכל אז משל עניים ולכן הרוויח מעותיו שנשאר אצלו ולכן מדת חסידות שיחזיר וזה שייך גם אם היה עני באותה שעה ומדוקדק בלשונו שכתב מותר ליקח וכו' וליהנות מן הצדקה מה שלא נזכר זאת במשנה ולא בירושלמי ולפהנל"נ דמדקדק בלשונו מה שביארנו אף דיש לו הנאה אח"כ מן הצדקה שהרוויח מעותיו שנשאר אצלו מ"מ אין מחויב לחזור על פי דין ואין לו איסור משום שהיה עני באותה שעה אלא מדת חסידות להחזיר מפני שנהנה ממעות עניים וא"ל דכוונת רבינו שיוכל לקנות בגד וכיוצא בו דיהיה ההנאה גם לאח"כ דז"א דהא כתב רבינו בפירוש ואין לו עתה מה יאכל משמע דמשתמש וצריך הלקט רק לאכילה. הל' תרומות פרק ד' הל' ג'

התורם שלא ברשות וכו' אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד וכו' ע"כ והקשה הכ"מ והא בב"מ כב. אוקמא בדשוויה שליח אליבא דמ"ד יאוש שלא מדעת לא הוה יאוש והכי הילכתא א"כ אמאי לא הזכיר רבינו דשוויה שליח אלא כתב התורם שלא ברשות משמע דלא שוויה שליח ותירץ דסמיך אסוגיא דקדושין נב:

גבי ההוא דקדיש בפרומא דשיכרא וכו' אמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה ולא הזכיר דמיירי דשוויה שלית ועוד מעובדא שם בב"מ דמרי בר איסק דמשמע שם אפילו לא שוויה שליח מהני בתרומה עיי"ש אך זה לא יקשה הא סתרו הדינין אהדדי כיון דקי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוה יאוש א"כ אמאי אמרינן בתרומה מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה דז"א דביארו האחרונים דבניחותא דמצוה שאני דאמרינן מדהשתא ניחא ליה מעיקר נמי ניחא ליה ואע"ג דמעיקרא לא ידע דכן היא המסקנא שם אך צריך להבין הא אמרינן שם ה"נ מסתברא דאי ס"ד דלא שוויה שליח מי הוה תרומתו תרומה והא אתם גם אתם וכו' לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם וכו' אלמא דצריך שליחות דוקא וא"כ צריך להבין סברת הסוגיא דקדושין ודמרי בר איסק ובמאי פליגי הסוגיות אהדדי ונ"ל כי תליא בזה אי זכיה מטעם שליחות אז א"צ למנות שליח דוקא ונראה כי בנדרים לו:

בעיא הגמרא התורם משלו על של חבירו צריך דעת או לא מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או"ד וכו' וכתבו בתוס' שם דזכין לאדם שלא בפניו וזכייה מטעם שליחות שפיר הוי שליחותא וכו' ובז"נ דפליגי הסוגיות אי זכייה מטעם שליחות או לא דהסוגיא דב"מ דאוקמא בדשוויה שליח סוברת דזכיה לאו מטעם שליחות והסוגיא דקדושין סוברת כהסוגיא דנדרים דזכיה מטעם שליחות ולכן לא הזכיר דשוויה שליח אלא התורם שלא ברשות וכו' ואין להקשות מחולין יב. גבי האומר לשלוחו צא תרום ומצא תרום אמרינן אין חזקתו תרום דילמא אינש אחרינא תרם ואמאי לא מהני מטעם זכיה כיון דחפץ בהפרשת תרומה וזכיה מטעם של שליחות הוא וא"ל דהסוגיא דחולין סוברת דזכיה לאו מטעם שליחות ז"א דהא הרמב"ם פוסק כן בהל' תרומות פ"ד הל' י. וא"כ סתרי פסקי הרמב"ם אהדדי דכאן הוא פוסק דזכיה מטעם שליחות ונ"ל דאיתא בתוס' קדושין כג:

ד"ה עבד מהו שיעשה שליח לרשב"א דל"א גיטו וידו בכ"א ואינו יכול לקבל גיטו ופירשו שם בתוס' דכי לא א"ל לקבל גיטו ובא ומקבלו פשיטא לן דמהניא דאמרינן במתניתין ובשטר ע"י אחרים אבל אמירתו שאמר לו לך וקבל גיטו שמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות או לא ע"כ וצריך להבין ביאור דברי התוס' דבמאי גרע אי אמר לו ואמאי לא הוה מטעם זכיה וי"ל דכוונתם הוא כן כיון דעשה שליח ליכא דין זכיה משום דהתורה לא נתנה דין זכייה אי מינה שליח או הוא חפץ דוקא בשליחות כיון דעשה שליח ולא בדין זכיה ובז"נ נמי גבי האומר לשלוחו צא תרום וכו' לא מהני מטעם זכיה ולכן אמרינן דאין חזקתו תרום.ואח"ז מצאתי בתרוה"ד שהעיר ג"כ מחולין שיהא מטעם זכיה ותירץ דחפץ בשליח דוקא שעשה משום שהוא יודע איך הוא דעת בעה"ב לתרום באיזה שיעור ולא אחר ולכן א"ש זכייה כאן ע"כ אך צריך להעיר איך יהא אם עשה שליח שאין יודע איך הוא דעתו לתרום באיזה שיעור האם יהא חזקתו תרום כה"ג והא מדלא מפליג בזה בגמרא משמע בכל גוונא אין חזקתו תרום אלא צ"ל כדפירשנו. שם פרק ח' הל' ד'

בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר שהילוד