נתיב מאיר סח

יראה שעל אלו נצטוה --- ואינו מובן היטב כוונת רבינו בזה שכתב: מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה נראה מזה ששיטת רבינו הוא שאימתי בן נח נהרג אם נראה מדברי תורה שנצטוה ע"ז אבל אם רק מדברי קבלה נצטוה אז אינו נהרג לכן כתב מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה כדי לחייב מיתה לבן נח וכן משמע מפ"י מהל' מלכים הל' י. מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה וכו' ואין נהרגין וכו' אלמא שבצוי מפי הקבלה אינו נהרג ובז"נ דהנחה של הרדב"ז דאמה"ח צריך דוקא דין בשר וכו' זהו בודאי נכון וכיון שביארנו לעיל שא עוף אם יש לו דין בשר תליא בפלוגתא אי יש שחיטה לעוף מן התורה וכיון דאיפסק הילכתא דיש שחיטה לעוף מן התורה לכן הוה לבשר עוף דין בשר והוה דין אמה"ח בעוף אבל אינו נהרג כיון דאיכא פלוגתא ממילא הוה אינו מפורש בתורה אלא הוה מדברי קבלה ולכן אינו נהרג לכן כתב ויראה ני שזו היא שיטתו דאזהרתן היא מיתתן דוקא אם נראה כן מן התורה וניחא. הל' נזירות. פרק ג' הל' י"ז

האומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר לא היה בדעתו שאהיה נזיר כל ימי ולא נתכוונתי אלא להאריך זמן הנזירות זמן מרובה ה"ז נזיר ל' יום בלבד. ואם אמר סתם נדרתי רואין את הקופה כאלו היא מנאה חרדל ויהיה נזיר כל ימיו. ויש לו לגלח שנים עשר חדש לשנים עשר חדש ויביא קרבנותיו כשאר נזיר עולם ע"כ והקשה הלח"מ בגמרא בפ"ק דנזיר ח. הקשו וליחזי כאלו מלאה קשואין ודלועין (ויהא תקנתא) ותירצו דאתי כר"ש דאית ליה ספק נזירות להחמיר ור"י תירץ דאתי אפילו כר' יהודה ומוקי לר' יהודה דאית ליה כרבי גבי הריני נזיר כעפר הארץ דאית ליה דנזירות חדא הוי והקשה הלח"מ הא רבינו פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל בפ"ב מהל' אלו גבי הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור. וגם פסק גבי עפר הארץ דלא כרבי דלרבי בעי שיאמר נזירות עלי כעפר הארץ ובסמוך כתב רבינו דהאומר כשער ראשו הוי כאומר נזירות עלי כמנין שער ראשי והם דברים סותרים לפי סוגית הגמרא דכיון דאיהו פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל ע"כ צריך לאמר כרבי כדי שנאמר רואין כאלו הקופה מלאה חרדל דאל"כ מלאה קשואין מבעי ודבריו מתמיהין וצ"ע עכ"ל וביאור דבריו כי בנזיר (ח.) פריך אמאי יהא נזיר כל ימיו ליחזיה לקופה כאילו היא מלאה קשואין ודלועין ותיהוי ליה תקנתא ופירשו בתוס' דקשואין לאו דוקא אלא כאילו היא מלאה בצק וחדא נזירות הוי ופירשו בתוס' יגלח ממ"נ לסוף ל' דאי חדא נזירות קביל עליה שפיר קמגלח ואי נמי חרדל קביל עליה מצי לגלוחי אחר ל' דס"ד אי אמר חרדל קביל עליה הרבה נזירות ולא נזירות אחת ארוך וכיון שיגלח לסוף ל' שוב לא תטול עליה נזירות לרבי יהודה דמאן לימא לן דחרדל קביל עליה דלמא בצק והשלים נדרו ומספק לא תטיל עליה נזירות לרבי יהודה דספק נזירות להקל ומשני דרבי יהודה סבר לה כרבי דהריני נזיר כשער ראשי הוי נזירות אחת ארוכה ולא מצי לגלח ולכן גבי הריני נזיר מלא הקופה דחיישינן שמא מלא הקופה חרדל נמי נזירות אחת ארוכה היא ולא מצי לגלח וכיון דרבינו פוסק כר' והודה דספק נזירות להקל ופסק דלא כרבי וא"כ נשאר קושית הגמרא ליחזיה לקופה וכו' ותיהוי ליה תקנתא ואמאי פסק הרמב"ם דהאומר הריני נזיר מלא הקופה ה"ז נזיר כל ימיו דהא פסק דלא כרבי (כאן הל' יח) כתב האומר הריני נזיר כשער ראשי וכו' ה"ז כמו שאמר הרי נזירות עלי כמנין שער ראשי וכו' לפיכך יגלח כל נ' יום וכו' אלמא דפסק דאינו נזירות אחת ארוכה ולרבי הוה נזירות אחת ארוכה וא"כ יקשה כנ"ל ע"כ

ונ"ל דלכאורא יש לחקור מה דאמרינן ספק נזירות להקל או דוקא כגוונא דכרי דלא מעייל נפשיה לספיקא כפי' הר"ן דמכוון אם דוקא יתברר לו דהיה באותו כרי מאה כור אז יהא נזיר או בכל אופן אמרינן ספק נזירות להקל ונראה דהרמב"ם בפ"ב מהל' נזירות הל' ז. כתב האומר הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני ה"ז ספק שמא לא נתכוון אלא להוות נזיר כמותו או לאמר שאני אוהב אותו כמותך וספק נזירות להקל (והוא איבעיא דלא איפשטא בנזיר יג:) ע"כ והא בכאן לא שייך שאין מעייל נפשיה לספיקא כמו בכרי דלכאורא יקשה אמאי הוה ספק נראה איך יפרש כוונתו דהא אמרינן סתם נדרים להחמיר ופירושו להקל וא"כ נשאל אותו איך היה כוונתו וע"כ צ"ל דהוא מפרש שהוא רוצה איך שיונח בלשון כפירוש התוס' שם (נדרים יח:) בסתם נדרים להחמיר שרוצה איך שיונח לשון וה"נ ל"ש ובלשון כאן הוא ספק א"כ לא שייך