נתיב מאיר סז

דליתי עשה דמצוה ולידחי ל"ת דנדרים, א"כ ממ"נ על הרשב"א ל"ל להכי דאם חשוב אפשר לקיים א"כ קושיתו ליכא ואמאי צריך לעשה ול"ת אך י"ל דקושית הרשב"א יהא היכא דנדר על דעת רבים דאין לו הפרה ואפילו לדבר מצוה אם הרבים אינן חפצים להתיר אין מתירין לו כן הוא שיטת הריב"ש הובא במ"ל ה' שבועות וכן משמע מתוס' גיטין לו. ד"ה אבל מפיר"ת שם יעיי"ש ולא מהני שאלה בזה האופן ובזה האופן היא קושיתו והא עשה דוחה ל"ת ותירץ דנדרים הוה עשה ול"ת ולא דחי

ובז"נ מה דהקשו האחרונים הקושיא הנ"ל על הרשב"א מיבמות ה. דהרשב"א מיירי באופן דלא מהני שאלה. (וכעת אין הספר הנ"ל תח"י לעיין מה שתירצו שם) כגון שנדר על דעת רבים וכהנ"ל. אך אח"כ מצאתי להרמב"ם פי"ג מה' שחיטה ה. יט. אסור לטול אם על הבנים אפילו לטהר בהן את המצורע וכו' ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' ע"כ משמע אפילו אם טיהר את המצורע אלמא בהדיא דהרמב"ם סובר דלא כריב"א וא"כ לא יקשה עליו קושית השעה"מ מריב"א (אך הס' הנ"ל אין תח"י לעיין מה שתירץ שם.) שם פרק ט' הל' ו'

כל דבר שדרך שליח באותו מקום להמלך עליו הרי הוא בכלל המין שנאמר לשליח סתם. כיצד מקום שדרכן אם ישלח אדם שליח לקנות לו בשר סתם אמר לו לא מצאתו אלא דגים אם נשבע או נדר במקום זה מן הבשר נאסר אף בבשר דגים וכו' ובכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופות וכו' ותמה הר"ן נדרים נד:

על רבינו דמחלק בין דגים לעופות דבשר עופות נאסר בכל מקום אפילו לא מימלך שליח וכו' ודגים דוקא במקום דמימלך ובסוגיא דנדרים משויה להדדי דפריך שם מ"ש בשר עוף לת"ק דאסור דעבוד שליח דמימלך עניה בשר דגים נמי עבוד שליח דאי לא משכחת בישרא מימלך עליה וכו' וליתסרי אלמא דשווי להדדי ע"כ והניח בקושיא ונ"ל דמצינו בחולין כ:

איכא פלוגתא אי יש שחיטה לעוף או לא ובז"נ די"ל דתניא בזה אי יש שחיטה לעוף מן התורה הוה בשר עוף ככל בשר כיון דלא נשתנה בשום דבר ולכן יהא הנודר מן הבשר אסור בבשר עוף אפילו היכא דלא מימלך שלוחא עליה אבל אי אין שחיטה לעוף מן התורה אז תליא במקום דמימלך שליח עליה הוה בכלל בשר והיכא דלא מימלך לא הוה בכלל בשר ובז"נ דסובר רבינו דהסוגיא דנדרים אזלא למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה ולכן תליא אי מימלך שליחא עליה ולכן משוה בשר עוף לדגים אבל אליבא דדינא דהרמב"ם פוסק בפ"א מהל' שחיטה ה. א. דיש שחיטה לעוף מן התורה וכיון דהוה ככל בשר ולכן גם לענין נדרים אף דתניא בלשון בנו אדם מ"מ מונחות ג"כ בהלשון ולכן כתב הרמב"ם ובכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופות. וכו' ולא דמיא לדגים דתליא אי מימלך שליח עליה וכו' ולכאורא יקשה דלענין בשר בחלב הוה עוף בשר רק מדרבנן אך זהו נא קשה דשם אימעיט מגדי (חולין קיג:

קטז.) ומשום דצריך שם דוקא בשר בהמה ולא סתם בשר ומובן שעוף אינה בשר בהמה אלא סתם בשר והראיה דבשר חיה היא ג"כ בחלב רק דרבנן ולענין שחיטה הוה לכו"ע שחיטת חיה מד"א אלמא דלענין בשר בחלב צריך דוקא בשר בהמה מד"א ולא סתם בשר ולכן ל"ק מבשר עוף בחלב דהוה רק מדרבנן ובז"נ פ"ט מהל' מלכים הל' יא. אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה. אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו ע"כ והשיג הראב"ד א"א נ"ל שזה טעות סופר וראוי להיות אבל השרץ עכ"ל וכתב הרדב"ז שאין זה טעות סופר דעל השרץ לא היה אומר ויראה לי דתלמיד ערוך וכו' שאין אבר מן החי נוהג בשרצים לפי שאין דמן חלוק מבשרן וכו' וכתב הרדב"ז לתרץ את דברי רבינו דבפרק הנודר מן הירק איכא פלוגתא לענין הנודר מן הבשר דר"ע אית ליה דעוף בכלל בשר ורשב"ג סובר דעוף לא הוה מכלל בשר ולדידן קי"ל כר"ע אבל בן נח למה יהרג דמצי למימר קים לי כרשב"ג דעוף נא הוה בכלל בשר ובאמה"ח צריך בשר דוקא דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ולכן אי עוף אינו בכלל בשר אינו נוהג בו אמה"ח ע"כ אך אינה מובן דברי הרדב"ז מדוע יכול לאמור קים ני כיון דאיפסק הילכתא כר"ע ואין מחלוקת בין הפוסקים בזה. דלא שייך קים אלא אם ספק בדין כגון שיש מחלוקת בין הפוסקים. אבל כאן אין ספק כמבואר בר"ן שם דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ועיי"ש ונ"ל דבה' א. פרק ט. מהל' מלכים כתב רבינו על ששה דברים נצטוה אדם הראשון על ע"ז וכו' אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו וכו' מכלל דברי תורה