נתיב מאיר סו

ספיקת רע"א במשניות שבת פ"ה אם נשים מצוות על שביתת בהמתן דהוה זגר"מ י"ל כיון דלא הוה פעולה ולא הוה דומיא לתפילין ולכן חייבות אף במ"ע שהזגר"מ. אך זה יהא רק לשיטת ריב"א אבל הר"י מא"י אינו סובר כן. אך לכאורא יש להביא ראיה דנשים פטורות ממ"ע דשביתת בהמתו דאיתא במשנה פ"א דמגילה אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד והקשה רע"א בתוספתא למ"ש הב"י וכן שבלי הלקט דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט וכן הרמב"ן כתב דליכא ביו"ט איסור שביתת עבדו א"כ אמאי לא חשוב במשנה דבין יו"ט לשבת איכא שביתת בהמתו ועבדו והניח בצ"ע ע"כ ונ"ל דאם נימא דבנשים ליכא דין שביתת בהמתו אפילו בשבת יהא ניחא קושיתו די"ל דהמשנה מיירי בדבר דשוה בין באנשים ובין בנשים אבל שביתת בהמתו כיון דבנשים ליכא אפילו בשבת לא קחשיב א"כ והא מוכח מזה דבנשים ליכא מ"ע דשביתת בהמתו וצ"ע וא"כ יקשה לריב"א הקושיא הנ"ל וכי אשה תוכל להדליק בשמן שריפה ביו"ט אך י"ל דריב"א יסבור כשיטת הר"ן דכל ל"ת ועשה שאינם נפרדים כמו יו"ט אף האשה חייבת בעשה כמו בל"ת וניחא (הר"ן הוא בקדושין באלפס עיי"ש) דלא יקשה עליו הקושיא של הר"י מא"י) ונ"ל דהובא בא"מ בשם אחד מהאחרונים שהקשה על דברי הרשב"א הנ"ל דמתרץ דנדרים עשה ול"ת הוא ולכן לא דחי עשה דסוכה הא נדרים ישנו בשאלה ואמרינן ביבמות ה. מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה ולכן דחי עשה דמצורע ל"ת ועשה דנזיר ומחויב לגלח וא"כ בנדרים הא ישנו בשאלה וא"כ העשה דמצוה ידחה הל"ת ועשה דנדרים ונ"ל די"ל דאם ישנו בשאלה הוה אפשר לקיים שניהם ולא דחי משום דיכול להשיג בנקל ג' הדיוטות להתיר נדרו וחשיב אפשר לקיים וכו' ולכאורא וקשה א"כ שריפת קדשים אמאי אין שורפין משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה (שבת כה.) תיפוק ליה אפילו ל"ת גרידא לא דחי משום דהוה אפשר לקיים שניהם למחר דז"א כיון דהיום לא אפשר לא חשיב אפשר לקיים וכו' וכן כתבו תוס' שבועות ג. ד"ה ועל. אבל כאן כיון דאפשר לשאול מיד הוה אפשר לקיים שניהם וממילא לא דחי אך יקשה מיבמות ה. דאמרינן שם מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה ודחי עשה ל"ת ועשה ואמאי הא כיון דישנו בשאלה הוה אפשר לקיים שניהם ולא ידחה ונ"ל דיש לחלק בין נדרים לנזירות דבנדרים מה שישנו בשאלה חשוב אפשר לקיים שניהם משא"כ בנזירות משום דמהרי"ט חוקר בנזיר איך הוא הגדר בנזיר אם כשאומר הריני נזיר נעשה קדוש ולקדוש אסרה תורה יין וטומאה ותגלחת או"ד דהוא כמו נדר שמקבל בדיבורו שאומר הריני נזיר איסור יין ותגלחת וטומאה וממילא נעשה קדוש ונ"ל להביא ראיה מנזיר ג:

משנה הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו ע"כ יפרש המשנה או או קתני או מן החרצנים וכו' ואמרינן בגמרא מתניתין דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר אינו חייב עד שידור מכולם. אלמא דפלוגתא הוא ת"ק ור"ש אם אמר הריני נזיר רק מיין לחודא ע"כ ובמאי פליגי וי"ל דפליגי בזה לת"ק דמהני אפילו אם מקבל רק נדבר אחד יסבור שכשאומר הריני נזיר נעשה קדוש ולקדוש אסרה תורה יין ותגלחת וכו' ולכן אפילו אומר רק לדבר אחד ה"ז נזיר וכל הפרטים נוהגים בו ולר"ש דאמר אינו נזיר עד שיזור מכולן יסבור שכשאומר הריני נזיר מקבל על עצמו יין וטומאה וכו' וע"י נעשה קדוש ולכן אם אינו מקבל כל פרטי הנזירות אינו נעשה נזיר וקי"ל דהלכה כת"ק וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' נזירות הל' ט. האומר הריני נזיר מן החרצנים בלבד וכו' ה"ז נזיר גמור וכל דקדוקי נזירות עליו ואע"פ שלא היה בלבו להזיר אלא מדבר זה בלבד וכו' ה"ז נזיר גמור ע"כ אלמא דפוסק כת"ק וא"כ יהא מוכח דלהלכה קי"ל דאם אומר הריני נזיר נעשה קדוש וממילא אסרה תורה עליו כל פרטו הנזירות ולפז"נ דלא שייך שיהא בנזירות אפשר לקיים שניהם ע"י שאלה דאימתי הוה אפשר לקיום שניהם דוקא בזמן שאותו האדם שיש לו החיוב של העשה ול"ת וא"צ להשתנות כדי שיוכל נקיים שניהם. אבל כאן בהיותו נזיר וקדוש אז א"א לקיים שניהם חנא כשישאל ולא יהיה עוד קדוש אז יוכל לקיים ולכן לא חשוב אפשר לקיים שניהם ע"י שאלה ואדרבא כיון דישנו בשאלה קיל ודחי אבל בנדרים א"צ להשתנות אותו האיש ע"י שאלה וחשוב אפשר לקיים שניהם ע"י שאלה ולכן כתב הרשב"א דאין עשה דמצוה דוחה ל"ת ועשה דנדרים ולא שייך שידחה מטעם דקיל וכהנ"ל ולכן ל"ק על הרשב"א מסוגיא דיבמות ובז"נ נמי קושית השעה"מ על הרמב"ם לשיטת ריב"א שהקשה ואם אכל מצה וכו' אמאי לוקה הא לשיטת הריב"א הל"ת נדחית מ"מ ואינו לוקה ובז"נ משום דבנדרים ישנו בשאלה והוה אפשר לקיום שניהם ולא נדחית אפילו הל"ת ולכן כתב הרמב"ם אם נדר על דבר מצוה ועשה מצוה לוקה. אך על הרשב"א ל"ל הכי דא"כ יכולים לתרץ בזה ג"כ קושית הרשב"א דכיון דישנו בשאלה הוה אפשר לקיים וכו' ולכן לא דחי ולכן לא שייך להקשות