נתיב מאיר סה

לך חולין הא מה שאוכל לך לא והא חולין אלא קרבן דלרבנן אסור ולר"מ מותר ועוד למעלה למה פסק כחמים והא קי"ל כר"מ דבעינן תנאי כפול עכ"ל ונ"ל דשיטת רבינו הוא כך דמסתבר שהמחלוקת של ר"מ ורבנן אי מכלל לאו אתה שומע הן וכו' הוה הפלוגתא אי הוה כדיבור. דאו מכלל לאו אתה שומע הן הוה כדיבור דבנדר צריך דיבור דוקא. אבל כשמבינים מן הלאו את ההן זהו הכל מודים דלא מסתבר שיחלוקו אי מבינים או לא ולפז"נ דבאומר לחבירו מה שאוכל עמך לא יהא חולין ה"ז כמי שאומר לו כל מה שאוכל עמך יהא קרבן כלומר שאנו מבינים שזאת כוונתו וכיון דאמר מה שאוכל לך והוא מדיבור הנדר והשאר מבינים א"כ יוכל להיות מטעם ידות ולכן אסור ולכן ניחא שיטת הרמב"ם דפוסק כר"מ דנ"א מכלל לאו וכו' אך מה שאוכל לך לא יהא חולין שאסור הוא רק מטעם ידות. אבל חולין שלא אוכל לך ה"ז מותר משום דבזה הדיבור ליכא אפילו מקצת דיבור של נדר כדי שיהני מטעם ידות כלומר אם אתה רוצה שיהא אסור מטעם נדר אתה צריך להפך את כל הדיבור מלא ו להן ולא חלק מהדיבור כמו גבי שאוכל לך לא יהא חולין דא"צ להפך רק המלות של לא יהא חולין אבל המלות שאוכל לך נשאר ולכן הוה מטעם ידות אבל כאן ל"ש מטעם ידות וכהנ"ל אלא שייך מטעם מכלל לאו אתה שומע הן וכיון דהלכה כר"מ דבעינן תנאי כפול ולכן לא הוה דיבור ובנדר צריך דיבור ולכן פסק רבינו גבי חולין שלא אוכל לך מותר אך יקשה מהסוגיא דנדרים יא. דאמרינן סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין אי ר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן וכו' אלא ר"י הוא אלמא דתליא אי מכלל לאו אתה שומע הן אך י"ל דהכ"מ כתב דלשון סברוה משמע שבמסקנא לא קאי כן (ודלא כהר"ן) ולכן במסקנא לא תליא זאת אי מכלל לאו אתה שומע הן וכו' ועיי"ש אך צריך להבין סברת הס"ד שסובר שתליא זה אי מכלל הן אתה שומע לאו וכו' ואמאי לא הוה מטעם ידות כדביארנו וי"ל דאיתא בר"ן במתניתין י: לחולין שאוכל לך אסור דמשמע לא חולין אלא אסור (כולהו בפתחות הלמד קרינן לה) וכ"ת אלא אסור משום איסור קאמר ולא משום נדר והוה כמתפיס בדבר האסור ולא מיתסר אפילו הכי כיון דאיכא למימר הכי ואכ"ל הכי אזלינן לחומרא דסתם נדרים להחמיר עכ"ל ובז"נ דהס"ד סובר דלא שייך שיהא מטעם ידות כיון שצריך ג"כ לסתם נדרים אבל בלא סתם נדרים להחמיר אין אנו מבינים ולכן לא שייך שיהא מטעם ידות כה"ג אלא תליא אי אמרינן מכלל לאו אתה שומע וכו' אבל במסקנא אמרינן דהוה ידות גם כה"ג היכא דצריך ג"כ לסתם נדרים להחמיר וניחא פסקי רבינו ולא סתרי אהדדי. שם פרק ג' הל' ו'

כיצד תלים הנדרים על דברי מצוה כדברי הרשות האומר הרי המצה בלילי הפסח אסורה עליו הרי ישיבת הסוכה בחג הסוכות אסורה עליו וכו' ואם אכל או ישב וכו' לוקה וכו' ע"כ והקשה השעה"מ לשיטת ריב"א הובא בתוס' חולין קמא ד"ה לא דסובר הא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אינו לוקה דהל"ת גרידא נידחית א"כ בנדר על דבר מצוה נמי לא ילקה דאיתא ברשב"א נדרים טז: הא דאמר ישיבת סוכה עלי שהקשה ליתיה עשה דסוכה ולידחי ל"ת דלא יחל דברו ותירץ דנדרים הוה שה ול"ת עשה ככל היוצא מפיו יעשה ול"ת דלא וחל דברו ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ לשיטת הריב"א דאע"פ שאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אינו לוקה וא"כ אמאי כתב הרמב"ם בנדר על דבר מצוה ועשה המצוה לוקה ( הג"ה וכן קשה לכאורא לריב"א מתוס' קדושין לד. ד"ה מעקה דהקשה הר"י מא"י גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט משום די"ט עשה ול"ת ושריפת קדשים אינו אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די"ט דהוה זגר"מ וכי תוכל להדליק בשמן שריפה בי"ט אלא מא"ל עשה דיש עמו לאו אך הלאו אלים ולא דחי ליה עשה אף הכא אלים הלאו ע"כ ולכאורא יקשה מזה לריב"א חולין הנ"ל גבי כיסוי הדם ביו"ט דאינו לוקה אם כיסה בחרישה ביו"ט אלמא דהלאו נדחה אף דאיכא עשה בהדה וא"כ יקשה לריב"א וכי אשה תוכל להדליק בשמן שריפה ביו"ט (ואח"כ מצאתי כי הגהש"ס ציין את התוס' חולין) וי"ל דריב"א סובר דבעשה שאין צריך פעולה כמו מ"ע דשביתת יו"ט אף האשה חייבת במ"ע שהזגר"מ דכל מ"ע שהזגר"מ דנשים פטורות ילפינן מתפילין ולכן לא ילפינן רק דומיא דתפילין דהיינו שאיכא פעולה אז נשים פטורות אבל מ"ע שאין בה פעולה כגון שביתת יו"ט אף נשים חייבות ולכן גם אשה לא תוכל להדליק שמן שריפה ביו"ט ובזה יש לפשוט