נתיב מאיר סג

לעשות בחנם מ"מ אסיא דמגן מגן שויא וכיון שאינו נוטל שכר לא יעשה המצוה כתיקונה הלכך נתינת שכרו בכלל המצוה שמתירין לו בשבילה ע"כ אך זה אינו מובן היטב הא כוונת הראב"ד היא כן שיכול לעשות בחנם המצוה אך הוא רוצה להתיר לו משום שיטול שכר נמצא דההיתר הוא לא משום מצוה אלא משום שכר (אם יוכל לחיות בלא זה) וכה"ג א"צ להתיר לו בנדר על דעת רבים ומה שכתב אסיא דמגן מגן שויא וכו' גם זה אינו מובן הכי לא יוכל לעשות המצוה כתיקונה בלא שכר אם ורצה ואם עושה מחויב הוא בודאי למול ונשחוט כדבעי וא"כ אין ההיתר בשביל המצוה אלא בשביל שכר וכה"ג א"צ להתיר לו ויקשה השגת הראב"ד ולכן נ"ל לפרש כי שיטת רבינו היא כן דמה דמתירין הנדר אם נדר ע"ד רבים משום מצוה. א"צ דוקא שיהא המצוה למי שמתירין אותו אלא אפילו בשביל התרתו את נדרו יוכלו הרבים לקיים את המצוה מתירין אותו ג"כ ולכן כאן נמי לו יהא דאם רוצה יוכל לקיים המצוה ולשחוט להם בחנם וכו' אבל כיון שאינו רוצה בחנם ולכן לא יוכלו הרבים לקיים המצוה שלא נמצא אלא זה בלבד ולכן מתירין לו ויטול שכר ויעשה להם המצוה. אבל שיטת הראב"ד היא דמה שמתירין בנדר על דעת רבים משום מצוה הוא דוקא אם לא יוכל לקיים המצוה הנודר בלא היתר נדרו אז מתירין. אבל אם הנודר יוכל לקיים המצוה אם ירצה בלא היתר נדרו אז אין מתירין לו משום הרבים שלא יוכלו לקיים בלא זה ולכן השיג ישחוט להם בחנם וכו' ולכן פירש שהגמרא מיירי שנדרו בני העור שלא יהנה אותו המלמד מנכסיהם וכו' ולכן התור להם אמימר את נדרם ועיי"ש. ועיון בב"י על הטור סימן רכח. הל' נדרים. פרק א' הל' י"א

אבל האומר פירות אלו עלי כחלת אהרן או כתרומתו הרי אלו מותרין שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל א"א אנו רגילין לפרש מפני שהחלה והתרומה לכהן נכסיו הן וכחולין לגבי ישראל הן והחטאת והאשם כיון שקדושתן ע"י אדם מתפיס בנדר הוא שאין דוקא נדר ונדבה וזהו שר' יעקב אומר מתפיס בבכור אסור מפני שמצוה להקדישו ואע"פ שאינו נדר וכו' עכ"ל ונ"ל כי הפלוגתא של הרמב"ם והראב"ד הוא בזה שהרמב"ם סובר שבהפרשתו עושה קדושה על התרומה והחלה. ובשביל הקדושה נעשה נכסי כהן או שבהפרשתו פועל שניהם כאחת אבל לא שהאיסור הוא תולדה מנכסי כהן שנעשה בהפרשתו לכן כתב הטעם שאינן באין בנדר ונדבה והראב"ד יסבור שבהפרשתו עושה לנכסי כהן והאיסור הוא מחמת שהוא נכסי כהן ומה שהשיג הראב"ד מחטאת ואשם וכו' לא קשה לרבינו שכבר פירש בהל' י. החטאת והאשם אע"פ שאינן באין בנדר ונדבה וכו' אפשר לנודר להביא אותם מחמת נדרו שהנודר בנזיר מביא חטאת ואם נטמא מביא אשם וכו' לכן יכול לאסור ומה שהקשה מבכור כבר ביארנו לקמן כי מוסיף קדושה בהקדשו ולכן הוה דבר הנדור אך ראיתי מקשין כי בהל' יג. לקמן כתב האומר הרי עלי כמעשר בהמה הרי אלו אסורין הואיל וקדושתו בידי אדם הרי הן עלי כבכור הרי אנו מותרין שאין קדושתו בידי אדם וכו' ולכאורא יקשה מ"ש מעשר בהמה שקדושתו בידי אדם והוה דבר הנדור א"כ בחלת אהרן ותרומתו נמי קדושתו בידי אדם ואמאי כתב שם מותרין שאין באין בנדר ונדבה ע"כ ועוד יקשה מ"ש בחטאת ואשם הא גם שם קדושתו בידי אדם ואמאי צריך לאפשר לנודר להביא אותם מחמת נדרו שהנודר בנזיר וכו'. ועוד צריך להבין הסברה וכי בשביל שאפשר להביא החטאת מחמת נדרו לכן כשמתפיס בסתם חטאת מהני והא לא אמר בחטאת נזיר. וכי אתינן משום סתם נדרים להחמיר הא הלשון לא משמע כן לכך נ"ל דביאור רבינו הוא כן כיון שאפשר לחטאת להביא מחמת נדרו ולכל החטאות הוה קדושה אחת אחד חטאת נזיר ואחד כל החטאות וא"כ כשמתפיס בחטאת מהני משום שמתפיס בקדושת חטאת ואופן זה של קדושה יכול לעשותו בנדר ולכן יכול לאסור אבל בחלת אהרן ותרומתו האופן קדושה דשלהם אין בא בנדר וכו' רק מחמת חיוב התורה ולכן אין יכול לאסור דלא מצינו אופן קדושה כזו ע"י נדר. אבל במעשר בהמה אם מתפיס בהן אסור משום שמעשר בהמה קדשים קלים וכל קדשים קלים אופן קדושה אחת הן וקדושת קדשים קלים יכול להיות ע"י נדר ולכן מהני כי אופן קדושה כזה בא בנדר ומה שכתב הואיל וקדושתו בידי אדם כוונתו אף שאופן קדושה כזה יכול לבוא בנדר דהיינו קדושת קדשים קלים מ"מ בזה לחודא לא מהני שיהא מתפיס בדבר הנדור, אלא צריך עוד שיהא הקדושה המונחת על הדבר דוקא בא בידי אדם ולכן מסיק שם הרי הן עלי כבכור הרי אלו