נתיב מאיר ס

תירוצו שמתרץ דלא שחט שיזרוק הוא דמה אלא ששחט לנכרי ועל דעת שיזרוק דמה הנכרי לעכו"ם שחט יעויי"ש ואינו מובן איך ילמוד הגמרא דסנהדרין הא דאמרינן לר"ל חייב מיתה וכיון ששחט רק שיזרוק נכרי אמאי חיוב מיתה הישראל ואי נימא דזה גופא הוה עובד ע"ז אם שוחט על דעת שיזרוק נכרי דמה לעכו"ם א"כ שוב תקשה הא הוה ליה שחיטת מומר ואמאי מותרת לר"ל וצ"ע) ונ"ל דיש לחקור הא דמצינו לענין שבת דמקלקל פטור ואימתי הוא חייב כשעושה תיקון איך הוא הגדר אי צריך דוקא תיקון אז הוא חייב לענין שבת או דא"צ רק שלא יהא בגדר קלקול אף דלא היה תיקון מ"מ חייב ואין להביא ראוה ממקלקל ע"מ לתקן דחייב אלמא דא"צ תיקון דוקא דז"א דשם איקרי תיקון משום דאימתי שירצה לתקן הוה ליה תועלת מהקילקול הקודם. אבל כאן הספק שלנו הוא אם יהא באופן דלא מיקרי לא קלקול ולא תיקון אם הוא חייב לענין שבת ונראה דמצינו בשבת קו. תני ר' אבהו קמיה דר"י כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל ר"י חובל ומבעיר אונו משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו ומייתי שם בחובל ומבעיר מחלוקת ר"י ור"ש דלר"י פטור ולר"ש חייב ופירש שם בתוס' ד"ה חוץ לחד תירוצא דר"י ורבי אבהו אליבא דר"ש פליג דר' אבהו סובר דר"ש מחייב אע"פ שא"צ לכלבו ולאפרו ור"י סובר דר"ש אינו מחייב אלא א"כ צריך לכלבו ולאפרו דאיכא קצת תיקון אבל לר"י אפינו צריך לאפרו ולכלבו פטור משום דאין זה תיקון חשוב דאין צריך לחבול בחבירו כדי ליתן לכלבו ולשרוף גדיש בשביל האפר עכ"ל אך צריך להבין במאי פליגי ר"י ור"ש לפי"ז ונראה דבחקירה הנ"ל פליגי ר"ש ור"י דלר"ש דסגי בתיקון קצת סבירא ליה דצריך לענין חיוב שבת רק שלא יהא בגדר קילקול אבל תיקון גמור א"צ ולכן כיון דצריך לכלבו וכו' לא הוה בגדר קילקול ולכן חייב ור"י יסבור דצריך תיקון גמור ואין סגי מה שאינו בגדר קילקול ולכן סבר דאפילו צריך לאפרו פטור שאין זה תיקון חשוב והרמב"ם פוסק כר"י אליבא דר"ש דבפ"ח מהל' שבת הל' ז. פוסק דחובל חיוב והוא שצריך לדם ובפי"ב הל' א. כתב המבעיר כל שהוא חייב והוא שיהא צריך לאפר ע"כ אלמא דפסק לענין שבת דחייב אפילו אם אינו תיקון רק שלא יהא קילקול ולפז"נ דכאן נמי בשוחט כיון ששחט פורתא כתב הרמב"ם שחייב לענין שבת משום שמקלקל ע"מ לתקן הוה וכאן ל"ד לכל מקלקל ע"מ נתקן דהוה תיקון כהנ"ל אבל כאן אם אינו גומר מיד הוה שהיה ושחיטה פסולה הוא והוה קילקול ונמצא דהתחלת השחיטה תלוי אם יגמור מיד השחיטה יהא שחיטה כשרה ויהא תיקון. ואם לאו יהא פסולה ויהא קילקול וא"כ הוה התחלת השחיטה לא בגדר תיקון גמור אלא דלא הוה קילקול כיון שיכול לגמור מיד השחיטה ויהא שחיטה כשרה וא"כ זה תלוי במחלוקת ר"ש ור"י בשבת קו. כהנ"ל ובז"נ דרבינו ילמוד דהסוגיא דחולין דפריך ונוקמא במזיד ור"מ (והשחיטה כשרה אפילו במזיד) אזלא אליבא דר"י דצריך תיקון דאינו חייב לענין שבת רק אם עשה תיקון גמור וכאן בשחיטה לא הוה תיקון גמור כהנ"ל ולכן לא הוה מומר בתחילת שחיטה ולכן אפילו במזיד שחיטתו כשרה. אבל אליבא דדינא דהרמב"ם פוסק כר"ש ולכן א"צ תיקון גמור לענין חיוב שבת דסגי שלא יהא בגדר קילקול ולכן הוה מומר בתחילת שחוטה דנא הוה קילקול כיון דיוכל לגמור השחיטה מיד ויהא שחיטה כשרה ולכן כתב הרמב"ם דדוקא בשוגג הוה שחיטתו כשרה אבל במזיד הוה מומר בתחילת השחיטה ולכן אם שחט במזיד בשבת שחיטתו פסולה כהנ"ל וניחא שיטת הרמב"ם וא"ל דאפילו לא יגמור מיד הוה תיקון לענין אמה"ח לבני נח ז"א דלא חשוב תיקון גמור דלישראל אין דרך לשחוט שיהא אסור באכילה לו כי אם להתיר האיסור אמה"ח והא דתניא בפסחים ע"ג. השוחט חטאת בחוץ בשבת לע"ז חייב ג' חטאות מאי תיקון א"ר עווירא שמוציא מידי אמה"ח לבני נח אלמא דבזה הוה תיקון. אך ז"א דאזלא שם אליבא דר"ש ואליבא דהלכתא אבל לר"י לא הוה תיקון גמור דאין דרך לשחוט רק להתיר לבני נח. אך ראיתי ריש סדר למשנה במשניות יומא פ"ג מ"ד דדקדק מדוע בתמיד של יו"כ תנן ומורק אחר ע"י פירוש הרע"ב ורש"י כהן אחר שחיטה ע"י ובפר של אהרן ובשעיר לא תנן ומורק אחר שחיטה ע"י וכן ברמב"ם נא נזכר שם ומורק וכו' אלא בתמיד ולא בפרו של כה"ג ובשעיר ופירש הוא וז"ל דהא שחיטה בזר כשרה מ"מ אם שחט בשבת חייב משום שבת והוכיח מרש"י יבמות לג:

שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות משמע אבל איסור שבת איכא כר"ח דדוקא לכהנים הותרה. ובקרבנות של יו"כ אף כהן הדיוט זר הוא ולכן כתב בתמיד של שחר שאינו לחובת היום יוכל היות מורק אחר וכו' דמד"א כשר כהן הדיוט אלא משום מעלה צריך כה"ג ולכן למרק שרי כהן הדיוט אבל בפר של אהרן ובשעיר שהוא לחובת היום וצריך עפ"י דין כה"ג וכהן הדיוט כזר ואסור למרק ביו"כ ולכן לא משכחת מורק אחר שחיטה ע"י ע"כ אך יקשה ביאורו זאת