נתיב מאיר נז

חלב וכן קשה בתלש חלב מן הטריפה ואכלו לוקה שלש היכי אתי איסור אמה"ח וחייל אאיסור טרפה ואאיסור חלב ועיי"ש מה שתירץ הלמ"ח ונ"ל דהפר"ח הקשה הא הרמב"ם פוסק שאיסור חל על איסור באיסור מוסיף שם (פי"ז מה' א"ב ה. ח.) ואמה"ח היה איסור מוסיף שנאסר לבני נח ואמאי כתב דוקא ונטרפה בנטילתו וכו' וזו היא קושיא עצומה לכן נ"ל דהאמת היא כדעת הפר"ח דאמה"ח חל על איסור טריפה וכדמוכח שם אך מה שכתב ונטרפה נטילתו וכו' נראה לפרש כוונת רבינו כן דיש להסתפק אם איסור טריפה חל על כללות הבהמה וכל חלק מן הבהמה נאסר משום חלק מהטריפה או דדין טריפה הוא חל על כל אבר ואבר ועל כל חלק וחלק דכל חלק וחלק נטרפה ומסתבר דאיסור טריפה חל על כללות הבהמה וכל חלק נאסר משום שהוא חלק מהטרפה ובז"נ דלכאורא יקשה איך שייך אם תלש אבר שיהא חייב על האבר משום אמה"ח ומשום טריפה הא אמה"ח מטמא כנבלה (שם בה' א"ה פ"ב ה' ב') אלמא דלא חשוב חי דחי אינו מטמא ואם חשוב מת מאי שייך שיחול איסור טריפה על האבר דהא טריפה לא שייך שיחול אלא על חי שנחלש החיות ולא על מתה אנא ע"כ דאיסור טריפה אינו חל על כל אבר בפ"ע אלא על כללות הבהמה וכל חלק וחלק נאסר מפני שהוא חלק מהבהמה ובז"נ כי שיטת רבינו הוא כך כיון דנטרפה בנטילתו חייב משום אמה"ח ומשום טרופה שהרי שני האיסורין באין כאחת והחידוש הוא לא כי אמה"ח חל דז"א חידש כדעת הפר"ח דהוה איסור מוסיף אלא החידוש הוא שאיסור טריפה חל דאיך חל איסור טרפה על אבר בפ"ע לזה כתב שבאין כאחד וכיון שבעת נטילה יש להאבר שייכות לבהמה וכיון שהבהמה נטרפה והוא חלק מהבהמה בעת נטילה לכן יש עליה ג"כ איסור טריפות אבל לולא זאת לא שייך שיחול איסור טרופה על אבר בפ"ע ולו יצויר דיחול איסור טריפה על הבהמה אחר הנטילה אז בודאי לא וחול על האבר הנפרד איסור טרופה כי אז אין לו שיכות לבהמה לזה כתב רבינו ונטרפה בנטילתו דאז חייב משום טרפה על האבר וכנ"ל וניחא שיטת רבינו. שם פרק ה' הל' יא'

כל אבר עובר שיצא וחתכו קודם שחיטה והוא בחוץ ה"ז אבר מן החי ולוקין וכו' ואם נחתך אחר שחיטה האוכלו אינו לוקה וכו' ע"כ והשיג הראב"ד ז"ל זה שבוש שהרי אמר למעלה אפילו החזירה וחתכה אחר שחיטה לוקה משום ובשר בשדה טרפה ובמשנה אמרו שחט את אמו ואח"כ חתכו חכמים אומרים מגע טריפה שחיטה אלמא אית ביה איסור טריפה והל"ל אין לוקה משום אבר מן החי דאין שחיטה עושה ניפול ועם כל זה מה צורך הואיל ויש בו לאו דטריפה עכ"ל ונ"ל דמה שכתב הראב"ד שהרי אמר למעלה וכו' לוקה כוונתו לה' ט' אך ז"א דשם כתב רק אסור ולא לוקה וכבר כתב מזה הרה"מ אך קושית הראב"ד יהא מדוע אינו לוקה משום בשר בשדה טרפה וכו' ונ"ל דאיתא בחולין סט. דמיבעיא להו מהו לגמוע חלבו מבהמה שהוציאה אבר קודם שחיטת אמה חלב דעלמא לא כאבר מן החי דמו ושרי האי נמי ל"ש או"ד התם אית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה הכא ל"ל תקנתא לאיסורא בשחיטה תיקו והקשה הרשב"א שם וז"ל ותמיהא לי מאי קא מיבעיא לן שכיון שהחלב נמשך מכח כל האיברים ואבר זה שבבהמה אסור כטריפה מאי קא מיבעיא לן וכו' דא"כ חלב טריפה נמי לישתרי ומאי קא מיבעיא לן טפי מחלב בן פקועה זה טרפה מדעלמא חלב טריפה וכו' ושמא י"ל דהכי קא מבעיא לן אבר זה אין בו איסור מחמת עצמו כטריפה כלל אלא מחמת שאין לו סימנין להתירו בהן ע"י שחיטה וכו' והאבר שיצא הוא לבדו נשאר חי וא"כ מה הפרש יש בין חלב זה לשאר חלב הבא מן החי וכו' או"ד מיגרע גרע דהתם חיותו עומד לתקן ע"י שחיטה אבל חיותו של אבר זה אין לו תקנה עולמית ע"ו שחיטה ואסור וסלקא בתיקו עכ"ל נראה מהרשב"א שכתב שאין לו סימנין להתירו ע"י שחיטה וכו' ואבר שיצא נשאר חי משמע שהאבר היוצא יש בו איסור שאינו זבוחה ואיסור שאינו זבוחה הוה איסור עשה ובז"נ דהרמב"ם יסבור כשיטת הרשב"א שבאבר היוצא יש בו רק איסור עשה ולכן כתב שאינו לוקה משום טרופה אבל אסור מד"א ומקרא דבשר בשדה טרפה וכו' אנו למדין דלא מהני בזה שחיטה והוה איסור שאינו זבוחה

ובז"נ נמי מה דכתב הרמב"ם שם ה' י' בשר המדולדל בבהמה ואבר המדולדל בה אם אינו יכול לחזור ולחיות אע"פ שלא פרש אלא אחר שנשחטה אסור ואין לוקין עליו וכו' ע"כ מדכתב אסור ואין לוקין עניו משמע דאסור מד"א וכן דקדקו האחרונים ולכאורא תקשי דהא בחולין עג: עד. אמרינן ואמר רבה בב"ח אמר ר"י אין בהן (באבר המדולדל) אלא מצות פרוש בלבד ופירש"י