נתיב מאיר נו

סובר דאיסור דרבנן הוה מלא תסור ולכן הוה כד"א ולכן לא הוה מנוקה מעון גם בביאה אסורה מדרבנן והראב"ד יסבור כהרמב"ן דלא הוה מלא תסור ולא הוה כד"א ולכן הוה מנוקה מעון מד"א ובז"נ הרמב"ם פ"ד מ"ה ממרום ה. א. דזקן ממרא אם חולק על ב"ד בגזירה שגזרו וכו' כגון שהתיר החמץ בשעה ששית ה"ז חייב מיתה ע"כ והרמב"ן חולק הובא במ"ל שם דעל דבריהם אינו נעשה זקן ממרא ובמה יחלוקו ובז"נ דהולכים לשיטתייהו דהרמב"ם סובר דכל איסור דרבנן הוה משום לא תסור ולכן הוה כד"א ונעשה זקן ממרא והרמב"ן חולק דהולך לשיטתו דכל אסור דרבנן לא הוה מלא חסור ולא הוה כד"א ולכן לא נעשה ע"ז זקן ממרא ולפהנל"נ קושית הנו"ב שהקשה בתשובה ל"ו על הרמב"ם פי"ד מ"ה מא"ס ה' ט"ז, מי שאחזו בולמוס יאכילום אותו דברים אסורים שם ה' י"ז. היו לפנינו טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה תחלה שהטבל במיתה והקשה הנו"ב הא מבואר ברמב"ם ה' תרומות סוף פ"א אפילו בזמן הבית מימי עזרא הוה תרומות ומעשרות רק מדרבנן א"כ אמאי מאכילין נבלה שהיא ד"א ולא טבל שהיא רק מדרבנן ולפהנל"נ כיון דשיטת רבינו דכל איסור דרבנן הוא ד"א מלא תסור וא"כ טבל הוה איסור ד"א ורבנן עשאוהו כחומר איסור מיתה ולכן מאכילין אותו נבלה תחלה שטבל הוה איסור מיתה. שם הל' ב'

ואין משקין שתי סוטות כאחת שנאמר והקריב אותה הכהן ע"כ והקשה המ"א באו"ח סימן קמז ס"ק יא. אמאי כתב הרמב"ם סתם אין משקין שתי סוטות ולא חילק בין כהן אחד לבין שני כהנים והוא נגד מסקנת הגמרא סוטה ח. דבשני כהנים משקין שתי סוטות כאחת ועיי"ש בתירוצו שלומד בגמרא היפך פירש"י ונ"ל ונקדים הסוגיא דסוטה ח. כי שם איתא פלוגתא דת"ק סובר דאין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחברתה ר"י אומר לא מן השם הוא זה אלא א"ק אותה לבדה ומוקי לה אח"כ דתנא קמא הוא רבי שמעון דדריש טעמא דקרא מהטעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה מאי בינייהו איכא בינייהו רותחות מאימת המים דאז רואים שאין לבה גס בה ומשקין שתי סוטות כאחת לר"ש ופריך ורותחות מי משקין כאחת והא אין עושין מצות חבילות וכו' ומשני כאן בכהן אחד כאן בשני כהנין דבשני כהנים ליכא משום חבילות ומשקין שתיהם כאחת ולפז"נ קושית המ"א דקושית הגמרא היה רק לת"ק דסובר כר"ש דדריש טעמא דקרא וברותחות ליכא משום שלא יהא לבה גס בה וכו' ופריך והא אין עושין מצות חבילות וכו' ומשני כאן בכהן אחד כאן בב' כהנים ולפ"ז התירוץ של כאן בכהן אחד וכו' הוא נמי רק לת"ק דסובר כר"ש דדריש טעמא דקרא אבל הרמב"ם פוסק כר"י משום אותה לבדה ולא דריש טעמא דקרא [וכן פסק בה' מלו"ל פ"ג ה. א. אלמנה בין ענייה בין עשירה אין ממשכנין דלא דרש טעמא דקרא] ולדידיה ליכא קושיא מאין עושין מצות וכו' דהא ברותחות נמי אין משקין וממילא לדידיה נמי ליכא החילוק מכהן אחד לשני כהנים ולפיכך פסק הרמב"ם סתם אין משקין שתי סוטות כאחת ונא חילק בין כהן אחד לשני כהנים דהטעם משום אותה לבדה (וא"ח ז"ר מצאתי כי הקדימני הספר נ"א וב"ה שכוונתי לדעתו הגדולה) אך לכאורא יקשה מחולין כט. דתני רב יוסף תזבחוהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים כאחד ותקשו אמאי צריך קרא תיפוק ליה דאין עושין מצות חבילות חבילות אך ז"א כי התוס' שם בסוטה ח. ד"ה דהא כתבו שאין עושין מצות חבילות וכו' זהו רק מדרבנן ולכן צריך קרא שאסור מד"א לשחוט שני זבחים כאחד הל' מאכלות אסורות פרק ה' הל' ה'

תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב שתים משום אמה"ח ומשום טרופה שהרי שני האסורין באין כאחת וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום אמה"ח ומשום חלב תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש ע"כ והובא בלח"מ שהרב מהוררל"ו חביב ז"ל וכו' שהקשה קושיות חזקות דכיון דרבינו סובר דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת מדכתב ונטרפה בנטילתו דמשמע אם היתה טריפה מקודם אינו חייב שתים משום דלא אתי איסור אמ"ה דחייל בשעת תלישה וחייל אאיסור טריפה דקדים דאין איסור חל על איסור ולכך הוצרך לומר דנטרפה בנטילתו כדי שיהא שני איסורין באים כאחת א"כ בתלש חלב מן החי אמאי חייב שתים היכי אתו איסור אמה"ח וחייל אאיסור