נתיב מאיר נא

רבי בכדי שינטל וכו' אבל אין לה שייכות למה שאיפסקא הילכתא דטריפה אינה חיה וניטל הירך וכו' וניחא פסקו רבינו ולא סתרי אהדדי ומאי דאמרינן א"ב טרפה חיה וכו' אין הכוונה שמחולקין בדין טריפה אם חוה אי לא. אלא לשון שאלה היא כלומר אם נוכל לבאר את דברי רבי כדי שינטל וכו' אם ניטל שיעור שנעשות טריפה אי לא וכו'. שם פרק י"ג הל' ח'

היה נשוי לישראלית או לגיורת ויש לו בנים ואמר נתגירתי ביני לבין עצמי נאמן לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול את הבנים וחוזר וטובל בבי"ד עכ"ל והטעם נתבאר ביבמות מז. משום דלדבריו עכו"ם הוא ואין עדות לעכו"ם והקשה הרה"מ כיון דקי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הילד כשר כמו שיתבאר פרק ט"ו אפילו יהיה כדבריו הילד כשר הוא יעוי"ש ותירוצו אינו מובן כמו שכתב המ"ל עיי"ש וגם בתוס' שם הקשו אותה קושיא ותירצו דסבר ר"י דעכו"ם הבא על בת ישראל הילד ממזר אבל לדברי רבינו דפסק הולד כשר וקשה כנ"ל ונ"ל כי בתוס' יבמות כג. ד"ה קסבר רבינא פירש אם בתר ישראלית שדינן הוה ממזר ואם בתר עכו"ם לא הוה ממזר דאין ממזרת לעכו"ם ולפז"נ דאם עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר מפני ששדינן בתר עכו"ם ואון ממזרת לעכו"ם וכיון ששדינן בתר עכו"ם ממילא צריך גירות דאם לאו הוה עכו"ם וזהו שיטת רבינו ולפז"נ מה שכתב וא"נ לפסול את הבנים כלומר לעשותם כעכו"ם בלא גירות וכן מצאתי אח"כ בהדיא בפ"ת באעה"ז סימן ד. שהביא דעת הגאון מליסא אם הילד כשר אז צריך גירות כמשמעות לשון רש"י קדושין סח: ד"ה לימא קסבר רבינא וכך הוא דעת היערות דבש ת"א אף שהביא דעות חלוקות על זו מ"מ על רבינו לא יקשה דיסבור דצריך גירות אך מה שהובא שם בפ"ת שדעת הרמב"ם בעכו"ם הבא על בת ישראל אינה פגומה לכהן ואי צריכה גירות ודאי הוה פגומה לכהונה ז"א דהמ"ל כתב כאן דאפשר לדעת רבינו דאם ילדה בת פסולה לכהונה וממילא יוכל היות שצריכה גירות כדביארנו. שם פרק כ"א הל' כ"ה

כתב ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות הוא ע"כ אך הרא"ש פ"ש דקדושין סימן ח', כתב בקטנה שהלך אביה למדינת הים דאין להן נשואין אפילו מדרבנן מ"מ אין לאוסרה משום זנות ואם קידשה אחיה ואמה כיון דדרך קדושין ונשואין אצלו אין זה זנות מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו דלא חשוב כאילו היא בזנות אצלו אפילו היא גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו ליה רבנן נשואין וכו' עכ"ל וצריך להבין שיטת הרא"ש כיון שלא תקנו נשואין אמאי לא הוי זנות כמו שכתב הרמב"ם ונ"ל דהרא"ש הולך לשיטתו בכתובות בפ"ק דמשמע שם סימן יב מלשונו שכתב שאפשר לקיים פריה ורביה בלא קדושין ול"ד לשחוטה דהתם א"א לאכול בלא שחיטה משמע מלשונו שכתב שאפשר וכו' שהדיוט מותר בפילגש וכן פוסק הראב"ד פ"א מהל' אישות ה"ד לכן סובר שקטנה שקידשה אף שלא תקנו נשואין מ"מ כיון שמיוחדת לו ליחוד שייך גם בקטנה ולכן הוה משום פלגש ופלגש הוא בלא קדושין (והוא בה' מלכים פ"ד) כן קטן אף שאין לו דעת לקדש מ"מ שייך יחוד גביה וא"כ יהיה משום פלגש ולא והיה אסור משום זנות. אבל הרמב"ם שפסק שאסור להשיא אשה לקטן הולך לשיטתו שפסק בהל' מלכים פ"ד ה"ד שהדיוט אסור בפלגש ולכן אסור להשיא אשה לקטן משום זנות אלא דצריך להבין לפי"ז את שיטת הרא"ש אמאי לא הוה יחוד אפילו לא השיאה אמה ואחיה אלא היא עצמה ולא תהוי זנות אך י"ל כיון דקטנה סומכות רק על דעת אמה ואחיה ממולא לא הוי יחוד מצדה בלא הסכמת אמה ואחיה ממילא לא הוה דין פלגש בלא הסכמת אמה. הל' יבום וחליצה. פרק א' הל' י"ב

הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחין ואם בא הוא או אחד מהאחין על צרתה ה"ז עובר בעשה שנאמר יבמה יבא עליה