נתיב מאיר נ

ב' עינים ולסתות וכו' רבנן אמרי מצורת חצי צורה וכן פירש הרמב"ם בפיה"מ כן דלר"מ צריך כל צורת אדם ולרבנן אפילו חצי צורה) ומשני אי תניא תניא ואח"כ מצינו מחלוקת אמוראים אי צריך מצח גבינים עינים ולסתות וכו' כשל אדם או סגי במצח גבן ולסת אחת כשל אדם ולא פליגי הא כמאן דאמר מצורת ע"כ א"כ יקשה דלפי הסוגיא דמפרשי דפליגי ר"מ ורבנן אי צריך כל צורת אדם או סגי נמי בחצי צורה א"כ המפלת נחש לכו"ע אין אמו טמאה לידה דלא הוה בנחש ואפילו חצי צורה א"כ יהא סתירה להסוגיא הנ"ל ונראה דפליגי הסוגיא דהכא עם הסוגיא דלעיל דאמרה טעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם או הואיל ועיניהם דומה לשל אדם משמע שמפרשים דברי ר"מ אפילו המפלת דמות בהמה וחיה נמי אמו טמאה נידה הואיל ונאמרה בו יצירה וכו' או הואיל ועיניהם דומה וכו' לכן פריך מנחש ותלה זאת בפלוגתא דר"מ ורבנן. אבל הסוגיא דהכא סוברת שדמות בהמה אם מפלת אין אמו טמאה לידה אפינו לר"מ א"כ לפי הסוגיא דהכא כיון דצריך צורת אדם א"כ המפלת דמות נחש אין שיכות לפלוגתא דר"מ ורבנן דכאן דלכו"ע צריך צורת אדם וכיון דר' חנינא ור"י אומרים המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה והסוגיא אינה אומרת דלדידיה א"צ צורת אדם אפילו חצי משמע שהמפלת דמות נחש אינו ענין לפלוגתא דר"מ ורבנן כהסוגיא השניה וע"כ צריך לחלק כחילוק של הכ"מ דמין נחש יש לו התדמות לאדם ולכן אמו טמאה וכו' מין בהמה אין לו שום התדמות לאדם וממילא הדין של המפלת נחש וכו' וכו' אתיא ככו"ע ובז"נ דרבינו פוסק הסוגיא דהכא דצריך כל צורת אדם (שם בה' ט.) וכן מפרש בפיה"מ פלוגתא דר"מ ורבנן בזה אי צריך כל צורת אדם וכו' א"כ דמות בהמה לכו"ע אין אמו טמאה לידה וממילא בנחש לא שייך בפלוגתא דר"מ ורבנן וממילא יוכל ליפסוק כר"י דהמפלת דמות נחש אמו טמאה לידה דאיתא אפילו לכו"ע וכחילוק הנ"ל של הכ"מ. (וכן מצאתי אח"כ בהרשב"א ששתי הסוגיות בנדה חלוקין זע"ז לפי פירש ראשון שלו יעיי"ש וכן יסבור הרמב"ם) אלא שיקשה על רבינו שסותר בפסקיו למה שכתב בפיה"מ ששם כתב דלר"מ בעינן כל צורת אדם ולרבנן אפילו בחצי צורה נמי אמו טמאה לידה והלכה כרבנן וכאן בה' ט. פסק שצריך שיהא כל צורת אדם א"כ לפי"ז כר"מ דבעינן כל צורת דוקא וצ"ע. שם הל' יא

נברא ושט שלו אטום או שהיה חסר מטיבורו ולמטה והרי הוא אטום וכו' כל נפל מאלו אינו ולד ואין אמו טמאה לידה ע"כ והקשה הכ"מ הא בנדה כג: כד. איתא שם איזה גוף אטום רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי וימות רבי זכאי אומר עד הארכובה רבי ינאי אומר עד לנקביו ר"י אומר משום ר' יוסי וכו' עד טיבורו ואמרינן בין ר' זכאי ור' ינאי א"ב טרפה חיה מ"ס טרפה חיה ומ"ס טרפה אינה חיה ולכן עד הארכובה הוה אטום נר' זכאי בין ר' ינאי ובין ר"י א"ב דר"א ניטל ירך וחלל שלה נבלה והקשה הכ"מ הא כיון דרבינו עוסק טריפה אינה חיה וכן פסק בה' שחיטה ניטל ירך וחלל שלה נבילה וא"כ היה לו ליפסק עד הארכובה גוף אטום והניח בצ""ע וראיתי בהב"ח על הטור סימן קצ"ד שתירץ שבאדם דאית ליה מזלא טרפה חיה דאע"ג דבהמה טרפה אינה חיה וכן פיר"ת בריש א"ט חולין מב ע"כ ואינו מובן דהא אמרינן סנהדרין עח. אם טרפה הרג שלא בפני ב"ד פטור משום דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה ופירש""י דהעדים פטורין דגברא קטולא בעו למיקטל אלמא דבאדם נמי טרפה אינו חיה ולמה שפיר"ת ל"ד דשם פירש דוש דברים שנטרפת בהמה ואדם לא מיטרף בזה אבל כאן הא קאמר בגמרא בהדיא דבארכובה מיטרפא באדם והדרא קושיא לדוכתא

ונ"ל כי רבינו ילמוד שם הכי דלכאורא קשה דהא רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות ואיך יפרש ר' ינאי בדברי רבי דטריפה חיה דהא רבי סתם במשנה חולין ריש א"ט זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה אלמא דרבי סובר דטרפה אינה חיה ולכן ילמוד רבינו הפירוש בגמרא כן דר' ינאי ור"י ור"ז מבארים דברי רבי חד אמר כדי שינטל מן החי וימות שאמר רבי היה הביאור אם ינטל נטרפת ביה דטריפה אינה חיה כלומר דחיות הטרפה אונה חיות וח"א דכדי שינטל מן החי וימות שאמר רבי אין לפרש כוונתו בדבר שינטל נטרפת בו דמ"מ עתה היא חיה אלא מפרש ניטל הירך וחלל מ שלה דהוה נבילה מחיים וח"א עד טיבורו משום דינטל מן החי וימות הכוונה דימות מיד אבל ניטל הירך וחלל שלה אע"ג דבדין הוה נבילה מ"מ במציאות לא מתה עדיין ובז"נ דיפלגו רק בכוונת