נתיב מאיר מט

שהפושע הוא כמזיק וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה ברורה לפוטרו חייב לשלם ע"כ וצריך להבין ביאורו דמ"מ ספק הוא ואמאי משלם ונראה שהוא לומד כיון דהפשיעה הוא מטעם מזיק הוה בגדר ודאי חיוב שאיכא ודאי סיבת החיוב וספק שאילה בבעלים הוא ספק בפטור ואין ספק פטור מוציא מודאי חיוב ובז"נ קושית תוס' הנ"ל כיון דמעשה הביאה אוסרת והאונס הוא בגדר פטור ומבטל המעשה וא"כ ליכא לאקשויי נוקמא בחזקת היתר ונימא דאונס הוא דז"א דאין ספק מוציא מידי ודאי שביאה איכא בודאי והיא הסיבה האוסרת והפטור הוא האונס הוא ספק ולכן אסורה מספק דאין ספק מוציא מידי ודאי וכיון שהוא נגד חזקת היתר כן אסורה מספק ובז"נ שיטת הראב"ד הובא בה' שחיטה פ"ג ה. ד. שלומד האיבעיא של שהה במיעוט סימנין כך אם שחט הרוב ואח"כ שהה וגמר וכו' וכן האיבעיא דשהיות שיצטרפו כתב וז"ל ונראה ני באותן שתו האיבעיות תיקו ולקולא ותמה הכ"מ הא ספיקא דאורייתא ולחומרא ותמה ע"ז המ"ל הא כיון דלומד הראב"ד אם שחט הרוב ואח"כ שהה א"כ לא הוה רק מדרבנן מטעם גזירה שמא יקיל בשהיה במיעוט סימנין ע"כ אך אינו מובן הלא הראב"ד כותב ג"כ באיבעיא שהיות מהו שיצטרפו ושם הוא מד"א וע"ז שפיר הקשה הכ"מ ולפהנל"נ דסברת הראב"ד כן דשהיה הוה בגדר פסול בשחיטה אבל מעשה השחיטה והכשר כבר נעשה לכן הוה בגדר אין ספק פסול מוציא ודאי מעשה השחיטה ולכן אזלינן לקולא וניחא שיטת הראב"ד. אך שיטת הרמב"ם שכתב שם ע"ז ה"ז ספק נבילה י"ל משום דאיכא כנגד אין ספק מידי וכו' איכא חזקת שאינה זבוחה ובספיקא דדינא נמי סובר רבינו דאוקמא אחזקה כדביארנו (בה' נערה בתולה) ולכן ספק הוא ואסור או דיסבור שאין השהיה בגדר פסול וכו' והראב"ד סובר דלא שייך חזקת שאינה זבוחה בספיקא דדינא ולכן פסק לקולא מטעם אין ספק מוציא וכו' ואין ספק מוציא ודאי שייך בספיקא דדינא כהנ"ל מה' שאלה ופקדון. שם פרק י' הל' י'

המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה מפני שגלגל עיניו עגול כשל אדם ע"כ והשיג הראב"ד לפ"מ שכתב דבעינן צורת פנים כולה כשל אדם כי הוי גלגל עיניו כשל אדם מה יועיל ובודאי ר' יהושוע דאמר הכי ל"ס לוה דנבעי אפי' חציה צורה שלמה אלא אפי' בצורה אחת עכ"ל וכתב ע"ז הרה"מ וז"ל ובאמת שהסוגיא בגמרא על מחלוקת ר"מ וחכמים מוכחא להדיא דלרבנן המפלת דמות נחש אין אמו טמאה לידה ודעת רבינו צריך לעיין ע"כ והסוגיא היא בנדה כג. אמר רבה בב"ח אמר ר"י ה"ט דר"מ (דאמר המפלת מין בהמה וחיה אם זכר תשב לזכר) הואיל ועיניהם דומות כשל אדם ופריך אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם וכי תימא ה"נ ליתני נחש אי תנא נחש הו"א בנחש הוא דפליגי רבנן אר"מ דלא כתיב ביה יצירה וכו' אלמא לרבנן בנחש אין אמו טמאה לידה, ותקשה לרבינו מהסוגיא זהו ביאורו של המ"מ והכ"מ מיישב דעת הרמב"ם דנחש שאני דכיון שגלגל עינו של נחש דומה לשל אדם חשוב ולד אבל שאר בהמה וחיה שאין במינן שום אבר דומה לשל אדם אע"פ שקצת איברי זה הנפל דומים לשל אדם לא חשוב ולד עד שתהא כל הצורה דומה למר או חציה למר וכו' ואע"ג דבפלוגתא דר"מ ורבנן משמע דהמפלת נחש אין אמו טמאה לידה איכא למימר דהנהו אמוראי לא הוה שמיע נהי עובדא דחנינא אחא של ר' יהושע שהורה כן ומפי ר' יהושע הורה ע"כ ומובן שזה דוחק גדול שהאמוראים לא ידעו מהוראת ר' חנינא ור"י ונ"ל שהחילוק של הכ"מ מנחש ושאר בהמה וחיה הוא נכון ומוכרח אך קשה מה שהקשה הרה"מ שמהסוגיא דנדה כג. משמע היפך מפסק רבינו דשם משמע דלרבנן המפלת נחש אין אמו טמאה לידה

ונ"ל כן אך קודם צריך להציע הסוגיא דשם דאיתה נדה כג. אמר ר"ח בר אבא אר"י היינו טעמא דר"מ (דמפלת דמות בהמה וכו' תשב לזכר וכו') הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם ורבה בר בר חנה אמר ר"י היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם דומות כשל אדם ופריך אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם וכ"ת ה"נ ליתני נחש או תנא נחש הו"א בנחש הוא דפליגי רבנן עלים דר"מ דלא כתיב ביה וצורה אבל בבהמה וחיה לא פליגי דכתיבא ביה יצירה וכו' ושם עמוד ב. אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב הכל מודים גופו תייש ופניו אדם אדם גופו אדם ופניו תייש ולא כלום לא נחלקו אלא שפניו אדם ונברא בעין אחת ככהמה שר"מ אומר מצורת אדם וחכ"א כל צורת אדם ופריך והא איפכא תניא ר"מ אומר כל צורת וחכ"א מצורת (ופירשו בתוס' ד"ה והתניא שר"י אומר כל צורת דבעיא