נתיב מאיר ה

בזה אם אביו ג"כ למדו תורה אביו קודם אע"פ שאינו שקול ואע"פ שמרבו למד יותר וזה משמיענו המשנה אם היה אביו חכם כלומר שנהג ג"כ כחכם שלמדו בעצמו תורה אז אביו קודם וזהו משמיענו רבינו בה' ת"ת אם היה ת"ח אע"פ שאינו שקול כנגד רבו אבדת אביו קודמת וגדר שני אם האב בעצמו לא למדו תורה ולכן צריך דוקא שקול וזאת ידעינן מהתוספתא שהזכיר שקול וזהו משמיענו רבינו בה' גזילה דצריך שקול באופן זה אם לא למדו אביו בעצמו תורה אז צריך דוקא שקול וניחא פסקי רבינו דאינם סותרים זל"ז ואח"ז מצאתי מעין זה בט"א על הרמב"ם, אך לא הביא המקור הזה מהתוספתא שם פ"ז הל' יא

נידוי על תנאו אפילו על פי עצמו צריך הפרה תלמיד חכם שנידה לעצמו ואפילו נידה עצמו על דעת פלוני וכו' ה"ז מיפר לעצמו ע"כ. והשיג הראב"ד א"א זה איני מחוור א"כ למה יהודה לא התיר לעצמו ועל כל זה קשה לי יעקב למה לא התירו ע"כ ונ"ל דאיתא נדרים כ"ט נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו אין להם פדיון ואם פדאן חוזרות וקדושות עד שיקצצו והובא בר"ן שם מהרשב"א דמהא שמעינן שאם אומר לחבירו השדה יהא נתונה לך מעכשיו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל שכך אמר לו לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים ומעכשיו ולאותו זמן שיקנה אותו ממנו נותנו לו וכו' ואח"כ כתב שאין דין זה אלא במקדיש משום דהקדש חל באמירה בלחוד ועיי"ש מ"מ שמעינן שאם אמר עד שיקצצו הוה כאומר שמקדיש עתה ואם יפדה יהא חל עוד פעם הקדש וחוזר חלילה עד שיקצצו ולפ"ז ניחא דיהודה אמר אם לא הבאותיו וכו' וחטאתי לך כל הימים הוה כאומר דאפילו אם יתיר לעצמו או יעקב יתיר לו יהא חל עוד פעם הנידוי והוה כאומר מעכשיו ולכן לא מהני אם יתיר לעצמו או יעקב יתירו דהוא עשה חלות של נידוי אח"כ אם יתיר. ולכאורה יקשה שיתיר כל הנדויים שצריכין לחול אם יתיר אך ז"א כיון שעתה לא חל עדיין והוה דבשלבל"ע ואין מתירים את הנדר עד שיחול דכן איתא בנדרים צ' אין חכם מתיר כלום אא"כ חל הנדר דכתוב לא יחל דברו וכן פסק הרמב"ם פ"ו מה' שבועות ה' י"ד שאין מתירין נדר או שבועה שעדיין לא חלו וה"נ ל"ש וניחא הרמב"ם. ול"ד לאומר לעולם דהוא זמן אחד ונדר אחד אבל כל הימים משמע נדרים הרבה אם יותר זה יחול אחר ולכן אין מועיל התרה על זה. הל' ע"ז פ"ד ה"ד

ואין ב"ד אחד עושה שלש עיירות הנידחות זו בצד זו אבל אם היו מרוחקות עושה ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל לעולם אין עושין שלש עיירות נדחות לא בב"ד אחד ולא בשלש לא במקום אחד ולא מרוחקות אלא יהודה וגליל ע"כ ועיין בכ"מ שהקשה דמקור הדין איתא בסנהדרין ט"ז אחת ולא שלש כשהוא אומר עריך הרי שתום אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש זמנין אמר רב בב"ד אחד הוא דאין עושין הא בשנים ושלשה בתי דינין עושין וזמנין אמר רב אפילו בשנים ושלשה וכו' לעולם אין עושין מ"ט דרב משום קרחה אמר ר"ל לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות עושין ר"י אמר אין עושין משום קרחה תניא כוותיה דר"י וכו' ולכן הקשה הכ"מ דנראה דרבינו יפסוק כר"ל וכלישנא קמא דרב ולכן פוסק דב"ד אחד אין עושין במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות עושין וזהו שכתב רבינו אבל אם היה מרוחקות וכו' ותמה איך יפסוק כר"ל לגבי דר"י ועוד דתניא כותיה דר"י וכן הקשה הלח"מ וזהו ג"כ כוונת השגת הראב"ד ונ"ל דאי שייך משום קרחה או לא לכאורא תליא בזה אי מותר לעשות מקום עיר הנדחת למקום גנות ופרדסים אז אין חוששין משום קרחה כ"כ אבל אי אסור לעשות מקום עיר הנדחת לגנות ופרדסים אז שייך חששה דקרחה והנה בסנהדרין קי"א איתא והיתה תל עולם לא תעשה גנות ופרדסים דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית גנות ופרדסים לכן לר"ע לא שייך חששה דקרחה כ"כ כיון שלא תשאר שממה ולר"י הגלילי כיון שאסור לעשות גנות וכו' שייך חששה דקרחה וכיון שרבינו לקמן ה' ח' פוסק כר"ע שמותר לעשות גנות ופרדסים ממילא לא שייך חששה דקרחה כ"כ ולכן פוסק כר"ל וכלישנא קמא דרב.