נתיב מאיר מז

שלה וצ"ע וא"ל דבתרומה נמי איכא ב' חזקות חזקת היתר אכילה שלה וחזקת חיים של הבעל אך ז"א דחזקת חיים של הבטל אינו יכול להועיל לה דאין אנו מסופקים אדות הבעל דאינו נוגע אלא לה אם מותרת לאכול בתרומה ודמיא למה שכתב הרמב"ן (הובא בר"ן גיטין פ' התקבל) בי אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם שמא הוא קרובת אשתו וכתב הרמב"ן לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו ע"כ והביאור הוא פשוט כיון שאין אנו מסופקים אודותם כיון שאינן לפנינו ולא שייך שנקבע הדין עליהם אלא צריך ליקבע הדין על האשה אשר לפנינו ולא שייך להשתמש החזקה של הקרובות בעדה וה"נ ל"ש חזקת חיים של הבעל שאין אנו דנין אודותיו לא יוכל להועיל בעד האשה ולא דמיא לענין גירושין דתנן נותן לה בחזקת שהוא קיים דהיינו חזקת חיים דשם שאני דהספק הוא אודות הבעל אם יכול עוד לגרש דהיינו ששלוחו שבא מכחו יוכל לגרש ושייך ע"ז חזקת חיים דהספק עליו בעצמו. ומה שמצינו לענין תרומה חזקת קיים לאו דוקא אלא הכוונה חזקת היתר שלה בתרומה ולפי מה שביארנו שאיכא ב' חזקות גבי השולח חטאתו ניחא נמי מה שהקשה הלח"מ אמאי לא הביא רבינו שם שאר הדינים מעיר שכבשה הגייס וכו' משום דאיכא ב' חזקות לכן לא חיישינן ועיי"ש. שם פרק ט' הל' ט'

התנה עליה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה ל' יום והיה הולך ובא וכו' ולא נתייחד עמה כשילך וישהה שלשים יום תהיה מקודשת וכו' בד"א כשהתנה ואמר הרי היא נאמנת עלי לומר שלא פייסתיה אבל אם לא האמינה חוששין שמא פייסה וכו' ומחלה לו וחזר ובטל הגט כשפייסה ומפני חשש זה יהיה הגט פסול אחר שלשים יום וכו' ע"כ והשיג הראב"ד ז"ל חיי ראשי איני יודע מחילה זו מה היא ומה יש בידה למחול בתנאים והפיוס אינו אלא שנתפייס עמה שלא לגרשה ובטל הגט שבידה ואע"פ שאמרו משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו ה"מ בלא תנאי אבל בתנאי כ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו עכ"ל ונ"ל דשיטת רבינו הוא כן דגם בהרה"מ הובא תשובת הרי"ף וליחוש שמא פייס פירוש כיון שהיה הולך ובא אע"פ שלא נתייחד עמה ניחוש שמא פייסה בדברים ומחלה התנאי ונמצאת א"א וכו' וגם עליו וקשה השגת הראב"ד הנ"ל ועוד וקשה מה שייך אם מחלה התנאי נמצאת א"א אדרבא כיון דבטל התנאי ליהוי גיטא בכל גוונא ונ"ל דכוונת רבינו והרי"ף היא כן דכוון שהתנה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה ל' יום וכו' הוה התנאי שיחול הגט אם תהיה לה צער כשיעבור מכנגד פניה ל' יום אז תתגרש דע"ז האופן נתן לה הגט אם יהיה לה צער מל' יום שלא תהיה עמו ולכן כתב רבינו והרי"ף שחיישינן שמא מחלה לו התנאי היינו שמסכמת ברצונה שיעבור מכנגד פניה ל' יום ואינה מצטערת ע"ז וממילא בטל הגט ונמצאת א"א כיון שלא תוכל להתקיים מעתה התנאי שיעבור מכנגד פניה ל' יום והוא נתן הגט רק על תנאי זה ממולא בטל הגירושין אך לכאורא יקשה אמאי כתב רבינו ומחלה לו וחזר ובטל הגט כשפייסה וכו' מכיון שמחלה ממילא נתבטל הגירושין אמאי צריך עוד לבטל הגט אך ז"א דכוונת רבינו הוא כן דכתב מפני חשש זה פסול הגט לאחר שלשים ואמאי יתן הגט אח"כ בלא תנאי ולכן כתב רבינו שחוששין שמא בטל הגט אע"ג דחוזר ומגרש בו אם ביטל מ"מ הא כתב רבינו בפ"ו מהל' גירושין הל' כ"א. אם ביטל בפירוש הגט שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם וכו' ע"כ ולכן כאן נמי כיון שבטל הגירושין קודם ולכן יכול לבטל הגט גופא וחוששין לזה ולכן פסול הגט וכו' וניחא שיטת רבינו

ובזה הוא מחולק רבינו עם הראב"ד דלהראב"ד יכול לבטל הגט כל זמן שלא נתקיים התנאי. ולרבינו אינו יכול לבטל הגט אפילו כל זמן שלא נתקיים התנאי משום כיון שגירש ע"ז האופן כבר חל הגט ע"ז האופן אם יתקיים התנאי. הל' א"ב. פרק ג' הל' ב'

הבא על הקטנה אשת הגדול אם קידשה אביה ה"ז בחנק והיא פטורה מכלום ונאסרה על בעלה ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל לא ידעתי למה נאסרה על בעלה ישראל שהרי אמרו פיתוי קטנה אונס הוא עכ"ל וכתב הרה"מ שרבינו יסמוך על סוגיא דכתובות ט. אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך בגמרא ואמאי ס"ס הוא ספק לאו תחתיו וספק באונס ומשני ל"צ באשת